קתלין קונל, החשבת הראשית של מדינת קליפורניה, מגיעה למרוץ לראשות העיר עם מוניטין מסוים של מלכת קרח. בעימותים עם יריביה היא מרבה בפרטים וממעטת ברוב סוגי השמאלץ שהמועמדים האחרים אוהבים להוסיף לתערובת. בעלת עיניים חודרות, שיער בלונדיני־אדמוני ותווי פנים מסותתים, היא אינה הטיפוס הטופח על שכם כולם ומחלק לחיצות ידיים.
אבל היא גם אינה הרודנית הקטנונית שלכאורה יצאה נגד השימוש שעושים חברי בית הנבחרים בכספי משלמי המסים לקניית קפה וסופגניות, כפי שדיווח הטיימס לאחרונה.
״לא״, אמרה לג׳ורנל, ״התנגדתי לחגיגת הקוקטיילים בסוף השבוע. שישלמו בעצמם על האלכוהול שלהם״. הטיימס מתח עליה ביקורת על שאינה מחילה את אותם כללי חיסכון מחמירים על פעילותה שלה. לא אעז לפסוק בעניינים האלה, אבל אוכל להעיד שביום ראשון שבו נפגשתי איתה במשרדה בפינת ספולוודה ואולימפיק, היא אפילו לא הפעילה את המזגן. אולי זה הקשה עליי לראיין, אבל לא עליה להתראיין.
שלדון טייטלבאום: בעלך לשעבר — והיחיד — היה יהודי?
קתלין קונל: אני קתולית ממוצא אירי, וגדלתי בשכונה יהודית בדנוור. החברים והשכנים הקרובים ביותר שלי בילדות היו יהודים. לא גדלתי בבית שבו עשו את ההבחנה הזאת. אם כבר, אני הייתי המיעוט בשכונה. כל האחרים נהנו מבר מצוות ובת מצוות, ולי היה טקס קונפירמציה, בלי החגיגה הפומבית שקיבלו רבים מחבריי היהודים.
זאת חוויה טובה לילדינו — ששתי הדתות מקבלות ביטוי בבית.
טייטלבאום: אז את מתכננת סדר?
קונל: לא, אני לא עורכת את ארוחת הסדר... אף פעם לא ערכתי, וגם לא בעלי לשעבר.
טייטלבאום: אתם קונים אוכל מוכן בספאגו?
קונל: לא. תמיד התמזל מזלנו והשכנים הזמינו אותנו לארוחות שלהם. הייתי אמא עסוקה שגידלה שני ילדים ועבדה במקביל, כך שאף פעם לא היה לי זמן להכין ארוחה כמו שצריך.
טייטלבאום: איזו תמיכה יש לך בקהילה היהודית בלוס אנג׳לס?
קונל: לדעתי אותה תמיכה שהייתה לי ב־94׳ וב־98׳. נראה תמיכה רבה מצד יהודים ומצד שכונות יהודיות. אין לנו תמיכה מוסדית, ולא חיפשנו המלצות רשמיות מסוימות. היו לי בעבר קשרים טובים עם רבים מהמוסדות בלוס אנג׳לס, משום שאני מממנת תוכניות החשובות להם, ובראש ובראשונה למועצה היהודית לענייני הזדקנות.
טייטלבאום: המועמדים האחרים מתעקשים שאין מקום למוצא אתני במרוץ הזה. למה למגדר צריך להיות מקום?
קונל: צריך להתמקד בכישורים שלי וברקורד שלי.
טייטלבאום: הלוס אנג׳לס טיימס לא עשה זאת — הם טענו שהתאמצת במיוחד להכניס את סוגיית המגדר.
קונל: אני עושה זאת בעצם הופעתי על הבמה. אני גאה להיות אישה, ולדעתי זה יתרון עצום. אני אכן מדברת על כמה מסוגיות המדיניות הציבורית מנקודת מבט של אישה, וזה בריא וראוי בעיניי. אני אמא עובדת, ואני רואה דברים אחרת לגמרי מרבים מהמועמדים הגברים, שהעבירו לנשותיהם את האחריות לגידול הילדים. לדעתי נקודת המבט שלי כאם עובדת מוסיפה ליכולתי לתרום ללוס אנג׳לס כראשת העיר.
בחלק מהנושאים האלה יהיה הבדל אם אישה תעמוד בראש עיריית לוס אנג׳לס. יש דרכים להוסיף מעט חום לכמה מהשירותים העירוניים שאנו מספקים.
טייטלבאום: אז הנשיות מתורגמת לעניינים של חום...
קונל: לדעתי היא מתורגמת לנקודת מבט שונה.
טייטלבאום: ובכל זאת, הלוס אנג׳לס טיימס תיאר אותך כמעין מועמדת נרגנת וחסרת סיכוי. לחום לא היה הרבה מקום בתיאור.
קונל: אין לי טענות לכתבות הדיוקן שהטיימס פרסם. למעשה, לדעתי הכתבה עליי הייתה חיובית ברובה. ואני חושבת שהם נוהגים בהגינות כשהם בוחנים את כל המועמדים במבט נוקב וביקורתי.
טייטלבאום: אבל האם אנחנו צריכים ראש עיר שנראה כי צבר אויבים רבים כל כך בסקרמנטו?
קונל: אולי זה מעיד על העצמאות שלי. מצד שני, הייתי אומרת שהיו לי יחסי עבודה יעילים וחיוביים עם רבים מבעלי התפקידים שם.
טייטלבאום: את בוודאי לא רוכשת חברים במשטרת לוס אנג׳לס. מצד אחד נתת למפקד המשטרה חלון של 30 יום להפוך את המצב. מצד שני, נראה שדעתך על המשטרה עגומה יותר...
קונל: כאן אנחנו מגיעים לתרבות של משטרת לוס אנג׳לס. לא נשנה אותה באמצעות החלפת ההנהגה בראש. נעשה זאת באמצעות רפורמה מוסדית עמוקה שתחלחל לכל הארגון. צריך לעקור את התרבות הקיימת ולהחליף אותה בתרבות המגלה יותר כבוד לתושבי העיר.
טייטלבאום: פירוש הדבר פירוז של המשטרה?
קונל: לדעתי פירוש הדבר הכשרה מחדש של חלק מהשוטרים. לא נגיע לשם אם נצניח רובוקופים ממרכז העיר. זאת אינה דרך רצינית לגשר על הפער העמוק בין השוטרים המסיירים ברחובות בניידות לבין האנשים שהם משרתים. על הניידת כתוב מבחוץ: ״להגן ולשרת״. היום יש בזה, לדעתי, אירוניה גדולה, משום שבקהילות רבות כל כך בעיר עצם המראה של ניידת משטרה מעורר פחד.
טייטלבאום: איך משנים את דפוסי הסיור כשאי אפשר לשכנע את השוטרים לגור בעיר?
קונל: לכן אני מקדמת הצעת חוק — שלדעתי תעבור — לסיוע של 7,500 דולר במקדמה לרכישת בית לשוטרי משטרת לוס אנג׳לס שיקנו דירה בתחומי העיר.
טייטלבאום: איזה הבדל יעשו 7,500 דולר בשוק הדיור של היום?
קונל: מחירו הממוצע של בית בלוס אנג׳לס הוא 223 אלף דולר. לאיגוד השוטרים יש תוכנית הלוואות בריבית אפס. אם ישתמשו בתוכנית שלי, המעניקה 7,500 דולר, ויוסיפו בין 3,000 ל־5,000 דולר, הם יוכלו לקנות בית ממוצע ולחיות במסגרת התקציב של שוטר מן השורה. השוטר הממוצע יכול להרשות לעצמו לקנות את הבית הממוצע.
טייטלבאום: במערכת הבחירות הזאת את מציעה תשובות מפורטות וענייניות לא פחות מאלה של כל מועמד אחר. ובכל זאת, את עדיין מפגרת במידת ההיכרות של הציבור איתך. זה מתסכל?
קונל: אני לא חושבת שזה נכון. התחלנו מאוחר מרוב המועמדים, וכך היה גם ב־94׳. התזמון יהיה נכון במרוץ הזה. תושבי לוס אנג׳לס מתעוררים. לדעתי תראה בסקר הבא שאנחנו במצב טוב מאוד.
טייטלבאום: אם כי הכיסים שלך אינם עמוקים כמו של האחרים...
קונל: ברגע זה הם עמוקים יותר. הם הוציאו את כספם מוקדם מאוד.
טייטלבאום: היעדר האיבה לכאורה בין המועמדים במרוץ הזה מעודד אותך?
קונל: לדעתי זה יימשך עד הבחירות המקדימות, ואני בהחלט מקווה שגם עד הבחירות הכלליות. זה היה סגנון הקמפיין שלי ב־94׳ וב־98׳. תקפו אותי בקמפיינים שליליים, ולא השבתי באותו מטבע. אני חושבת שצריך לנהל קמפיין על בסיס החזון, הרקורד והכישורים, וזה מה שעשיתי. מצד שני, אני יכולה לומר לך שהאווירה הידרדרה במקצת. רוב המועמדים האחרים כבר לא מדברים זה עם זה.
זה רע במיוחד עכשיו בין סטיב [סובורוף] לג׳ים [האן]. הם אומרים לי שהם שמחים שאני מתמודדת, כי כך יש להם עם מי לדבר.
טייטלבאום: תיארת את עצמך יותר כמנהלת או כאשת מינהל. איך זה מתיישב עם עניין החזון?
קונל: צריך להיות גם וגם. חלום נשאר בגדר חזון אם אין לך יכולת לממש אותו; אם יש לך, הוא נהפך למציאות. צריך מנהיג שיכול להוציא את חזונו לפועל, וזה, לדעתי, מה שאני מביאה ללוס אנג׳לס. אבל בהכשרתי אני כלכלנית, וכמי שמשמשת כממונה הראשית על הכספים אני חייבת לומר שהאקלים הכלכלי הזה מדאיג אותי מאוד.
לדעתי אנחנו נכנסים לתקופת האטה. עומדת בפנינו שביתת שחקנים שעלולה לעלות לעיר בהכנסות חיוניות, ויש התחייבות שטרם סולקה בסך מיליארד דולר. מי שייכנס לתפקיד ב־1 ביולי לא יזכה לירח דבש. הוא יצטרך להתמודד עם בעיות כספיות מהותיות. אם לא יהיו לו הכישורים הניהוליים והפיננסיים הדרושים, אני חוששת מאוד שהעיר תתפצל ותיקלע לתרחיש של קריסה.
טייטלבאום: זאת תחזית לעתיד הקרוב מבהילה כמו כל תחזית ששמענו, נדמה לי.
קונל: לדעתי לוס אנג׳לס מוכנה עכשיו להנהגה חדשה שתקדם אותה במרץ, שתיצור את סוג העיר שדיילי יצר בשיקגו ושנוצר בניו יורק — עיר נמרצת שתופסת את עתידה בידיה. שם ראינו שני ראשי עיר בעלי אישיות חזקה מאוד שעיצבו את עריהם מחדש. זה מה שלדעתי נחוץ לנו כאן.