בחיקוי לפרסומות הגיוס המפורסמות של הצבא, כל המועמדים לראשות העיר קראו ללוס אנג׳לס ״להיות כל מה שאת יכולה להיות״. אבל פרקליט העיר ג׳יימס האן, שלכאורה מקומו בסיבוב השני ביוני מובטח יותר משל כל האחרים, מצא דרך מקורית לממש את שאיפותיו: להיות הבחירה השנייה של הציבור. האן יודע שמחוץ לבסיס התמיכה שלו בקהילה האפרו־אמריקאית, מעטים באמת מתלהבים ממועמדותו.
אבל זה בסדר, הוא אומר, משום שרק אחד מיריביו ינצח בסיבוב הראשון באפריל. ומי שתמכו באחרים, לעיתים בתשוקה ובלהט, יעבירו קרוב לוודאי את תמיכתם למועמד שהיה בחירתם השנייה — אליו.
זהו אכן מרוץ מוזר, וההדים האיסופיים שבו עשויים עוד להוליד סיפורים על ״הצב וההאן״. ובכל זאת, במועד סגירת הגיליון הצטמצם יתרונו של האן על סטיב סובורוף ואנטוניו ויאראיגוסה. ובעוד הלוס אנג׳לס טיימס תומך בהאן ובוויאראיגוסה גם יחד, הדיילי ניוז, היוצא לאור בעמק, הביע תמיכה בסובורוף.
ביקרנו אצל האן במטהו בקרנשו.
שלדון טייטלבאום: לעיתים קרובות מבלבלים בינך לבין אביך. האם גם חושבים לעיתים קרובות, בגלל שם משפחתך, שאתה יהודי?
ג׳יימס האן: כן, יש אנשים... לפעמים כשאני מבקר בכנסיות נוצריות. לפעמים אנשים לא יודעים שאני נוצרי, ואני מנסה להסביר להם.
טייטלבאום: כמובן, אביך היה חבר של כבוד בשבט.
האן: בהחלט חבר של כבוד — הקהילה היהודית אהבה אותו. אבא היה מענטש. הוא היה אדם שממש חיבבו. ידעו שהוא אמיתי. באמת היה אכפת לו מאנשים, הוא חי ביושר, ולדעתי הקהילה היהודית יכלה להעריך את הערכים שייצג.
טייטלבאום: אלה ערכים שאתה שותף להם בשלמותם, בלי דילול?
האן: לדעתי אלה אותם ערכים. אחותי ואני למדנו את ערכינו מהורינו. היו לנו ערכי משפחה חזקים, האמנו במוסר וביושר. שירות ציבורי פירושו שאתה צריך להיות משרת הציבור — תואר צנוע למדי, ואסור לשכוח זאת. אנחנו מאמינים שאנחנו שומרי אחינו, שיש לנו חובה זה כלפי זה לבדוק כיצד אפשר לשפר את חייהם של אנשים.
טייטלבאום: אילו מהנושאים והעמדות המרכזיים שלך מוצאים את ההד החזק ביותר בקהילה היהודית?
האן: יושר ויושרה, תמיכה בסובלנות, העמדה התקיפה שלי כתובע נגד פשעי שנאה — אלה כמה מהנושאים שלדעתי מצאו הד חזק מאוד. שלחתי את כל התובעים שלי להשתלמויות במרכז שמעון ויזנטל. אני רוצה שאנשים יבינו ששנאה הורסת את מרקם הקהילה, ושצריך להתייצב נגדה בכל פעם שנתקלים בה.
טייטלבאום: יש לך תחושה שהציבור היהודי נע ימינה מאז ימי אביך?
האן: לא יודע אם הבחנתי בכך. רבים נוטים להיות שמרנים יותר ככל שהם מזדקנים. אני לא יודע אם אפשר לקשור זאת לקהילה מסוימת. הביטחון האישי, הביטחון הציבורי — הכול נעשה חשוב מאוד. הרצון לוודא שאנשים מקבלים אחריות אישית למעשיהם נעשה חשוב יותר עם הגיל.
טייטלבאום: זאת גם קהילה שהצליחה להתבסס במידה חסרת תקדים.
האן: מה שראיתי הוא שבקהילה היהודית, בלי קשר להצלחה הכלכלית, אנשים עדיין מאמינים שיש להם חובה, שעדיין צריך לעזור למי שלא זכו להזדמנות. לדעתי המודעות לאפליה — לכך שהיא מונעת מאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם — מהדהדת שם בעוצמה. הם רגישים לכך מאוד, בין שהצליחו בעצמם ובין שלא, ומבינים שאחרים נמצאים במקום שהם עצמם היו בו לא מזמן.
טייטלבאום: אתה המועמד המוביל. זה מקל עליך?
האן: להיות המועמד המוביל פירושו פשוט שאם אתה מאט או מועד, כולם דורסים אותך. לכן צריך להישאר בראש החבורה.
טייטלבאום: בכמה מהעימותים שבהם ראיתי אותך משתתף נראית עייף ודעתך מוסחת.
האן: אם שמעת אחד מיריביך מספר אותה בדיחה מטופשת בפעם החמש־עשרה, קשה להיראות מעוניין. אני מקווה שאני אומר דברים שמבהירים לאנשים שאני באמת יודע על מה אני מדבר, שבאמת אכפת לי ושאני מחויב לנושאים האלה, ולא רק מנסה להצחיק.
טייטלבאום: תיארו אותך כהתגלמות המתינות. למה אפשר לצפות מהנהגתך?
האן: לדעתי נראה עיר שמשרתת יותר אנשים מכפי שהיא משרתת היום. נפנה לקהילות שנותרות מאחור, כמו ווטס, פאקוימה, וילמינגטון ובויל הייטס. תהיה עיר שעובדת קשה לבנות גשרים ולקרב אנשים, עיר סובלנית יותר לשוני, שבה שיטור קהילתי אינו עוד עניין שמופעל ומופסק לסירוגין, אלא נעשה לתרבות של משטרת לוס אנג׳לס.
אני מקווה שתראו גם עיר שבה השכונות מרגישות שבאמת יש להן קול בשלטון העירוני.
טייטלבאום: חלק מהמועמדים חוששים מקריסה, אחרים מעזיבה המונית של שוטרים. האם אנחנו עומדים בפני ״בלייד ראנר״, סיבוב שני?
האן: מועמד שבא ומכריז שהכול שחור, שהכול על סף קריסה ורק הוא יכול להציל אתכם, הוא קצת מגוחך. אבל גם לומר שאין שום בעיה ושלא צריך לשנות דבר — זה לא מציאותי. מה שאני רואה הוא שמכל ערי העולם, לוס אנג׳לס נמצאת בעמדה הטובה ביותר לנצל את הכלכלות החדשות, את הסחר העולמי ואת הטכנולוגיה; שיש לנו האנשים המוכשרים ביותר מכל עיר על פני כדור הארץ.
פשוט לא הייתה לנו המחויבות להתמודד עם האתגרים שלנו — שיפור בתי הספר, מערכת התחבורה והדיור שאנו צריכים.
טייטלבאום: כשמיתון מתקרב, נוכל לעשות זאת?
האן: הוא עוד לא כאן. אז לשוק היו כמה שבועות גרועים... לדעתי יצאנו מהמיתון האחרון, בתחילת שנות התשעים, חזקים יותר מכפי שנכנסנו אליו. לפני כן היינו תלויים מאוד בענף אחד. כשהתעשייה האווירית והחללית קרסה, נעשינו מגוונים הרבה יותר. צריך לפעול במרץ כדי למשוך תעשיות חדשות ולהגן על הקיימות, כמו תעשיית הבידור.
טייטלבאום: פסח מתקרב, וזה מזכיר לי שב־15 השנים שאני גר כאן העיר עברה את עשר המכות ועוד כמה לתוספת. הן כבר נגמרו?
האן: לדעתי לוס אנג׳לס התמודדה עם אתגרים שהיו שוברים את רוחה של עיר חלשה יותר. אבל אנחנו תמיד חוזרים לעצמנו.
טייטלבאום: אולי מפני שאין כאן מרכז שיכול להתפרק?
האן: אנחנו העיר החדשה. אנחנו לא עיר שחייב להיות בה מרכז שאנשים רואים בו את הציר שסביבו הכול סובב. אנחנו אוסף של שכונות. אנשים קשורים מאוד לשכונה שלהם. אם טוב לך ברחוב שלך, טוב לך בעיר שלך. האתגר שלנו הוא בעצם להביא לכך שאנשים יוכלו לקבל את תפקוד השלטון כמובן מאליו. אנחנו צריכים למצוא בתוכנו את היכולת לומר שאנחנו שמחים לגור במקום הזה, שזה מקום נחמד למדי לחיות בו. אבל אנחנו נותנים לאחרים להגדיר אותנו.