בחרנו ״נשיא של חינוך״. עכשיו התכוננו לבחור ״ראש עיר של חינוך״.
זו, כך נדמה, הייתה האפשרות שניצבה השבוע בפני כ־300 איש שמילאו אולם תפילה והעזו לצאת באחת הסערות הקשות של החורף כדי להשתתף בעימות מספר ארבעים ומשהו של חמישה מששת המועמדים המובילים לראשות העיר. כאן, במתחם שבמערב העיר של בית הכנסת וילשייר בולווארד, זכו הבוחרים למחזה משעשע: כל מי שלוטש עיניים לראשות העיר הכריז ששיפור החינוך הוא העדיפות העליונה שלו.
לא משנה, כפי שציינה בצדק המנחה ואל זוואלה מתוכנית ״Life & Times Tonight״ של KCET, שזו אינה התמודדות על מועצת החינוך, ושלראש עיריית לוס אנג׳לס יש בערך אותה סמכות ישירה על מערכת החינוך כמו למושל טקסס הנוכחי.
אני מודה שאני מצטרף חדש לעימותים המתמשכים בין המועמדים. כבר בהתחלה הפליא אותי שבין המועמדים היהודים והלטינים הבולטים לא ניכרו השסעים האתניים והדתיים הגלויים בעיר. למעשה, בין כמה מן המועמדים הלטינים והיהודים הייתה יותר כימיה מאשר בין המועמדים היהודים לבין עצמם. חשבת המדינה קתלין קונל, שגם היא מועמדת, לא הצליחה להגיע בשל מזג האוויר.
אין פירוש הדבר שלא היו הצהרות מרומזות על זהות יהודית, נאמנות או השתייכות. אנטוניו ויאראיגוסה, לשעבר יו״ר האספה המחוקקת של קליפורניה, שאינו יהודי, ציין שהוא שולט במידה מסוימת ביידיש — די, מכל מקום, כדי לדעת מתי עמיתיו המועמדים עובדים עליו.
הוא גם לא נמנע מלהלל שוב ושוב את מאמציו של מורה יהודי שלימד אותו בעבר בבית ספר ציבורי, או להתרפק על ימי ילדותו המאושרים, שבהם יהודים, שחורים ולטינים אכלו יחד בעת שעבדו בקואופרטיבים של בויל הייטס.
ייתכן שאיש העסקים סטיב סובורוף גבר עליו בתחום הזה, אף שהדעות נחלקו בשאלה אם עשה זאת כשמתח ביקורת על תוואי הרכבת הקלה העובר בקהילה האורתודוקסית לאורך שדרות צ׳נדלר בנורת׳ הוליווד, או כשסיפר שנישא בבית הכנסת וילשייר בולווארד.
לאחר שהובהרו תעודות היוחסין, התברר שוב, כפי שהכריז הרב הארווי פילדס בדברי הפתיחה שלו, שנבחרת המועמדים השנה היא כנראה מן המשובחות בתולדות העיר. יהיה המנצח אשר יהיה, אמר, ״לעיר הזאת יהיה ראש עיר מעולה״.
חבר הקונגרס חאווייר בסרה עשה רושם טוב כבעל ואב צעיר ודובר בנחת, שכאשר אינו מלווה שניים משלושת ילדיו לבית הספר השכונתי — עדיין לא ברור לי איך הוא עושה זאת מוושינגטון — הוא מפגין כישרון להשגת כספים בבירה. מבחינת בסרה, שהוריו היגרו ממקסיקו, הגיע הזמן להשיב טובה לעיר שלדבריו נתנה לו ולהוריו הזדמנות לעבוד קשה, לחנך את ילדיהם ולתפוס את מקומם כחברים יצרניים בקהילה.
מצאתי שצניעותו השקטה היא משקל נגד מוצלח לוויאראיגוסה. האחרון, חלקלק, מקסים ולהוט ככל שיהיה, מיהר מעט יותר מדי, לטעמי, להשתמש במילה ״אני״ — בנוסח ״אני עשיתי כך ואני עשיתי אחרת״.
ג׳יימס ק׳ האן, פרקליט עיריית לוס אנג׳לס, נראה מעט עייף ואולי אף מוסח, אך גייס די מרץ להיזכר בימיו כגולש, שלדבריו הקנו לו את הדאגה הנדרשת לאזורי ביצות בסכנה ולחלקים אחרים של הסביבה הנתונים לאיום. האן, שעדיין נמנה עם המועמדים המובילים במרוץ, הכריז על חיבתו המתמשכת לספורט אתגרי, אף שכיום היא מתבטאת בקרבות אגרוף עם מוכרי נשק וטבק.
האן הכריז שאם ייבחר, יקים די תוכניות לאחר הלימודים כדי להרחיק מן הרחובות מספר מספק של ילדים. מן הסתם יעשה זאת כדי לפנות מקום לאלף השוטרים החדשים שבכוונתו לגייס.
סובורוף הציע ״אני אוהב את העיר הזאת ואני רוצה את התפקיד הזה״ כאילו זו סיבה מספקת, ואף מובנת מאליה, להתמודדות. מדי פעם יכולתי לעצום עיניים ולדמיין אותו בסרבל ג׳ינס, מין הנדימן הלהוט להראות לפוליטיקאים הגסים בעירייה איך מנהלים את העיר ביעילות בלי לנפח את התקציב.
סובורוף, פרגמטיסט בעיני עצמו, מקרין משהו של דחפור בחולצה מכופתרת. הוא בוודאי היה המועמד היחיד שהציע תשובות מהירות לבעיות דוחקות. העיר, אמר, דומה למכונת מכירת העיתונים שבלעה לפני כמה ימים את מטבעות בנו בנמל התעופה של לוס אנג׳לס. כשמשהו לא עובד, הוא אומר, ״בועטים בו״.
בקצה האחר של הקשת — או לפחות שני מושבים משם — ישב חבר מועצת העיר ג׳ואל וקס, שלא נראה כאדם שמסתובב ובועט במכונות עיתונים. אין פירוש הדבר שחסרה לו תשוקה; אם כבר, ייתכן שהוא חדור הלהט העמוק ביותר בין המועמדים. נאומיו מתחילים לאט, אבל גם בתשעים השניות העומדות לרשותו הוא מסוגל להגיע לרתיחה מרשימה, כשהוא יוצא נגד הערכים וסדרי העדיפויות המוטעים הגורמים לבזבוז כספי ציבור ולניצול רצונו הטוב.
לאחר שקראתי על חלק מן האיבה האישית שבין המועמדים, עודדה אותי הנימה האדיבה, ואפילו החמה, שאפיינה בדרך כלל את יחסיהם. היה נחמד, למשל, לראות את ויאראיגוסה ואת וקס מתייעצים ומתעסקים בענייניהם בפינה אחת, בעוד סובורוף וּוקס משאירים את הסכינים הארוכות בנדניהן גם כשהם מאתגרים זה את זה לחשוף בפומבי את תורמיהם מענף הנדל״ן.
כמובן, שמונים הופעות מתוכננות הן מרתון לכל מופע בחירות, ובוודאי לסדרת עימותים. במחצית הדרך עדיין יש למועמדים די והותר על מה להתקוטט, אף שנדמה שכולם מסכימים על סדרי עדיפויות גדולים כמו התנגדות למגמות הפרישה מן העיר, מוצדקות ככל שיהיו, ושמירה על שלמותה של המשטרה בזמן שמפקדה מנסה ליישם את הרפורמות שנקבעו בהסדר המשפטי.
חומר מסעיר, שסביר שלא יתיישן בזמן שנותר עד הבחירות באפריל והסיבוב השני ביוני. יתרה מזאת, יהיה המנצח אשר יהיה, יישארו לנו כמה מועמדים מצוינים לבחירות הבאות למועצת מחוז החינוך המאוחד של לוס אנג׳לס.