הם לא נראים כמו פליטים. בעצם, הם אפילו לא נראים כמו זרים. אבל דונלד וקיפר סאתרלנד, ג׳ון קנדי, אלכס טרבק, ריק מוראניס, ויין גרצקי, מרטין שורט, ג׳וני מיטשל ועוד כמיליון ״ציפורי שלג״, שהפכו את לוס אנג׳לס לכרך הקנדי הרביעי בגודלו בעולם, עשויים בקרוב להיות ידוענים ללא מדינה. הצפון האמיתי, החזק והחופשי, אומרים פרשני התרבות והפוליטיקה שלו, עשוי להיות על ערש דווי.
אחרי הכישלון החוקתי של השנה שעברה, הקנדים מתקשים לשמור על שלמות ארצם. קוויבק שוב מאיימת לפרוש מן הקונפדרציה, והפעם נראה שרוב הקנדים דוברי האנגלית, האחוזים חרדה, נוטים להניח לה ללכת. התוצאה הצפויה תהיה קוויבק עצמאית מבחינה מדינית ושורת אזורים קנדיים מפוצלים, שחלקם ייטו להפוך למדינות בארצות הברית, אולי עוד לפני המאה הבאה.
בדרום קליפורניה יש לשכת מסחר קנדה–קליפורניה, סניף של הלגיון המלכותי הקנדי, פיקניק לכבוד יום קנדה, מסיבת יום קנדה השנתית של נורמן ג׳ואיסון ומסעדות המגישות כריכי בשר מעושן מונטריאוליים אמיתיים. אבל הגאווה הלאומית הקנדית באזור פושרת: רובם אינם הולכים למשחקי הוקי, אינם צופים בחדשות CBC ואינם יודעים את מילות ״טרילוגיית הרכבת הקנדית״ של גורדון לייטפוט.
״אני לא בטוח שאני מקבל את ההנחה שקנדה יורדת לטמיון״, אומר טרבק, מנחה שעשועון הטלוויזיה ״ג׳פרדי!״. ״אבל אני מאוד בעד ארצות הברית. לא יצער אותי לשקול מיזוג שיצרף את קנדה לארצות הברית. אני מניח שרבים יתאכזבו אם קנדה תתפרק, אבל זה לא ישנה כהוא זה את אורח החיים שלהם״.
בוודאי לא עד כדי כך שיגרום למי שהתיישבו כאן לשוב אל מעבר לגבול.
״קר שם מדי, והולך ומתקרר״, אומר קרדיולוג קנדי העובד כעת בלוס אנג׳לס. ״הדם נעשה דליל אחרי כמה שנים כאן, ובתחום שלי זה דבר טוב״.
איור בצבע: דונלד סאתרלנד, קנדי, גרצקי ומיטשל — ציפורי שלג בלי מדינה? דייוויד קאולס.