בעיר שמוקירה ארוחות צהריים בנות שלוש שעות, הבמאי ג׳ונתן היפ רקח את התעלול המושלם: ״12:01 P.M.״, סרט קצר שהוא גם אמירה חברתית, ומובטח שיערער אפילו מעריצים מושבעים של ״אזור הדמדומים״.
הסיפור פשוט. הפקיד המשפטי מיירון קאסלמן, בגילומו של קורטווד סמית, מגלה שהעולם נקלע ללולאת זמן ונידון לחזור על אותה שעת צהריים עד אין סוף. אבל הוא היחיד שמודע לאסון. כל שעה מתחילה עבורו בכיכר תנועה סמוך למלון בונאוונצ׳ר בלוס אנג׳לס, ואליה הוא שב כשהשעון מורה 12:59, מול עוד שעת צהריים חסרת משמעות.
״12:01 P.M.״, המבוסס על סיפור קצר מאת הסופר ריצ׳רד לופוף מסן פרנסיסקו, צולם בשנה שעברה בלוס אנג׳לס. גם סיפור הפקתו נשמע כמו תסריט, אם כי של סרט זול למדי. היפ, בן 33, בוגר בית הספר לקולנוע במכללת איתקה במדינת ניו יורק, הגיע לעיר ב־1987. אחרי שעמל על פרויקטים של מפיקים עצמאיים שונים, התקבל לתוכנית דיסקברי, ארגון ללא כוונת רווח שהקים ראש האולפן לשעבר דייוויד פטנאם שלוש שנים קודם לכן, במימון שואוטיים, כדי לתת ליוצרים אלמונים בתעשייה הזדמנות לביים.
דיסקברי העניקה להיפ 35 אלף דולר ואת שירותיהם של כמה מטובי הכותבים, השחקנים ואנשי הצוות בהוליווד. השאר היסטוריה. ״12:01״ שודר לראשונה בשואוטיים באוגוסט וזכה לשבחים נרחבים, והאקדמיה, במצב רוח מקאברי מהרגיל, העניקה לו מועמדות לאוסקר. הוא לא זכה.
היפ משתאה לנוכח תשומת הלב. ״אני חייב לומר לך״, הוא אומר, ״הדלתות בעיר הזאת היו סגורות בפניי הרמטית. עכשיו נדמה שכולם פתוחים לעסקים״.
הוא עובד על גרסה באורך מלא של ״12:01״ עבור ניו ליין סינמה. בתכנון נמצאים גם ״Dead Silence״, מותחן פסיכולוגי עבור RKO, וחמישה פרויקטים נוספים.
״זה רק מראה שהתוכנית של פטנאם עושה את מה שנועדה לעשות״, הוא אומר.
צילום: ג׳ונתן היפ / בריאן דייוויס.