אז מה אתם אומרים? הבחירות נגמרו, יש לנו ראש עיר חדש, ועדיין אין זכר לאפוקליפסה שהמועמדים האחרים הבטיחו שתפקוד את העיר, יהיה המנצח אשר יהיה. ג׳אן פרי, חברת מועצת העיר החדשה מטעם המחוז התשיעי, הבינה שנפתח עידן חדש כאשר זמן קצר אחרי בחירתה התקשר ג׳ים האן לברך אותה.
״אתם מסוגלים לדמיין את ראש העיר מתקשר לחבר מועצה כדי לאחל לו הצלחה בתקופת הממשל הקודם?״ שואלת פרי, בת 46. ״הייתי די המומה״.
ייתכן שאחת הסיבות לכך שפרי מתקשה לקבל תרחישי אחרית ימים מקובלים קשורה להתגיירותה לפני כמעט עשרים שנה, כאשר יצאה למסע רוחני לעבר מה שהמורה הרוחני שלה, חיים זיידלר־פלר, עשוי היה לכנות נישה ״קונסרבדוקסית״ בקהילה. הדגש של היהדות על הכאן והעכשיו, היא אומרת, היה מקור משיכה מרכזי.
משכה אותה גם ״גישה פתוחה ומכילה לחיי הקהילה, הרואה בשוני בינינו סיבה לשמחה״.
הדבר היחיד שהסתייגה ממנו במהלך הגיור היה הדרישה לדחות אותה שלוש פעמים לפני שתתקבל בקשתה להיות יהודייה. ״אמרתי לחיים שאין לי הרבה זמן, אז מוטב שיזרוק עליי את כל מה שיש לו בבת אחת״.
ג׳אן פרי נולדה בקליבלנד ב־1955, בתם של סמואל ובטי פרי, ששניהם כיהנו, בתקופות שונות, כראשי רשות מקומית קטנה באזור קליבלנד. אף שגדלה בבית פתוח מבחינה פוליטית, בגיל עשרים החליטה שקליבלנד סגורה ופרובינציאלית מכדי לאפשר את המפגש בין תרבויות שחיפשה.
יהא אשר יהא הדבר שחיפשה, נראה שמצאה אותו בלוס אנג׳לס: תחילה כסטודנטית לעיתונות באוניברסיטת דרום קליפורניה, ואחר כך במשך עשור במנגנון העירוני. בתחילת שנות התשעים עבדה פרי כיועצת לענייני תכנון לחבר המועצה מייק וו; היא עבדה גם עם חבר המועצה נייט הולדן, ולפני עיסוקה האחרון בפרויקט מפקד האוכלוסין של שנת 2000 הייתה ראש המטה של חברת המועצה ריטה וולטרס, שלא יכלה להתמודד שוב בשל הגבלת כהונה.
פרי, מגייסת כספים מוכשרת שחזרה במהלך מערכת הבחירות האחרונה על הסיסמה ״כסף, מימון, קהילה״, זכתה לתמיכתם של הלוס אנג׳לס טיימס ושל אל־איי ויקלי. ״אף שפרי דוגלת בעמדות ליברליות מן הזרם המרכזי״, נכתב בהמלצתו של הוויקלי, ״היא לא התלהבה מצו שכר המחיה כאשר עוד נדון במועצה, ולעיתים קרובות היא בעלת ברית איתנה של האינטרסים העסקיים במרכז העיר.
״אבל בסופו של דבר, לדעתנו, יהיה קל יותר לשפר את הפוליטיקה של ג׳אן פרי מאשר להעלות את רמת המשכל של קארל וושינגטון״.
העובדה שיהדותה כמעט לא הוזכרה במהלך מערכת הבחירות עשויה להיות קשורה להרכב הבוחרים במחוז התשיעי, הכולל את מרכז העיר הדל בתקציבים וכמה מתחמים לשיקום וקידום העסקים, ובהם אזור העסקים סנטרל סיטי, רובע האופנה ומתחם התכשיטים.
קשה להעלות על הדעת שהתגיירותה תדבר אל ציבור רחב מתושבי המחוז, אף שכנראה לא הזיקה לניסיונותיה ליצור קשרים עם הצמרת העסקית.
פרי, הנשואה לעורך הדין דאג גלאנטר מהווסטסייד ואם לבתם, אומרת שלא העלתה את הנושא משום שעל אף תמיכתה בתוכניות רווחה של ארגוני דת, היא מאמינה בכל לבה בהפרדת הדת והמדינה. ״מעולם לא התמודדתי על תקן יהודייה״, היא אומרת. ״זה פשוט לא משהו שאני עושה בדרך כלל״.
פרי מעולם לא קיבלה את תפיסתו של אנטוניו ויאראיגוסה את לוס אנג׳לס כאוסף מפורר של 144 קהילות אתניות מתחרות, שכמעט אינן מדברות זו עם זו אלא כדי לתקוף זו את זו. ״אפילו בתוך המחוז התשיעי״, אמרה לג׳ואיש ג׳ורנל, ״המרחק בין האנשים קטן בהרבה משש דרגות הפרדה. הם מכירים זה את זה ומקיימים קשרים. אנשים חוצים כאן כל הזמן גבולות אמיתיים או מדומיינים, מסיבות חברתיות, לצורכי עבודה, או פשוט משום שהם מחבבים זה את זה״.
אפילו הקרע בין שחורים ליהודים נראה לה מנופח. ״דבר אחד שלמדתי במערכת הבחירות״, היא אומרת, ״הוא שלא פעם מה שנתפס כמתח בין קבוצות הוא בעצם מתח בעל אופי אישי יותר. הוא קשור יותר לסדרי יום פוליטיים שמקדמים באמצעות מחלוקת ועימות מאשר למתח ממשי. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לפרק את הסכסוכים האלה לגורמיהם ולראותם כהווייתם״.
פרי, הממהרת תמיד להטביע את חותמה, אומרת שתפקידה יהיה להרחיב את הפיתוח הכלכלי לכל רחבי המחוז, ובמיוחד מזרחה ודרומה. סדר העדיפויות שהציגה במהלך מערכת הבחירות נותר בעינו: השלמת מיזמי תשתית שכבר נמצאים בתהליך, יצירת דיור בר־השגה ודיור במחירי שוק, קידום השימור ההיסטורי והקמת עסקים ומיזמי פיתוח חדשים.
״אפשר לנסוע ברחובות ולראות כמה מהמחוז הזה נותר מאחור״, היא אומרת. ״אנחנו צריכים לעזור לקהילה לפתח דרך משותפת להחליט מה היא רוצה, ואז לבצע. בעיקר אני מקווה להראות בחודשים הקרובים שאני חברת מועצה שעובדת למען המחוז כולו. איך ישפטו אנשים את ההישגים שלי? אומר זאת שוב: ‘כסף, מימון, קהילה’״.