בעיני חבריו לכלא בניו יורק, שם הוא ממתין לגזר דינו לאחר שהורשע בהברחת סמים, הישראלי המזוקן ורך הדיבור — שלדברי אנשי המכס מדריך בקביעות קבוצה קטנה של אסירים יהודים דתיים — מוכר בשם ״הרב יעקב״.
שאר העולם, לעומת זאת, מכיר את ה״רב״, תושב לוס אנג׳לס לשעבר, כיעקב ״קוקי״ אורגד. עד מעצרו באפריל 2000 היה סוחר האקסטזי, או MDMA, הגדול ביותר שהורשע אי פעם בארצות הברית.
לפי כתב האישום בן 23 הסעיפים שהוציא ביולי חבר מושבעים גדול פדרלי במחוז המרכזי של קליפורניה, אורגד עמד בראש ארגון להברחת אקסטזי, שהואשם בניהול מפעל עברייני מתמשך, בקשירת קשר לייבוא ולהפצה של סמים ובעבירות נוספות. גזר דינו, שנקבע לאוקטובר, עלול להסתכם ב־20 שנות מאסר ובקנסות פליליים של מיליון דולר.
בעולם הברחת הסמים הותירו קבוצות ממדינות רבות את חותמן. לדברי אנשי אכיפת חוקי הסמים, ישראלים בלטו באחת הרשתות הראשונות: נוכחותם באירופה וקשריהם בתעשיית היהלומים אפשרו להם לתפוס נתח גדול מן השוק. הישראלים שילבו גם בלדרים חסידים ואנשים נוספים בקהילה היהודית, אומרים אנשי האכיפה.
בשנה האחרונה עצרו רשויות האכיפה עשרות בני אדם הקשורים לרשתות האלה, ובהם 25 שנקשרו ליעקב אורגד.
ביום שני אישרו עד אחר עד בפני ועדת הסנאט לענייני ממשל, בראשות הסנאטור הדמוקרטי ג׳וזף ליברמן מקונטיקט, כי הפופולריות של האקסטזי זינקה.
תחקיר על חייו ומעלליו של קוקי אורגד מסביר חלק מן הסיבות לכך.
שמו של אורגד הגיע לראשונה לתודעת הציבור ב־1995, כש־HBO שידרה את סרט התחקיר של הבמאי הבריטי ניק ברומפילד, ״היידי פלייס: המאדאם של הוליווד״. ברומפילד, שהחל את דרכו ב־BBC, הגיע ללוס אנג׳לס באמצע 1994, כשנה אחרי שפלייס, בת למשפחה אמידה, נעצרה באשמת סרסרות. הוא ביקש להבין מדוע מישהי בעלת רקע מיוחס כשל פלייס ניהלה בית בושת.
כשראיין את איוון נאג׳, המתואר בסרט כמי שהיה לסירוגין מאהבה של פלייס, הסוונגלי שלה ולבסוף מי שבגד בה, הבחין ברומפילד בכמה חורי קליעים בתקרת דירתו ושאל מניין באו. נאג׳ אמר שאדם בשם קוקי אחראי להם. הוא טען שקוקי עבד אצל פלייס כ״גובה וכמי שמספק נשים״, ושניהל חנות איתוריות בשם J&J Beeper.
בהמשך, אחרי שהתחקה אחר אורגד החמקמק בין חנויות איתוריות, ראיין ברומפילד אישה שטענה כי אורגד הכה אותה. הוא גם השיג הקלטה של שיחה בין נאג׳ לקוקי, שבה אורגד דחק בנאג׳ לפגוע באישה. לבסוף השיג את מספר האיתורית של אורגד והתקשר. אורגד השיב, סירב להגיב לשאלה אם ירה בדירתו של נאג׳, ורמז שברומפילד עלול לגמור עם ״כדור בתחת״.
״אורגד״, אמר ברומפילד לג׳ורנל, ״היה איש האגרוף של איוון [נאג׳], ואז ערק להיידי. אחרי שהסרט יצא, נתקלתי בו דווקא בחנות הלבנים של היידי בסנטה מוניקה. הוא היה מקסים למדי, קצת עצבני. הוא עוד לא ראה את הסרט, אבל ראה את מצלמות המעקב שלנו. השמועה בעיר — והיידי בוודאי האמינה בה — הייתה שקוקי היה סוכן מוסד.״
לדברי סוכן מכס אמריקאי המכיר את חקירת אורגד, לא נמצאה ראיה לקשר כזה. אבל אורגד, המכונה גם טוני אוונס, קוקי ו״האיש של קיבלר״, הצליח — בוודאי בשנתיים שלפני מעצרו, וכנראה גם במשך כמה שנים קודם לכן — ליצור ארגון לסחר באקסטזי בעל יעילות ותחכום עוצרי נשימה.
דפי חשבון כרטיסי האשראי שלו, אומרים חוקרי המכס, מראים שהוציא מאות אלפי דולרים בחודש על טיסות מבתיו בלוס אנג׳לס, בניו יורק ובמיאמי לטיפול בעסקיו בלאס וגאס, בפיניקס ובאוסטין, ואף לפריז, ללוקסמבורג, לאמסטרדם ולתל אביב.
דוברי המכס ומשרד המשפטים אומרים שאורגד גייס חשפניות, ובהמשך זוגות בני שלושים וארבעים מן המעמד הבינוני־נמוך בפרברים, רכש להם בגדים בקניונים, הכשיר אותם כבלדרים והזרים מיליוני טבליות אקסטזי, או ״אי״, שיוצרו בהולנד, כמעט לכל עיר גדולה בארצות הברית.
המדד העיקרי לתחכומו, אומרים אנשי המכס, היה המידה שבה הצליח להרחיק את עצמו מרוב העסקאות האלה.
בשנות התשעים החזיק אורגד צי של מכוניות מרצדס וב־מ־וו, צייד את חדרי המגורים שלו בטלוויזיות הענק החדישות ביותר ובריהוט מעצבים, ומילא את ארונותיו בחליפות ארמני. הוא גם נהג להוציא 5,000 או 6,000 דולר בכל בילוי עם פמלייתו בקי קלאב או בקפה מוריס.
בלוס אנג׳לס קשרו אותו אנשי אכיפת החוק לזנות, לסרסרות, להלבנת הון ולסחר בקוקאין, אבל בעשור האחרון לערך הוא נעלם מן הרדאר שלהם.
אלא שלפני כשנתיים, אחרי שתחקרו כמה מבלדריו, זיהו הרשויות אדם בשם קווין מקלאפלין כאחד מסגניו. כשנעצר מקלאפלין על הברחת סמים, הוא אישר את קשריו עם אורגד וסייע להשלים את התמונה שהרכיבו החוקרים על עסקיו.
באופן אירוני, מהגרים ישראלים היו אולי הראשונים שהשיגו שליטה בשני השווקים, אף שאפשר להתווכח איזה מהם השפיע בסופו של דבר יותר על השימוש בסמים בלתי חוקיים בארצות הברית.
השבוע צפוי להגיע להכרעת המושבעים בבית המשפט הפדרלי בלוס אנג׳לס משפטו של גלעד גדסי, בן 26 מוודלנד הילס, שנעצר ב־6 במאי והואשם בקשירת קשר להפצת יותר מ־118 אלף טבליות אקסטזי.
ובשבוע שעבר עצרה משטרת ניו יורק שני ישראלים, דוד ראש, בן 28, וישראל אשכנזי, בן 25, על החזקת 450 ליברות של אקסטזי — יותר ממיליון טבליות, ארוזות בשמונה תיקי נסיעות ובמזוודה.
מוקדם יותר החודש השיגה התביעה בניו יורק גם הודאה באשמה מישראלי נוסף, שון ארז, שלפי מסמכי משרד המשפטים השתמש בבלדרים חסידים כדי לייבא יותר ממיליון טבליות מסוף 1998 ועד יוני 1999.
במאי עצרו סוכני הרשות לאכיפת חוקי הסמים את עודד טויטו, סוחר מרכזי נוסף שבסיסיו היו, לכאורה, בלוס אנג׳לס ובניו יורק.
לפי משרד התובע הפדרלי, קוקי אורגד קשר קשרים עם רשת הסחר הניו־יורקית בראשות איש הפשע המאורגן אילן זרגר, שמכרה 40 אלף טבליות לארגון באריזונה בראשות סלווטורה ״סמי השור״ גראבנו, לשעבר סגן ראש משפחת הפשע גמבינו.
זרגר, גראבנו ועשרות שותפים הודו בשבועות האחרונים באישומי סחר בסמים.
פרופסור אברהם אברמובסקי מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת פורדהם, שחקר את הפשע המאורגן הישראלי בישראל ובארצות הברית, אמר לג׳ורנל שישראלים אולי התוודעו לשימוש באקסטזי באירופה ובישראל זמן רב לפני האמריקאים. לכן לא רק צעירים ישראלים היו בין הראשונים שהשתמשו בסם במסיבות רייב; גם עבריינים ישראלים מיהרו לזהות הזדמנות לניצול שוק חדש ולפתח את מנגנוני הייצור, ההברחה וההפצה.
״חלק מן המעורבות הזאת עשוי להיות קשור למבצעי הברחת היהלומים בעבר״, אומר אברמובסקי. טבליות אקסטזי, הוא מסביר, קטנות למדי, ולכן מתאימות לשיטות הברחה ששימשו זמן רב ליהלומים. נוסף על כך, לדבריו, ״נראה שהסם נע באותם נתיבים של סחר היהלומים המוברחים״.
אקסטזי, חומר כימי בשם מתילנדיאוקסימתאמפטמין, או MDMA, המיוצר במעבדות סמים, מיוצר ברובו בהולנד ובבלגיה בעלות של סנטים אחדים לטבלייה. הוא נמכר לסיטונאים בכשני דולרים לטבלייה, ובקמעונות בארצות הברית, בקנדה ובאוסטרליה — שבהן הביקוש זינק בשנים האחרונות — במחיר של 20 עד 30 דולר לטבלייה.
הטבליות משווקות גם בתחכום לא מבוטל, לעיתים קרובות כשמוטבעים עליהן סמלי מעצבים או דמויות מתרבות הפופ. על אחת האצוות אף הוטבעו מגיני דוד.
אקסטזי פועל על חלקי המוח המייצרים את המוליך העצבי סרוטונין, וגורם לתחושת התעלות הנמשכת שש שעות ומאופיינת באמפתיה ובחברותיות מוגברות. ודאי שאין להשוותו לקראק, שעלול לגרום לתנודות אלימות מאוד במצב הרוח. אם כבר, האקסטזי משיג את ההפך: המשתמשים נוטים יותר להתקרב למישהו ולנשק אותו עד מוות מאשר להרוג אותו ממש.
אקסטזי סונתז לראשונה ב־1912 כמדכא תיאבון, אך כמעט לא עורר עניין עד שנות השבעים, כשפסיכותרפיסטים החלו לבחון את יכולתו להגביר הבנה אמפתית ושחרור רגשי.
אף שאין סבורים שהוא ממכר מבחינה גופנית, הסם הוא למעשה חומר ממריץ, מעורר הזיות מתון ומשרה שינה. הוא גם רעלן עצבי, ותופעות הלוואי שלו כוללות עלייה בלחץ הדם, בדופק ובחום הגוף. בני נוער שהשתמשו בו במסיבות רייב שנמשכו כל הלילה סבלו מהתייבשות, ממכת חום ואף מהתקף לב. חוקרים סבורים ששימוש ממושך עלול לגרום לפגיעה ניכרת בתפקוד הקוגניטיבי ובמצב הרוח.
נוסף על כך מצטברות ראיות שלמרות אופייה הנעים של תחושת ההתעלות, הסחר באקסטזי, שנעשה רווחי מאוד, נגוע יותר ויותר באלימות. לפי הניו יורק טיימס, המשטרה התוודעה לראשונה לנטייה לשפיכות דמים לפני כ־18 חודשים, כשסוחר סמים ישראלי נמצא מת בתא מטען נעול בנמל התעופה של לוס אנג׳לס. אנשי הרשות לאכיפת חוקי הסמים ייחסו את החיסול לשני שכירי חרב מישראל.
״זה בהחלט נהפך למאבק של הכול בכול״, אומר דין בויד, דובר המכס בוושינגטון. ״אנחנו מתחילים לראות רציחות בין קבוצות סחר יריבות. עכשיו אנחנו רואים צעירים מהפרברים שמסתבכים מעבר ליכולתם, והתוצאה היא שבני 21 נמצאים ירויים בראשם בחשד לגניבת אקסטזי. הישראלים היו בין הראשונים, אבל עכשיו אנחנו רואים אנשים רבים ושונים רודפים אחרי יותר ויותר כסף, ובהם רוסים, מזרח־אירופים ודומיניקנים.״
אבל לפי המכס האמריקאי, קוקי אורגד נהנה ממעמד מיוחד בענף. משום שהיה מבוגר מרוב המצטרפים החדשים ונחשב דמות ותיקה וכוח שיש להתחשב בו, מעטים קראו עליו תיגר.
״בהתחשב במוניטין שלו״, אמר סוכן המכיר את התיק, ״הופתעתי למדי כשאחרי שנתיים של חקירות פגשתי אותו סוף־סוף. ציפיתי לראות, אני לא יודע מה, והנה מולי איש קטן ורך דיבור, קצת יהיר ולא משתף פעולה, אבל בכלל לא מה שדמיינתי.״
אורגד, בן למשפחת עולים ממרוקו לישראל, הגיע לארצות הברית לפני כשני עשורים וקיבל אזרחות אמריקאית בשם טוני אוונס ב־1995. חקירת עברו בישראל העלתה שיש לו אח, זוהר, בעל עבר פלילי בישראל, אבל לא נמצא דבר על אורגד עצמו. הדבר עורר במכס לזמן מה חשד שגם השם יעקב אורגד הוא אולי שם בדוי.
בהופעותיו בבית המשפט מאז מעצרו באפריל 2000, כך דווח, גנז אורגד את חליפות הארמני, חבש כיפה ושידר אורח חיים אדוק. בכלא גידל ״ר׳ יעקב״ זקן, אוכל מזון גלאט כשר ומוביל תפילות ולימוד תורה.
במסגרת הסדר הטיעון עם הממשלה ויתר אורגד על זכותו להתנגד להסגרה לצרפת, שם הוא ניצב בפני אישומים נפרדים. אם יורשע שם, הוא עלול למצוא את עצמו במקום שבו יהיה קשה עוד יותר להשיג אוכל גלאט מאשר מנת אקסטזי.