המחזמר החדש של דיסני לבני נוער, ״נערי הסווינג״, מתרחש, מכל המקומות, בגרמניה הנאצית. אבל צופים החוששים לגרסה משנות ה־90 של ״אביב להיטלר״ יכולים להירגע. התסריטאי ג׳ונתן מארק פלדמן שאב השראה ממאמר בכתב עת על תת־תרבות שולית של צעירים גרמנים סוררים שחמקו בין הסדקים של תנועת הנוער ההיטלראי. ״נערי הסווינג״ אימצו שיער ארוך, רקדו ג׳יטרבאג במכנסיים צרים בשוליהם ורפויים בברכיים, וחיו למען מוזיקת סווינג אמריקנית, שהנאצים אסרו לבסוף כ״אנרכיסטית״. עד פרוץ המלחמה כבר הועברו רובם לנוער ההיטלראי, נשלחו לצבא או למחנות עבודה. הסרט, שעלילתו בהמבורג שלפני המלחמה, מצליח באופן יוצא דופן להמחיש את התקופה ואת הדילמות המוסריות של גיבוריו הצעירים לדור צעיר שנוטה כיום לפטור את העידן הזה כהיסטוריה עתיקה ובלתי רלוונטית. הבמאי תומס קרטר מסייע בכך כשהוא מלהק שחקנים אמריקנים ונמנע ממבטאים גרמניים מזויפים. כך יצר משל רב־עוצמה על הניכור המתמיד של בני הנעורים. סרטים וטלוויזיה הציגו לא פעם את הנאצים כבריונים טיפשים וגסים שאיכשהו גזלו מדינה שלמה. קרטר ופלדמן ראויים לשבח על שבחרו בדרך אחרת, והתייחסו לכוח הפיתוי של הפשיזם. אלא שהם מציגים אותו בעוצמה רבה כל כך, שמחוות ההתרסה האחרונה של הגיבור נעשית בלתי אמינה.
שלי טייטלבאום / לוס אנג׳לס.