שלי טייטלבאום / לוס אנג׳לס
שני אחים מלוס אנג׳לס מכינים תערוכה נודדת שבמרכזה אוטובוס ישראלי שפוצץ, כדי להדגיש שטרור, בכל מקום ולמען כל מטרה, לעולם אינו מוצדק.
ב־5 במרץ 2003 פוצץ מחבל מתאבד את אוטובוס אגד מספר 37, בקו רחוב מוריה בחיפה, והרג 17 בני אדם ופצע עשרות נוספים, רובם תלמידים. ביולי, כשגגו נקרע ודופן הדלתות שלו נפרצה בפיצוץ, הוכן הרכב המעוות באופן מחריד להובלה ונשלח לנמל חיפה בדרכו לקליפורניה.
את החשבון — 1,500 דולר לאגד תמורת האוטובוס כגרוטאה ועוד 50,000 דולר למשלוח — שילם Endworldterror.com, ארגון ללא מטרות רווח ובלתי מפלגתי בראשות היזם החברתי מלוס אנג׳לס ברני מאסי ואחיו אד, אמן ומעצב בעל שם בינלאומי. האחים וגרעין תומכים מתכוונים להציב את האוטובוס במרכז מסע נודד וקמפיין, המתוכננים לצאת לכבישי ארצות הברית וקנדה באפריל. הקבוצה מקווה להשתמש בתערוכה כדי לערער, לדחות ולשלול את אמינותם של מי שמקבלים או מצדיקים את השימוש המתפשט בטרור כטקטיקה למטרה פוליטית זו או אחרת.
שלד המתכת, הבד והפלסטיק השרוף והמפותל שהיה אוטובוס 37 הגיע ללוס אנג׳לס באוגוסט. שם עבר בדיקה חסרת תקדים בת שלושה שבועות של מחלקת המכס, שלפי מה שנמסר ל־The Report מעולם לא נתקלה במטען בלתי צפוי כזה. לאחר שבדיקת דגימות עפר מהצמיגים לא העלתה סכנה, הועברה הגרוטאה במשאית לאזור תעשייה בעמק סן פרננדו, והוצבה בחצר האחורית של חברת הובלה. שם התחיל צוות עובדים לחבר אותה בתושבות, בכבלים, בתמיכות, בחוטים ובדבק, כדי שתהיה בטוחה לתצוגה לציבור ועמידה לנסיעה על משאית בעלת משטח שטוח.
תצוגת מולטימדיה ובה מסכי חוץ גדולים מתוכננת כעת, והיא תנוע ברכב משטח נוסף. התערוכה תציג ברצף המחשה מפורטת של הזוועות שגרמו יותר מ־200 מעשי טרור במדינות שונות כהודו, רוסיה, טורקיה וקולומביה. היא תתאר מקרים של טרור ואת היקפיו באמצעות וידאו ומולטימדיה, ותהיה מקושרת גם לרשת.
לוחית רישוי צהובה וכרזת פרסומת קרועה בעברית, הנמשכת במקביל לגג שנקרע, מעידות על מוצאו הישראלי של אוטובוס המרצדס האדום־לבן. מבט קרוב יותר מגלה חפצים אישיים שונים שנמצאו באוטובוס ולא נדרשו: נעל, עט, עבודת שיעורי בית, מפוזרים באקראי בשלד הפלדה החרוך ומודבקים למקומם.
אבל לדברי מאסי, לאומיותו של האוטובוס, אף שאינה מקרית לגמרי לנוכח גל פיגועי האוטובוסים שספגה המדינה היהודית מאז 2000, לא הייתה הגורם המכריע בבחירתו.
הקמפיין מתנגד לטרור — כל מתקפה מתוכננת מראש למטרות פוליטיות, דתיות או לאומניות, שהיעד העיקרי המכוון שלה הוא אזרחי — על כל גילוייו. אף שישראל סבלה מכך באופן לא מידתי, סרי לנקה, למשל, ספגה רצף מתקפות דומה, ואוטובוסים ציבוריים היו מטרות גם בהודו, בפקיסטן ובפיליפינים. כשהאחים מאסי הגו את הפרויקט לפני יותר משנה, הם סקרו מאות תמונות של אוטובוסים שנפגעו בפיגועי טרור ברחבי העולם, כדי לבדוק אם לאחד מהם המידות המתאימות לתערוכה הנודדת. אף אוטובוס ממדינות אחרות לא התאים, והמעטים מישראל שכן התאימו כבר הופשטו מכל מושב, חלק מנוע, רכיב חשמלי או חלק אחר שהיה אפשר להעביר לאוטובוסים אחרים, והועברו להחליד בשלווה בבית הקברות של אגד לאוטובוסים בקריית אתא שבצפון.
אוטובוס 37 המרוסק התגלה כקרוב לאידיאלי בתור מרכז הקמפיין. מידותיו עמדו בדרישות האחים לבטיחות ולהובלה, והדופן האחורית שנפרצה אפשרה לראות מצד הדרך את ההרס שבתוכו.
חשוב עוד יותר מבחינת התגלמותו הסמלית של נגע הטרור העולמי: נהגו, שנפצע, היה ערבי, והילדים שנפגעו ונהרגו בדרכם הביתה מבית הספר היו מוסלמים ונוצרים לצד יהודים. יתרה מזאת, אין כמעט ספק שהאוטובוס נבחר במכוון בשל הזעזוע שיגרום טבח בצעירים רבים כל כך.
מלבד פריט שנשמר ממתקפת 11 בספטמבר, לא השתמשו בצפון אמריקה, ואולי בשום מקום, בשרידי חפץ שנפגע בפיגוע כדי לעורר סלידה ציבורית. עבור רוב האמריקאים שלא חוו מקרוב את המתקפה על מרכז הסחר העולמי או את הפיגוע באוקלהומה סיטי, מציג האוטובוס מחזה קודר ועקוב מדם כמו כל דבר שהם עשויים לראות.
בין שהצופים תומכים בישראל, מתנגדים לה או אינם מתעניינים בה, האחים מקווים שהאוטובוס יהפוך את זוועות הטרור האוניברסליות לקרובות ואישיות עבור מי ברחבי העולם המכירים אותן רק כהפשטה. כפי שמציין האמן אד מאסי, ״המבנה הדומם של האוטובוס כה רב עוצמה מבחינה חזותית ורגשית, שהוא נוגע בקרביו של הצופה. הוא מדרבן לפעולה. האוטובוס הזה מבטא באופן מדהים את האכזריות הממשית של הטרור. הוא גולמי והוא אמיתי״.
ההחלטה להשתמש באוטובוס כסמל לכל סוגי הטרור קיבלה חיזוק ממחקר שנערך לאחרונה במכון מינֶטה לתחבורה בסן חוזה שבקליפורניה. לדברי ברני מאסי, המחקר קבע שאוטובוס הנוסעים נעשה הסמל המשותף ביותר לטרור ברחבי העולם.
״האוטובוס הוא הסמל האוניברסלי לתחבורה ציבורית בכל העולם, ולכן אנשים מתחברים אליו״, אומרת קורטני מייזל גרין, ממנהיגות צוות הפרויקט.
ברני מאסי, בן 44, מפיק פרויקטים לחינוך ציבורי ולהשתתפות אזרחית המתמקדים בסוגיות עכשוויות, ומייסד המרכז ללימודים ולתרבות אמריקאיים, ארגון עצמאי ללא מטרות רווח. הוא הגה את הפרויקט עם אחיו אד, שעמו הוא מרבה לשתף פעולה כדי להפנות תשומת לב למטרות חברתיות בולטות. מראות ייחודיים ומרשימים הם סימן היכר של הפרויקטים שלהם.
מודע למחלוקות הפוליטיות סביב כל סכסוך עולמי שכלל טרור, ניסח צוות Endworldterror הצהרת עקרונות תמציתית וישירה לפרויקט החדש, בתקווה שתאפשר לאנשים בעלי ערכים פוליטיים או אידאולוגיות מתנגשים להתאחד בהתנגדות לטרור.
ההצהרה מגדירה טרור כהכוונה מכוונת נגד אזרחים למטרות פוליטיות, לאומניות או דתיות, ומבחינה בינו לבין לוחמת גרילה, הכרוכה בתקיפת מטרות צבאיות. היא מבחינה גם בין טרוריסטים, המסתתרים לעיתים קרובות במכוון בקרב אזרחים ומעמידים אותם בסכנה, לבין מדינות הגורמות נפגעים אזרחיים בפעילות נגד טרוריסטים. ממשלות חייבות לצמצם נפגעים אזרחיים אם ברצונן להישאר חסינות מהאשמות ב״טרור מדינתי״. טרוריסטים המנהלים את מלחמותיהם מתוך אוכלוסייה אזרחית נושאים באחריות מוסרית לפגיעות בעוברי אורח.
האחים מאסי אינם שוחרי הטוב הקליפורניים הטיפוסיים. הם יודעים שהעולם יכול להיות מקום קשוח ומרושע. יש מטרות רבות, הם אומרים בהצהרתם, הראויות לתשומת לב ולפתרון, לא רק באמצעות פעולה פוליטית והתנגדות עממית, אלא, לפי המשפט הבינלאומי וכשכל השאר נכשל, גם באי־ציות, בהתנגדות ובאלימות נגד מטרות צבאיות. הם יהודים חילונים, בהחלט. אבל הם רואים בטרור בעיית זכויות אדם בינלאומית רחבה, בעלת השלכות על העולם כולו.
״יש הרבה מטרות וטרוניות משכנעות״, אומר ברני מאסי. ״אבל אין שום הצדקה למתקפות שעיקר כוונתן ומטרתן להרוג סבתות הקונות מצרכים או משפחות הממתינות בתור לתיאטרון. טרור הוא טרור, בדיוק כפי שאונס הוא אונס. הוא תמיד פסול, בלי קשר לזהות הקורבן, לזהות המבצע או למטרה.
״הצדקת טרור למען כל מטרה היא תועבה בדיוק כמו הגנה על העבדות כאמצעי כלכלי לגיטימי״, הוא אומר. ״הטרור כה ראוי לגינוי ומשפיע כיום על מדינות רבות כל כך, שחובה על כולם לדחות את הטקטיקה הזאת בלי קשר לאמונה פוליטית, לרקע דתי או ללאום. מי שאינו מסוגל לעשות זאת הוא חלק מהבעיה. וצריך להפנות אליו אצבע מאשימה״.
הקמפיין אמור לצאת לדרך בסוף האביב, תחילה בקליפורניה, אחר כך בקנדה ובארצות הברית ולבסוף באירופה ובאסיה, במה שהאחים רואים כשליחות של חמש שנים. חפשו אותנו, הם אומרים, בוועידות הלאומיות של הדמוקרטים והרפובליקנים בניו יורק ובבוסטון בקיץ הזה. אבל לפני שיוכלו לצאת לשלב ארצות הברית–קנדה, על Endworldterror.com לגייס עוד מיליון דולר, מעבר לחצי מיליון שכבר בידיו. האחים בטוחים שיצליחו בכך ויֵצאו בזמן. זהו מחצית מהסכום שהיה עולה להשיק את הקמפיין בידי גוף מסחרי, אומר ברני מאסי. התקציב נשמר נמוך, הוא מציין, בזכות עבודת חברי הצוות עם עסקים ומתנדבים שהנושא עשוי להלהיבם. ״כוחם של האנשים יניע את הקמפיין״, אומר מאסי. ״אנחנו מאמינים שיש די אנשים המזועזעים מהטרור שיסייעו בכל דרך שיוכלו״.
האחים מאסי מביאים עמם 20 שנות ניסיון בשימוש במראות בעלי השפעה חזקה לתמיכה בקמפיינים ציבוריים שנועדו לעורר דיון בסוגיות לאומיות ובינלאומיות. הם פיתחו והפיקו פרויקטים על תקיפה מינית ועבריינות חוזרת (Morality/Mortality), קבוצות קיצוניות באמריקה (A History of Hate), חינוך ואחריות אזרחית (youTHink, עם מוזיאון הילדים צימר בלוס אנג׳לס), וכמה פרויקטים לילדים חולים קשה או נפגעי טראומה (Portraits of Hope). בפיתוח נמצאות יוזמות לאומיות בנושא התעללות בילדים והריונות של נערות.
האחים וצוות Endworldterror מצפים שהפרויקט יעורר מחלוקת. אבל כיסי ההתנגדות שוודאי יפגשו בדרך אינם מרתיעים אותם. יתרה מזאת, הם מעודדים מהתמיכה הישירה של שלושה אבות שאיבדו ילדים באוטובוס 37, המשמשים דוברים ל־17 המשפחות שאיבדו יקירים: יוסי מנדלביץ׳, שבנו יובל היה בן 13; יוסי צור, שבנו אסף היה בן 17; ורון קרמן, שבתו טל הייתה אף היא בת 17.
״זו הרבה יותר מסוגיית ביטחון לאומי״, אומר ברני מאסי. ״זו סוגיה של לבבות ותודעה. כל עוד יש אנשים סבירים המצדיקים טרור בנסיבות מסוימות ולמען מטרות מסוימות, נחיה בכוכב מסוכן להפליא. העבודה שלנו, שאותה בכוונתנו לעשות בשיתוף קבוצות ומוסדות קהילתיים רבים ככל האפשר, היא ליצור שינוי תרבותי באופן שבו אנשים רואים את הסוגיה. זהו מאבק שאפשר לנצח בו, אבל הוא יימשך כמה עשורים. הקמפיין הזה הוא חלק מהפתרון״.