איש התקשורת של סנט אורבן

איש התקשורת של סנט אורבן

רוברט רבינוביץ' הוא המנכ"ל הראשון של תאגיד השידור הקנדי שקיבל חינוך בתלמוד תורה.

שלי טייטלבאום, לוס אנג'לס

רוברט רבינוביץ' נכנס לתפקיד נשיא ומנכ"ל תאגיד השידור הקנדי ב־1999, בערך באותו זמן שבו מונה אחיו הצעיר ויקטור לראש המוזיאון הקנדי לציוויליזציה בהאל, קוויבק, מעבר לנהר מגבעת הפרלמנט של אוטווה.

יהודים קנדים שמחו תחילה על האפשרות ששני בוגרי תלמוד תורה במונטריאול, ולאחר מכן אוניברסיטת מקגיל, ימונו לעמוד בראש מוסדות תרבות חשובים כל כך. רבים האמינו שכהונת האח הבכור, שהיה אז בן 56, תוביל לשינוי יסודי בגישת גוף השידור הלאומי לסכסוך הערבי־ישראלי.

בעניין הזה התאכזבו כמה מבני קהילתו הערניים יותר למען ישראל.

לפי קבוצות ביקורת יהודיות כמו ועד קנדה–ישראל, CIC, הטוען להיות קולה הרשמי של יהדות קנדה בענייני ישראל, והוועדה האמריקאית לדיוק בדיווח על המזרח התיכון, CAMERA, לטלוויזיה ולרדיו של CBC יש רבים מחסרונות מקביליהם מדרום לגבול.

במיוחד, הם אינם מספקים תמיד את ההקשר הדרוש לאירועים שמסקרות לשכותיהם בירושלים. כתוצאה מכך נותר לעיתים קרובות אצל צופים ומאזינים רושם של המדינה היהודית כמכונה אדירת כוח וגחמנית הדורסת אוכלוסייה פלסטינית חסרת אונים ותמימה ברובה.

CIC, המקבילה של הצפון הלבן הגדול לאיפא"ק, היה תקיף במיוחד בביקורתו. דוגמה לחוסר האיזון שהוא רואה כמושרש וכמנוגד לאמנת CBC עצמה אפשר למצוא בסיקור רשת הטלוויזיה ב־20 באוגוסט של נסיגה חלקית של צה"ל מבית לחם ומחלקים מעזה.

בעוד רוב הכתבים המערביים האחרים דיווחו על הנסיגה כהתפתחות חיובית, מתלונן CIC, בחר כתב CBC למזרח התיכון ניל מקדונלד לצטט רק את הפלסטינים שראו בהסכם שהוביל לנסיגה 'מכירה'. מנהל התקשורת של CIC פול מייקלס סיכם ב־Canadian Jewish News: 'אי אפשר להאשים את מי שמניח שמקדונלד נוקט צד ומבטא את עמדותיו האישיות במילותיהם של אחרים. אכן, דיווחיו נשמעו חד־צדדיים כל כך, שמחויבות CBC להוגנות ולאיזון נראית קרועה לגזרים.'

'אנשים תמיד מתווכחים איתנו על חוסר איזון', מודה רבינוביץ' נמוך הקומה ובעל הזקן, שבמשך 12 שנים כראש הקונגרס היהודי הקנדי במחוז קוויבק, לפני שהצטרף ל־CBC, ביקר בישראל מדי שנה. צופים מתלוננים, הוא אומר: 'כן, דיווחתם נכון על הסיפור הזה, אבל לא הצבתם אותו בהקשר של כל השאר.'

ה־Report פגש את רבינוביץ' בלוס אנג'לס, שאליה טס עם אשתו ססיל, לשעבר המנהלת הכללית של מרכז סיידי ברונפמן לאמנויות במונטריאול, כדי להשתתף בחגיגה לציון יובל לטלוויזיית CBC במוזיאון הטלוויזיה והרדיו.

'הטיעון של CBC כפול', ממשיך רבינוביץ'. 'ראשית, יש לנו נציב תלונות. יש פעמים שהוא נוזף באנשים, וכשהוא עושה זאת יודעים על כך. באשר לאיזון, הוא צריך להתרחש לאורך פרק זמן, אם כי פרק זמן קצר מאוד.'

'הדוגמה הקלאסית הייתה כתבה שעשינו לפני שנתיים על השפעת המחסומים. עשינו תוכנית קשה למדי נגד המחסומים, על ההשפלה והתסכול של הפלסטיני היחיד ושל הכלכלה. אחר כך עשינו כתבה נוספת, כעבור כמה ימים, שהראתה למה זה קורה.'

'אם לוקחים את שתיהן יחד, כולם היו אומרים שהן מאוזנות. אם מסתכלים עליהן בנפרד, אומרים: כן, יש בעיה. קבוצה יהודית אחת נסעה לירושלים מוכנה להרוג. אבל אחרי שנפגשה עם הכתב שלנו, חזרה ואמרה: אתם יודעים, יש לו טיעון.'

רוברט רבינוביץ' גדל בלשין, פרוור אירי־צרפתי של מעמד העובדים במונטריאול, בנם של סם רבינוביץ', רוכל חרוץ שעבר מדלת לדלת, ושל אסתר, שאותה הוא מתאר כ'קומוניסטית רומנטית', אשר הקנתה לילדיה 'תפיסה של חובה ציבורית'.

'הייתה התפיסה שצריך לתת משהו בחזרה. אמי במיוחד האמינה מאוד בקולקטיביזם. ואבי, שגדל ברובע צרפתי במשפחה ענייה מאוד, מעולם לא טיפח את העוינות לצרפתים שאפיינה כל כך את דורו.'

האחים רבינוביץ' למדו בבית הספר הדתי תלמוד תורה, אז סמוך לגטו היהודי ברחוב סנט אורבן שהנציח מרדכי ריצ'לר המנוח. כשהוא עבר בתחילת שנות החמישים לרובע סנודון האמיד יותר, הלכו בעקבותיו. למשפחה לא הייתה טלוויזיה עד שרוברט היה בן 12, וגם אז זמן הצפייה שלו היה מוגבל.

רוברט למד לתואר הראשון במקגיל, אבל את התואר השני ואת הדוקטורט בכלכלה ובמימון קיבל בבית הספר וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה. לדבריו, נסע לארצות הברית ללימודים מתקדמים 'מפני שהרגשתי שהקהילה היהודית במונטריאול חיה יותר מדי בגטו, מסתגרת מדי. רציתי לצמוח אל קהילות אחרות.'

רבינוביץ' נסחף לתחום התקשורת כמעט במקרה. השנה הייתה 1968, והנתונים הדרושים להשלמת עבודת הדוקטורט שלו אוחסנו במחשב מרכזי ממשלתי קנדי עצום. הוא קיבל בנוחות מינוי במשרד האוצר לשמונת החודשים שחשב שיידרשו לו להשלמת הדוקטורט על המחשב הפדרלי.

זו הייתה תקופה טובה להיכנס לממשלה. בחירת פייר אליוט טרודו לראש ממשלה באותה שנה פיזרה מעט מן העשן בחדרים האחוריים שבהם התקיימו באופן מסורתי עסקאות הכוח שהניעו את הפוליטיקה הקנדית. רבינוביץ' מצא עצמו במהרה תחת חסותו של אחד מבכירי המפלגה הליברלית, מזכיר המדינה הקנדי ושותפו המוקדם של טרודו, ז'ראר פלטייה.

בין תחומי אחריותו היה פלטייה אחראי לתקשורת, ובתחום הזה החל רבינוביץ' לצבור מומחיות כשעלה בדרגות משרד התקשורת. ב־1985 מונה לסגן תת־מזכיר המדינה.

מאוחר יותר באותה שנה פוטר במהלך טיהור ליברלים בידי ראש הממשלה החדש מהמפלגה השמרנית, בריאן מלרוני. רבינוביץ' החליף את גלימת הפקיד הבכיר בחליפת שלושה חלקים של חדר הישיבות התאגידי. ולא סתם חדר ישיבות, אלא אחד משרידיה במונטריאול של אימפריית סיגרם של המיליארדר הקנדי צ'רלס ברונפמן, שהועברה לניו יורק לאחר ניצחון הבדלנים בקוויבק ב־1976.

ב־1987 הצטרף רבינוביץ' לקלארידג', חברת אחזקות של צ'רלס ברונפמן העוסקת בבתי קולנוע ובאולפנים, בחברות תקשורת ובלוויינים, כמנהל התפעול וכסגן נשיא בכיר. במקביל, עם שובו למונטריאול מאוטווה, החל מעורבות בת עשור בפוליטיקה היהודית המקומית, בעיקר במסגרת הקונגרס היהודי הקנדי במחוז קוויבק.

ב־1998 הודיע Financial Post מטורונטו שרבינוביץ' נמנה עם כמה מועמדים ברשימה קצרה לראשות CBC, ותיאר אותו כ'פיקח פוליטית, אמיץ אינטלקטואלית, מבריק אסטרטגית ומסוגל למקד את חזונו בטווח הארוך'.

CBC שימש שנים רבות לא רק קרש קפיצה לקנדים שרצו קריירה בקולנוע ובטלוויזיה בהוליווד ובניו יורק, אלא גם מקלט ליהודים שהודרו מתחומים רבים אחרים בשנות השלושים, הארבעים והחמישים.

אבל רבינוביץ' היה היהודי הראשון מאז ייסוד CBC ב־1936 שקיבל לידיו את הגה המוסד הקנדי היוקרתי והבעייתי הזה. ובכל זאת, מי שציפו שיחולל שינוי דרמטי בסיקור המזרח התיכון היו כנראה מעט תמימים. כנשיא היהודי הראשון של CBC, וכלאומן קנדי מוצהר החושש מהתבוללות אמריקאית, רבינוביץ' בקושי יכול היה לפתוח את כהונתו בניקוי הבית העיתונאי בסוגיה שיש בה מידה של משוא פנים.

כפי שהציע כלכלן יהודי בכיר בממשלה הקנדית ל־Report, יהדותו הנינוחה והגלויה של רבינוביץ' דווקא פעלה נגד התאמות בסיקור ישראל של הרשת. 'אני חושב שגוי הוגן היה טוב יותר בשבילנו בעניין הזה', אמר.

יתר על כן, רבינוביץ' החל את כהונתו כשמולו אתגרים רציניים לעצם הישרדות CBC. התאגיד, הנתמך בכ־800 מיליון דולר לשנה מהממשלה הקנדית, התקשה ליצור תוכניות שיבטיחו רייטינג ויאפשרו להתחרות בטלוויזיה המסחרית הזמינה באנטנה, בכבלים ובלוויין. חלק ניכר מתקציב CBC יועד באופן מסורתי לחומרה הדרושה להבטחת שידור לכמה מקהילות הצופים המרוחקות ביותר בשוקי הטלוויזיה בעולם. במקום ליצור גוף חי של תוכניות קנדיות בהתאם לתפקידו של CBC להראות לקנדים את עצמם, מצאה הרשת שקל וזול יותר להקרין 'חוק וסדר' או את קומדיות ה־BBC החדשות ביותר. לא מפתיע שכמה ממבקריה החלו לכנות אותה 'גופת השידור הקנדית'.

אחד ממבקריה התקיפים והקולניים ביותר, התברר, היה איזי אספר מ־CanWest Global. זמן קצר אחרי כניסת רבינוביץ' לתפקיד יצא אספר במתקפה פומבית נגד תמיכה ב־CBC בכספי מסים, והציע להשתמש בכסף במקום זאת להקטנת החוב הלאומי.

אספר הוא מייסד תאגיד תקשורת בן שלושים שנה בוויניפג, המתגאה בכ־9,000 עובדים ובנכסי שידור באוסטרליה, בצפון אירלנד ובניו זילנד.

כנראה אין זה מקרי שאספר וגופי שידור מסחריים אחרים מתחרים ב־CBC על סכום מוערך של 350 מיליון דולר מכספי הפרסום. לכן, כשאספר הכריז בפברואר האחרון בפורומים שונים ש־CBC הוא 'מדינה בתוך מדינה' שצריך 'למחות', הגיב רבינוביץ' בתיאורו של אספר כקפיטליסט 'בעל אינטרס עצמי בוטה', שהרס CBC פירושו מבחינתו הגדלת הרווחים.

'אני חושב שהאיבה ביני לבין מר אספר נופחה מעבר לכל פרופורציה', אמר רבינוביץ' ל־Report. 'הוא הציג עמדה, אני השבתי, הוא השיב במכתב, וזה היה בעצם הכול.'

'קיומו המתמשך של CBC אינו חקוק באבן', הוא אומר. 'אבל במדינה כמו קנדה, הסיבה לשידור ציבורי היא לספק את הפרשנות הקנדית ולהיות חממה לכישרון קנדי. אחרת זה לא יקרה.'

רבינוביץ' בהחלט לא בזבז זמן רב אחרי שקיבל לידיו את ההגה, לפני שניסה להחיות את ה'גופה'. בתקופת כהונתו הקצרה הפיק והציג CBC כמה הפקות, שכפי שהוא מקפיד לציין, חברה קנדית מסחרית לא הייתה יוצרת לעולם, מפני שהסיכוי שיחזירו את עלות ההפקה קטן.

אלה כוללות את הסדרה בת 14 הפרקים 'קנדה: ההיסטוריה של העם', בתקציב 25 מיליון דולר; המיני־סדרה בת ארבע השעות 'טרודו'; 'מעברים אקראיים', סאגה בת שמונה שעות של בקלה מומלחת ותאוותנות בניופאונדלנד של המאה התשע־עשרה; ו'הפרק האחרון' הקשוחה, מיני־סדרה על מלחמות כנופיות האופנוענים ששטפו את קוויבק ואונטריו.

'אין שום סיכוי להחזיר אי פעם את הכסף הזה', הוא אומר. 'אבל לא עושים דברים כאלה בשביל כסף. עושים אותם כדי לספר סיפור קנדי. עם כל הכבוד למתחרים שלי בעסק הזה, אף אחד אחר לא יעשה אותם.'