הדור הנוכחי של מנתחי ערים מכיר בחובו למבקרי הספרות, במיוחד למי שהגו את הסטרוקטורליזם.
למתכנני הערים בני זמננו המטפורות הישנות כבר אינן מתאימות. אי אפשר עוד לתאר ערים כאורגניזמים חיים. לפי הגאוגרף מייקל דיר, מתאים יותר לתאר עיר כטקסט: משהו שאפשר לקרוא ולפרש.
דיר היה ממארגני כנס שנערך ב־USC בנובמבר על מגמות ההתפתחות בלוס אנג׳לס. הוא פרופסור לגאוגרפיה וגם לתכנון עירוני ואזורי, ועבד תקופה כמתכנן ערים בלונדון.
כשדוחקים בו למצוא מטפורה ספרותית ללוס אנג׳לס, הוא מציע ש״גורמנגסט״ תתאים היטב.
גורמנגסט היא טירה מיתית המופיעה בטרילוגיה מיוסרת של רומנים גותיים מאת הסופר הבריטי מרווין פיק. ״זהו מבנה עצום״, אומר דיר, ״שנראה במבט ראשון מורכב ובלתי חדיר. אבל למי שמכיר את פעולתו הוא מעניק דרך לתגמול ולסיפוק״.
העיר גם הפכה, לדבריו, לדגם לצמיחת ערים לשארית המאה הזאת ולשנותיה הראשונות של המאה הבאה.
״התזה שלנו פשוטה״, אמר לעמיתיו בכנס: ״בגודלה המוחלט, בהיקף העצום של ביזורה ובריבוי מרכזיה, לוס אנג׳לס היא האב־טיפוס להתפתחות עירונית עתידית.
״למעשה, היא בירת המאה ה־21״.
דיר מכיר בכך שהדבר עשוי להפתיע את מי שנהנו לאורך השנים להנציח דימוי מחמיא פחות ללוס אנג׳לס.
רוב האמריקאים מכירים את הקלישאות הקבועות על העיר: שהיא מוקד משיכה לכל ה״פירות והאגוזים״, כלומר המשונים והמטורפים של המדינה; מקבץ פרברים המחפש עיר; נוף פנטזיה בעל כמה מערכות אקולוגיות קלאסיות — החופים, הגבעות וכמובן הכבישים המהירים, הידועים גם כ״אוטופיה״ של מכוניות.
אבל לדברי דיר, העיר החליפה במידה רבה את שיקגו — האב־טיפוס המקובל להתפתחות מטרופולינית מאז שנות ה־30 — כעיר הפוסט־מודרנית המובילה בעולם.
דגם שיקגו היה חזק ועמיד זמן רב כל כך מפני שהמחיש בצורה הטובה ביותר צמיחת עיר סביב גרעין מרכזי של פעילות חברתית וכלכלית עירונית.
אולם ברחבי העולם השלישי השתרש סוג אחר של עיר: ישות גדולה ומתפשטת עם כמה מרכזי פעילות. אך לא סאו פאולו בברזיל ולא מקסיקו סיטי הצליחו להוציא את הרוח ממפרשי שיקגו, מפני שפשוט לא תפקדו היטב מספיק כמרכזים עירוניים בינלאומיים חשובים.
לוס אנג׳לס, לעומת זאת, היא סיפור אחר.
בשעה שהעולם פטר אותה כחריגה עירונית, היא עסקה בשקט בהחלפת דגם שיקגו כצורת הערים העתידיות. היא עשתה זאת, אומר דיר, ״באמצעות הלבשת מערכת כלכלית ופיננסית של העולם הראשון על מבנה עירוני של העולם השלישי״.
מנתחי ערים מסוקרנים מכמה התפתחויות כאן, ובמיוחד מתהליך מתמשך של שינוי כלכלי מבני בהיקף גדול. תעשיות מרכזיות רבות, כגון תעשיית הרכב, נסגרו או עברו לפרברים או מעבר להם.
אבל לצד ירידה ניכרת בתיעוש, עברה לוס אנג׳לס במקביל תיעוש מחדש בקווים אחרים לחלוטין. ״מעריכים שכיום לפחות מחצית מהכלכלה המקומית קשורה לתעשיות הביטחוניות״, אומר דיר.
לוס אנג׳לס עברה גם שינוי גאוגרפי מבני עצום. מרכז העיר המסורתי, שנראה כי הפסיד בתנועת העיר מזרחה, התחדש מאז. יתרה מזאת, אומר דיר, ההתחדשות בתוך העיר לוותה בלידתם של אזורי פרברים עצומים, שמחוז אורנג׳ אולי ממחיש בצורה הטובה ביותר.
בינתיים לבשה לוס אנג׳לס אווירה של עיר בינלאומית. היא ממלאת תפקיד משמעותי יותר ויותר בכלכלה העולמית, במיוחד באזור האוקיינוס השקט המשגשג, והצליחה מאוד למשוך השקעות הון בינלאומיות גדולות.
העיר משכה גם גלי הגירה משמעותיים ממזרח ומדרום, שהעניקו לה צביון אתני בולט.
מן הצד השלילי, אומר דיר, לוס אנג׳לס אינה מקום מגורים אידיאלי, והיא לא תשתפר בהרבה בטווח הקצר או הבינוני בלי מאמץ נמרץ. למשל:
העיר צפופה מדי, והעניים ובעלי ההכנסות הנמוכות יוסיפו להתקשות למצוא שטח מגורים במחיר סביר.
שפע המכוניות ברשת תחבורה שאינה ערוכה להכילו עלול להביא לבסוף לפקק המוחלט שמתכנני ערים מזהירים מפניו זמן רב.
איכות האוויר תידרדר עוד יותר. דיר מציין שמחקרים מצביעים כעת על כך שהתפתחותם הפיזיולוגית של ילדים בלוס אנג׳לס כבר נפגעה מסוגים מסוימים של זיהום אוויר (ראו מסגרת). ערפל וגשם חומציים, במיוחד ביישובי החוף, יימשכו, ובפסדינה, בגלנדייל וביישובים המזרחיים יוסיפו להתמודד עם סכנות נשימה חמורות.
בגלל גודלה תמשיך לוס אנג׳לס לסבול מבעיות חברתיות עצומות, כגון חסרוּת בית ושימוש לרעה בסמים. כמובן, אלה בעיות לאומיות בהיקפן, אבל דיר סבור שהן מתעצמות בעיר בשל גודלה. ״הגורמים האלה יגרמו ללוס אנג׳לס להיראות יותר ויותר כעיר צפופה של העולם השלישי, בעלת מעטה שטחי של עיר מתקדמת, מבחינת פעילותה הכלכלית והפיננסית״, הוא אומר.
אבל דיר מתעקש שאינו מנסה להציג את לוס אנג׳לס כמקסיקו סיטי בהתהוות. ״רמת החיים כאן גבוהה בהרבה בממוצע״.
למעשה, המבנה המבוזר והמתפשט של העיר הופך אותה למועמדת אידיאלית להישרדות עמוק לתוך המאה הבאה. ״היא פועלת היטב כל כך״, אומר דיר, ״מפני שמוקדי הפעילות שלה מפוזרים מאוד. אילו נוסדה סביב מרכז עיר יחיד, הייתה נעצרת מזמן״.
לפיכך ביססה לוס אנג׳לס דימוי של מקום מרתק לחיות בו וגם של עיר מרתקת למחקר. אולי מפני ששכנעה שהיא מרכז פוסט־מודרני חשוב, היא מושכת אקדמאים המוקסמים מגישות פוסט־מודרניות למדעי החברה.
״בעבר יצאנו וספרנו את הבניינים והמכוניות החדשים וניתחנו את המבנה הכלכלי והחברתי של העיר״, מסביר דיר. ״אבל עכשיו אנחנו עושים זאת בעין תרבותית ומשכילה יותר, במודעות חדשה הן לעיר והן למה שאנו מנסים להשיג״.
העניין, הוא אומר, הוא לקרוא בין השורות.
שלדון טייטלבאום