אחרי 65 מיליון שנות הכחדה, הדינוזאורים חזרו, וכמה שחלקם היו גדולים, עכשיו הם גדולים עוד יותר.
בעוד פליאונטולוגים ממשיכים להתווכח אם החיות היו בעלות דם קר או חם, אנשי שיווק מגלים שהדינוזאורים הם, למעשה, לוהטים.
במפגש שנערך לאחרונה בגבעות הוליווד רדפו אורחים בלבוש האופנה הפרהיסטורית האחרונה זה אחר זה באלות פלסטיק, תוך כרסום מתאבני ״קרנוזאורוס״ וחבטות בפיניאטות בצורת פטרוזאורים. ובנשף הדינוזאורים השנתי של מוזיאון הטבע של מחוז לוס אנג׳לס, כ־800 תומכים בעניבות שחורות או בשמלות ערב רוקדים ואלס בין השרידים המאובנים של היצורים המפוארים לשעבר.
״חובבי דינוזאורים״ מנוסים יכולים לספק את תשוקותיהם הזוחליות גם בקפיצה למסעדת קריונס בווסטסייד פביליון, ל״גודזילה״ — המכונה במקומות אחרים כריך קלאב. או, בטיול לניו יורק, לבקר בקונטיננטל דיווייד באיסט וילג׳, ברונטוזאורוס אמיתי של מסעדה, המעוצבת ביורה מוקדם וגדושה חיות פרהיסטוריות מחוץ לדלת, על הקירות, מעל הבר ובמשקאות. זהו, כדברי הבעלים אלן רוי, ״הרטרו האולטימטיבי״.
בלוס אנג׳לס אפשר למצוא יאפי־זאורים רציניים ומושבעים במוזיאון הטבע של המחוז או במוזיאון פייג׳, מהרהרים בבר־המזל או בחסר־המזל האחרון שנמשה מבורות הזפת של לה בריאה אחרי כמה עידנים של כבישה.
אחר כך יוצאים עם הילדים ליום בנוטס ברי פארם, שם המתקן ״ממלכת הדינוזאורים״, שעלותו שבעה מיליון דולר ושנפתח במאי, עדיין מושך אותם.
משם חוזרים הביתה לטבילה בג׳קוזי הקדמוני ולרחצה בסבון בצורת ביצת דינוזאור, שבמרכזו יצור פלסטיק קטן. ואז כוס תה נעימה מקומקום ״טי־רקס״, שבמחיר 65 דולר הוא מציאה ברכיוזאורית.
וכשהחשכה יורדת ועידן קרח חדש מתחיל, הולכים למיטה עם דינוזאורי המעצב הממולאים של Carousel by Guy, פייר בלמן של עולם בובות הבד.
״מה שאתם רואים״, אומר מארק האלט, אמן, חוקר טבע וסופר מפסדינה, שציוריו בולטים בתערוכת ״דינוזאורים בעבר ובהווה״ של מוזיאון המחוז, הנודדת כעת ברחבי היבשת, ״הוא רנסנס דינוזאורי״.
אם כך, אין זה הראשון.
דון גלוט מברבנק, שכתב את ״אלבום הדינוזאורים״ (סיטדל פרס, 1981), מדווח שבמאה שלנו כבר נהנו הדינוזאורים משני גלים גדולים של עניין ציבורי.
הראשון החל ב־1933, כשחברת הנפט סינקלר אימצה דינוזאור כסמל ונתנה חסות לתערוכת דינוזאורים ביריד העולמי בשיקגו. האופנה התחזקה אחר כך עם יציאת ״קינג קונג״. עשרים שנה לאחר מכן סייע מגזין לייף לפתוח תחייה שנייה כשהעלה דינוזאורים על שערו, במחווה לסדרת ספרי טבע שהייתה פופולרית אז. ״קינג קונג״ יצא מחדש, הוליווד שחררה עדר דינוזאורים חדשים לגמרי שהתעוררו כביכול בעקבות פצצת האטום, וצעצועי דינוזאורים נכנסו לראשונה לייצור המוני.
ליסה בבלוניה, אחת משתי פליאונטולוגיות במשרה מלאה בנוטס ברי פארם, מזהה את ראשית השיגעון הנוכחי בתחילת שנות ה־70. סדרת גילויי מאובנים והתקדמות בביולוגיה ובביומכניקה חייבו מדענים לשנות את מחשבתם על מראה הדינוזאורים וחייהם. ״במשך שנים חשבנו שהם יצורים אטיים, טיפשים ומשעממים״, היא אומרת. ״למדנו שהם היו חברותיים הרבה יותר, אולי כתוצאה מהיותם בעלי דם חם״.
ההבנה שהדינוזאורים אולי לא היו כסילים ענקיים וכבדי תנועה, שנידונו לכליה בשל תכנון ביולוגי לקוי, אלא יצורים מסתגלים שהצליחו לשלוט כמעט 140 מיליון שנה, הפכה אותם שוב למסקרנים.
״הרמנו אותם בזנבותיהם והוצאנו אותם מהביצות״, אומרת בבלוניה.
אבל עבר זמן עד שהרעיון נעשה פופולרי. יש האומרים שחלק מן הקרדיט לעניין המחודש מגיע לוויליאם סטאוט, אמן בן 38 מפסדינה, שספרו ״הדינוזאורים״ (בנטם, 1981) היה בין הראשונים שכינסו את רוב החשיבה החדשה — שלא לדבר על אמנות חדשה ומרגשת — בכרך אחד לקורא הכללי. ספרו של סטאוט הודפס בתחילה ב־250,000 עותקים, וכעת הוא מנהל משא ומתן על מהדורה שנייה.
לפי האמן האלט, המשיכה הנוכחית לדינוזאורים עשויה לנבוע ממודעות גדלה לכך שלא היו חיות הפנטזיה המוצגות בקולנוע.
מודעות רבה יותר לטבע.
״הדינוזאורים תמיד הציתו את הדמיון״, אומר האלט, ״אבל פעם הם היו פופולריים כי היו מפלצות לא־ממש־אמיתיות. אנשים הסתקרנו מן המחשבה שאולי נדדו פעם על פני כדור הארץ. כיום, לעומת זאת, נראה שאנשים מודעים הרבה יותר לטבע כפי שהוא, כנראה בזכות עשרות שנים של תוכניות טבע בטלוויזיה. ובגלל ההתקדמות בהבנת בעלי החיים, המאפשרת לנו להבין טוב יותר דינוזאורים, הם החלו — אולי בפעם הראשונה — לראות בהם בעלי חיים אמיתיים״.
״זו בהחלט הפופולריות הגדולה ביותר שראיתי אצלם אי פעם״, מוסיף האמן סטאוט. ״יש לפחות חמש תוכניות ילדים חדשות בפיתוח, לכל חברת צעצועים גדולה יש סדרת דינוזאורים המתוכננת לסוף השנה, ואני אפילו רואה אבזמי חגורות ועגילים של דינוזאורים״.
ג׳ודי לוין, דוברת איגוד יצרני הצעצועים בניו יורק, אומרת שהיא מבחינה בהתפתחות הדינומניה כבר כשנה. ״אנשים עייפים מהיי־טק״, היא אומרת. ״מכירות צעצועי הרובוטים בשנה שעברה כבר ירדו למחצית מן השנה שקדמה לה״.
פרנק רייזן, עורך Playthings, מגזין ניו־יורקי המסקר את תעשיית הצעצועים, אומר שגל צעצועי הדינוזאורים הנוכחי מעיד על תנועה של חזרה ליסודות.
״ייתכן מאוד שזו תגובה לדמי הרישוי העצומים שיצרני הצעצועים נאלצו לשלם על רבות מבובות הפעולה והרובוטים הקשורים לטלוויזיה״.
באופן אירוני, אם אחת מתוכניות הטלוויזיה על דינוזאורים תצליח — ולפי התגובה לדינוזאורים ב״בית המשחקים של פי־ווי״, כמעט בטוח שכמה יצליחו — התוכניות האלה ייצרו בהלה חדשה של יצרני צעצועים להשיג את הזכויות לדמויותיהן.
עבור קארן יושיקאווה, סגנית נשיא השיווק בנוטס ברי פארם, הסימן הגדול לכך שהדינוזאורים הם הדבר הבא היה נוכחותם באופנה, במיוחד בחולצות טי ובבגדים מוכנים. ״האופנה בדרך כלל מובילה״, היא אומרת. ״ברגע שהיא מתחילה ליצור מגמה, היא בדרך כלל עוברת לצעצועים ולכלי בית״.
מאריי גארט, נשיא דינר אינדסטריז, חברה מצ׳טסוורת׳ המייצרת דינוזאורים קטנים הניתנים בסניפי מזון מהיר ונמצאים בקופסאות דגנים, אומר שהעסקים ממש זינקו בשנים האחרונות. ״היו לנו תבניות הדינוזאורים במשך 15 שנה, אבל הם מעולם לא נמכרו כך״. לדבריו, חברת דגנים אחת הזמינה לאחרונה עשרה מיליון יחידות, והוא מצפה לייצר 300 מיליון עד סוף השנה.
פריט יאפי לוהט.
שלי סטיבנס, המנהלת הכללית של החנויות במוזיאון הטבע של המחוז, מדווחת שאף שדינוזאורי פלסטיק נמכרים היטב, השוק התרחב למוצרים עמידים יותר.
לדבריה, העניין בתערוכת ״דינוזאורים בעבר ובהווה״ של המוזיאון ב־1985 גרם לה להפוך אחד מציוריו של מארק האלט — דיוקן של ממנצ׳יזאורוס ברגע רך עם אחד מצאצאיה — לכרזה של המוזיאון. היא אומרת שהכרזה נעשתה פריט רב־מכר בחנויות מוזיאונים ברחבי המדינה, ונקנית כאמנות יפה.
למעשה, דינוזאורים נעשו פריט יאפי לוהט. אולי בשל ערכם החינוכי, אבל גם מפני שהם אופנתיים, הם מייצרים מכירות ענק באמנות ובתכשיטים. נוטס ברי פארם, למשל, מדווחת שמאובנים במחירים מ־30 עד 1,500 דולר נעשים פריט פופולרי לעיצוב הבית בקרב בעלי אמצעים.
בוני ג׳ורג׳, יועצת דוגמנות ב־Faces Model Management בניו יורק ואספנית נלהבת של פריטי דינוזאורים, אומרת: ״הם מזכירים לי כמה צעירה אני באמת, ומעוררים בי השראה להשאיר חותם משלי בנצח.
״מה שהייתי רוצה באמת, אפילו יותר מהקפאה קריוגנית לנצח, הוא לפזר סביבי את המאובנים שלי כשאסיים״.
ברין סטיבנס היא עורכת עלילה ב־DIC Enterprises, חברת הפקת אנימציה באנסינו. סטיבנס, המפתחת תוכנית ילדים לסינדיקציה בשם ״דינוזאוסרס״, אומרת שהדבר המגניב בדינוזאורים הוא ש״הם גדולים, מפחידים ואפילו לא צריכים להקשיב לאמא ולאבא.
״עוד יותר טוב: יש להם את כל התכונות המנצחות של מפלצות, ובו בזמן הם גם אמיתיים, מה שנותן להם יתרון טבעי על דמויות קומיקס. ובכל זאת הם היו אמיתיים לפני זמן רב כל כך שהם בטוחים״. אבל נראה שחל שינוי באופן שבו אפילו ילדים מגיבים לדינוזאורים.
רק לפני שמונה שנים כתב ג׳ון שואוולטר, פרופסור לרפואת ילדים ולפסיכיאטריה באוניברסיטת ייל, שילדות נרתעו מן האלימות הגלויה של משחקי הדינוזאורים אצל ילדים. נוסף על כך, אמר, מבוגרים מקשרים דינוזאורים למדע, שנחשב באופן מסורתי לתחום גברי יותר.
״כשהייתי ילד״, אמר סטאוט בן ה־38, ״דינוזאורים היו עניין לבנים בלבד. אבל היום, במופעי השקופיות שאני נותן בבתי ספר ובמוזיאונים, יש חצייה אמיתית של הגבולות בעניין. אני רואה ילדות רבות כמו ילדים״.
פנטזיות פרוידיאניות.
סטאוט מציע שהמהפכה המינית אחראית לכך בחלקה, אף שעדיין נצפה שילדים קטנים מציירים חצאיות על ברונטוזאורים, עדות לכך שדינוזאורים ממלאים מקום גדול בפנטזיות הפרוידיאניות של אחדים.
״אני חושב שגם ילדות מגיבות לגילויים האחרונים שהדינוזאורים היו מטפחים יותר מכפי שחשבו, שהם גידלו את צעיריהם ואולי אפילו המליטו אותם חיים״.
הסופר ריי ברדבורי מביט במאניית הדינוזאורים הנוכחית בלא מעט געגוע. אחרי הכול, כתב עליהם בסיפוריו המוקדמים וכתב את התסריט לסרט דינוזאורים מוערך משנות ה־50. ״זה משהו שהיה צריך לקרות כשהייתי ילד״, הוא מתלונן.
״הדינוזאורים היו כמו סרטי אימה אז. היו מעט מהם — סרטים — אבל כולנו ידענו שאנחנו אוהבים אותם. ובכל זאת האולפנים והיזמים היו טיפשים מכדי לראות את השוק.
״אז עכשיו אנחנו עדים ללידה המחודשת המאוחרת של הדינוזאור, שנובעת במידה רבה מטיפשותה הקודמת של האנושות״. ברדבורי מאמין שהדינוזאורים מצליחים במיוחד לאחרונה משום ש״הם שייכים לכל הגזעים ולשני המינים. כוח המשיכה שלהם אוניברסלי״.
אבל האלט, שהקדיש במובן מסוים חלק גדול ממאמציו לשיפור תדמית הדינוזאורים, תוהה אם כל ההמולה אינה מופנית למקום הלא נכון.
״אני מוצא אירוניה הולכת וגדלה״, הוא אומר, ״בכך שכל כך הרבה תשומת לב מוקדשת ליצורים מן העבר, בעוד שגם עכשיו כמה מבעלי החיים היפים ביותר שחיו אי פעם נכחדים בגלל ניהול אנושי לקוי״.
צילום: אלוזאורוס ענק בבעלות מוזיאון הטבע של לוס אנג׳לס / בריאן גאדברי.
טירנוזאורוס רקס הוא מוקד המשיכה המרכזי במתקן ממלכת הדינוזאורים בנוטס ברי פארם / נוטס ברי פארם.