לארי קינג מסביר למה חנאן עשראווי היא בעלבוסטע, מה היה שואל את היטלר ואיך שמעון פרס סידר לו פגישה עיוורת.
לארי קינג, המתראיין בארוחת צהריים במלון בוורלי וילשייר, מציין בחוסר אמון שבספר העומד לצאת על מאה הגברים היהודים הגדולים בהיסטוריה, הוא מופיע ״ממש ליד משה״.
״אבל לא ישו״, הוא מוסיף; ״הם — המחברים רוברט ואלינור סלייטר — אמרו לי שישו נפסל מפני שהקים דת. וגם לא מרקס. נדמה לי שהוא המיר את דתו״.
לא משנה; מה שחשוב כאן הוא שאילו משה, ישו ומרקס — גם קארל וגם גראוצ׳ו — היו חוזרים מחר לכדור הארץ, הם כנראה היו ממהרים היישר לאולפן CNN של קינג. כמנחה תוכנית השיחות הטלוויזיונית היחידה בעולם המשודרת ברחבי הגלובוס ומאפשרת לצופים להתקשר, קינג יכול לנקוש באצבעותיו ולזמן כמעט כל אדם חי לשיחה פנים אל פנים. אפילו כשהוא שואל אותם מה שכוכב ״60 דקות״ מייק וולאס כינה פעם בזלזול ״שאלות קלות״ — אך קינג מתעקש שהן פרי כן של סקרנותו המתמשכת לגבי ״כולם והכול״ — הוא כנראה יכול להשיג בשבוע יותר סקופים מכל איש תקשורת חי אחר בשנה.
קינג, בן 61, נולד וגדל בברוקלין כלארי זייגר, בנו של בעל בר שהיגר מפינסק. כילד שהעריץ קרייני רדיו — כינויו כנער היה ״הפטפטן״ — נהג אפילו להתאמן במקצועו העתידי באמצעות תיאור שוטף של התנועה הרגילה בצדי הכביש. ב־1957, כשלא הצליח להיכנס לעולם הרדיו בניו יורק, קנה כרטיס בכיוון אחד לפלורידה וקיבל עבודה בתחנה מקומית. המנהל שינה את שמו מזייגר לקינג, ומילותיו הראשונות בשידור היו: ״בוקר טוב, שמי לארי קינג, קיבלתי את השם הזה רק לפני רבע שעה, ואני עצבני״.
בקריירה המקצועית ובחייו האישיים ידע עליות וירידות בשני העשורים הבאים, כשנאבק בקשיים כלכליים — קינג היה מהמר ובזבזן כרוני — ובארבעה נישואים. אבל ב־1978, כשתוכנית השיחות הלילית שלו עם מתקשרים החלה להיות מופצת ברחבי המדינה, נעשה אחת הדמויות המוכרות ביותר ברדיו האמריקאי. קינג נכנס באמת לסטרטוספרת הידוענים ב־1985, כש־CNN החלה לשדר גרסה טלוויזיונית לתוכניתו והפכה את כתפיותיו האדומות ואת קול הבריטון המאונפף שלו למוכרים בעולם כולו.
כיום הוא מפורסם יותר מרבים מאורחיו, אם לא מרובם. הוא נושם כעת אוויר פסגות נדיר כל כך, עד שלאחרונה סודרה לו פגישה עיוורת עם מלכת יופי ישראלית לשעבר המתגוררת בבוורלי הילס, בידי לא אחר משמעון פרס.
״הסכמתי לפגוש אותה בבר למשקה״, הוא אומר, ״כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יכול לקרות כשאתה מפורסם ופוגש מישהו שאתה לא מכיר. זה תמיד צריך להיות במקום ציבורי״.
אבל פרס שידך ביניכם, אני אומר לו. האם קינג רומז שאינו נותן בשר החוץ יותר אמון מכפי שנותנים בו רבים בציבור הישראלי?
״תראה״, הוא משיב, ״זה כמו שניוט גינגריץ׳ אומר לך שיש לו בחורה בשבילך״.
זאת בערך האמירה הפומבית השלילית ביותר על מישהו שסביר שתשמעו מקינג. הוא סומך על כמעט כל האחרים, ולא רק זאת, הוא גם אוהב אותם. שאלו אותו, למשל, על כמה מן השחקנים המרכזיים במזרח התיכון שראיין בשנים האחרונות, וקינג, בסגנונו שאין לחקותו, מוצא משהו חיובי לומר על כולם.
על יאסר ערפאת הוא אומר: ״בחור מקסים. אמרתי לו שאילו אמי הייתה חיה ורואה את זה, היא הייתה מתה. הוא פשוט צחק וצחק. אבל הוא אדם כבד משקל — הטרוריסט שהבין את המציאות בשלב מאוחר בחייו. מקומו בהיסטוריה מובטח אפילו אם יחסלו אותו מחר. דבר מצחיק: בשבוע שראיתי אותו, שני סוכני מוסד שמרו עליו מפני טרוריסטים ישראלים. מאוחר יותר סיפרו לי שנקשרו אליו למדי״.
קינג גם זוכר בחיבה ביקור אצל דוברת אש״ף חנאן עשראווי. ״בעלבוסטע״, הוא מכנה אותה, ומתאר איך האכילה אותו בארוחה ביתית. ״׳תשמע, אתה כאן, אז תאכל... בישלנו כל היום... היי, השארת משהו בצלחת?׳ ׳אלוהים׳, אמרתי לאחי שהיה איתי, ׳אנחנו אצל דודה דורה!׳״
ומה עם מנהיגים ישראלים, כמו יצחק רבין?
״הסתדרנו כי שנינו עישנו. עצבן אותו שהפסקתי. אמרתי לו שכדאי לו לקבל התקף לב כמו שלי״.
אריאל שרון?
״בחור מריר, כועס על כולם. אבל איזו חווה! ואשתו? בובה!״
בנימין נתניהו?
״בחור כיפי, ביבי נתניהו. מספר סיפורים נהדר. אוהב לדבר על נשים. אני תמיד חושב שאם אתה אוהב נשים, אתה לא צריך להיות נשוי. אבל היי, זה אני — ואני הייתי נשוי כמה פעמים. לא הייתי מצביע לו. אמרתי לו את זה. אמרתי גם לבוב דול שלא הייתי מצביע לו. אבל גם את הבחור הזה אני אוהב!״
אילו יכולת לבחור כל אדם מההיסטוריה, אני שואל, את מי היית מזמין לתוכנית?
״ישו, הבחירה הראשונה שלי. לינקולן יהיה השני. הייתי שואל את ישו אם באמת נולד לאם בתולה. בהתאם לתשובה שלו, היו לנו התאבדויות המוניות, מהפכה ברחובות, או שוול סטריט הייתה קורסת״.
האם יש מישהו שפשוט לא היה מזמין לתוכנית? מישהו שלא מגיעה לו במה? נניח, אדולף היטלר?
״הייתי מזמין אותו מיד״.
״היטלר?!״ אני מגיב בתדהמה. ״היית יכול לנהל שיחה רגועה עם היטלר? מה אם היית מאבד מחצית ממשפחתך? לא היית מאבד את קור הרוח בשידור?״
״זה יהיה טיפשי״, אומר קינג וטופח על זרועי. ״לא ככה עושים את זה. אי אפשר לסתום להם את הפה ככה.
״׳אדוני הקנצלר׳, הייתי אומר, ׳מה השתבש? למה הפסדת, אדוני? האם זו הייתה הפנייה מזרחה? אתה חושב על ההפסד, הר היטלר? ולמה האנטישמיות, אדוני הקנצלר? לא פגעת במדינה שלך בכך שאילצת יהודים כמו איינשטיין לעזוב? מה דעתך על ישראל? אחרי הכול, האם אין זה נכון שאתה, יותר מכל אדם אחר, סייעת ליצור את המדינה היהודית הריבונית והחזקה הראשונה זה אלפיים שנה?׳ זאת תהיה תוכנית״.
עד שהיטלר יופיע, קינג כנראה יבלה חלק ניכר מזמנו בריאיון אורחים על משפט או־ג׳יי. הוא מתאר אותו כ״סיפור הגדול ביותר אי פעם שאין לו שום השפעה על חייך. אין בו דבר שחסר — רצח, גזע, כוכב פוטבול שהכומר שלו, כוכב הפוטבול לשעבר רוזי גריר, הוציא פעם את האקדח מידיו של סירחאן סירחאן... כל יום משהו חדש. לאחרונה נודע לנו שלעורך הדין קוקרן הייתה פילגש והיסטוריה של אלימות. לתובע יש כאבים בחזה, עורכי הדין כועסים זה על זה... אתה יודע, כשילצין הגיע לאמריקה וקלינטון קיבל את פניו על המסלול, הדבר הראשון שיצא מפיו היה: ׳או־ג׳יי עשה את זה?׳״
מה אמר קלינטון?
״הוא אמר שהוא לא יודע. אבל ביליתי השבוע שעה בלשכתו של השופט איטו. הוא הסכים להשתתף בתוכנית אחרי המשפט״.
קינג נעשה שקוע כל כך במשפט או־ג׳יי לאחרונה, עד שהעביר את בסיס הפעילות שלו מניו יורק מולדתו ללוס אנג׳לס.
״הרגע שכרתי דירה מרוהטת נחמדה בשדרות וילשייר. אני אחיה כאן שלושה חודשים ואנוע הלוך ושוב. אוהב את מזג האוויר״.
אילו קינג היה צריך להתחיל שוב בשידור בימים אלה, האם היה יכול לדמיין לעצמו אותה הצלחה?
״כנראה הייתי צריך ללכת לקולג׳״, הוא אומר. ״אבל בתחומים יצירתיים אין דבר כזה דלת סגורה. הכישרון ינצח. לא תמצא גאון רדיו בן 45 בבילוקסי, שבהנחה שאינו מאני־דפרסיבי או משהו כזה, או פשוט לא רוצה לעזוב, לא יכול להצליח במקום אחר. כן, אתה יכול להגיע היום לתחנה ולבקש לטאטא את הרצפה, ותעלה לשידור ביום ראשון כלשהו ב־1:15 בבוקר, ומישהו ישמע ויאהב אותך. תמיד יהיו עוד ביטלס, עוד אלביס״.
לאורך חייו נשאר קינג קשור מאוד לשורשיו היהודיים בברוקלין, ודיבר עליהם לא פעם בחיבה בשידור או תיאר אותם בספרי הזיכרונות השונים שכתב. הוא נשאר מחויב למטרות יהודיות, מימן קתדרה באוניברסיטה העברית, נואם באירועי גיוס תרומות של הפדרציות היהודיות, ואומר שהוא עובד עם סגן הנשיא אל גור כדי לגייס כסף ל״הברחת יהודים מרוסיה אם ילצין ייפול״. אבל כפי שהוא מתאר זאת, יהדותו נובעת מן הבטן, ולא מן הנשמה.
״לא ראיתי את אלוהים כשקיבלתי את התקף הלב״, הוא אומר, ״לא הבזקי אור, לא חוויות מחוץ לגוף. ראיינתי מנהיגים דתיים רבים וחיבבתי והערכתי אותם. אבל אין לי אמונה. הלוואי שהייתה לי אמונה.
״הלוואי שיכולתי לדעת שאני הולך למקום טוב יותר. כשחברי בוב וולף, שהיה עורך דין ספורט בולט, מת — הוא היה בן 65 והלב שלו פשוט נעצר — דיברתי בהלוויה. עמדתי שם, חשבתי עליו שוכב בארון, ואמרתי: ׳בבקשה, אלוהים, בבקשה, לא נצח של שכיבה בארון. לא בארון׳״.