USC משיקה תוכנית דוקטורט חדשה במדע העיסוק

בתקופה בהיסטוריה שלנו שבה 'במה אתה עוסק?' החליף, כך נראה — ואולי למרבה המזל — את 'מה שלומך?' כפתיחה לכמעט כל שיחה בין מכרים חדשים, הפכה USC לאוניברסיטה הראשונה המשיקה תוכנית דוקטורט במדע העיסוק.

פלורנס קלארק, פרופסור וראשת המחלקה לריפוי בעיסוק שבה פועלת התוכנית, מגדירה את מדע העיסוק כתחום רב־תחומי המבקש לקדם הבנה תאורטית של הסיבות שבגללן אנשים עוסקים בעיסוקים מסוימים ושל השפעת העיסוקים הללו על התפקוד האנושי בכל הרמות.

'האופן שבו אנו מבלים את זמננו מבטא באמת את מהות אנושיותנו', היא אומרת. 'אדם מוצא משמעות בחייו באמצעות מעשיו.'

'יש מחקרים המראים שמה שאנשים עושים מדי יום משפיע על בריאותם, על איכות חייהם, על רמת הלחץ שלהם ועל תחושת הרווחה הרגשית. נראה שלדרכים שבהן אנשים משקיעים את זמנם תהיה בסופו של דבר חשיבות עצומה לאיכות חייהם. זו הנחה מובנת מאליה אבל מוזנחת, משום שאנשים נטו לחקור נושאים אזוטריים יותר במסגרות אקדמיות. מדע העיסוק, לעומת זאת, חוגג את המוכר. מוקד עניינו הוא מקומו וכוחו של העיסוק האנושי בחיי היומיום.'

היא זוכה לתמיכה נלהבת מצד סי. סילבסטר ויטאקר, דיקן החטיבה למדעי החברה ולתקשורת במכללה לספרות, לאמנויות ולמדעים. ביסוד המחקר האקדמי של האופן שבו בני אדם בוחרים לבלות את זמנם, הוא אומר, ניצבת ההכרה המתפתחת שאנשים הם פחות תוצר של מה שהם אוכלים, למשל, ויותר תוצר של מה שהם עושים.

'במובנים רבים', הוא אומר, 'התובנה הזאת, כשנחשפתי אליה לראשונה בשבועותיי הראשונים כדיקן, הייתה מפתיעה כמו תפיסת הלא־מודע של פרויד. כמעט שמעולם לא בחנו כיצד מה שאנחנו עושים קובע מי אנחנו.'

קחו למשל את חקר השפעותיה של צפייה ממושכת בטלוויזיה, אחד העיסוקים המרכזיים של אמצע המאה העשרים וסופה. מחקר אחד של חוקרים במדע העיסוק גילה שמתבגרים נוטים לבלות את רוב שעות הערות שלהם בשיחות עם בני גילם או בצפייה במסך. יתרה מזאת, המחקר הראה קשר בין צפייה מופרזת בטלוויזיה לבין תכונות אישיות אנטי־חברתיות מובהקות.

קלארק עצמה מציינת שההתנסות הנפוצה בדרום קליפורניה של נסיעות ממושכות בכבישים מהירים הולידה, כך נראה, תרבות עיסוק חדשה לגמרי.

'אנשים מעצבים מחדש את חוויית השהייה במכונית. הם יכולים לנצל באופן מיטבי את הזמן שהם מקדישים לה. הם חושבים מה יוכלו להספיק לעשות במכונית במהלך היום. יש להם מערכות סטריאו, חללים פנימיים מפוארים, קלטות, טלפונים ומכוניות שהן סמלי מעמד. למעשה, אנשים יוצרים תרבויות רכב — וכתוצאה מכך חיי היומיום מקבלים חיות מכל התגובות האלה לדברים שאנשים אינם בוחרים לעשות, אלא חייבים לעשות.'

שלדון טייטלבאום