אמן הג׳אז והרוק בן סידרן עבר מהופעות עם להקת סטיב מילר להלחנת תפילות יהודיות בקצב סווינג.
בן סידרן יושב מאחורי שולחן בירכתי חנות ספרים יוקרתית בסנטה מוניקה וחותם על עותקים מספרו האחרון, ״Talking Jazz: An Illustrated Oral History״. הספר כולל תמלילים של 50 שיחות עם ענקי ג׳אז כמו מיילס דייוויס, דיזי גילספי והרבי הנקוק, ששודרו במקור ב״Sidran on Record״, תוכנית הרדיו הציבורי הלאומי NPR שהגיש בשנים 1985–1990.
אלא שרבים מן הבאים לפגוש את סידרן אינם נראים מעוניינים במיוחד בספר. מה שהם באמת רוצים לדעת הוא היכן אפשר להשיג עותק של ״Life’s a Lesson״, האלבום שהפיק סידרן באופן עצמאי, ובו הוא משלב בהצלחה ג׳אז אמריקאי עכשווי עם מוזיקה ליטורגית יהודית.
״חיפשתי את הדבר הארור הזה בכל מקום״, אומר לסידרן גבר מזוקן בשלהי שנות השלושים לחייו. ״את מי צריך להרוג בשביל עותק?״
סידרן אינו יכול להציע פתרון מהיר. הנהירה אל ״Life’s a Lesson״ החלה חודשים אחדים קודם לכן, אחרי שידור בתוכנית ״Weekend Edition״ של NPR שבו השתתף סידרן והושמעו קטעים מהאלבום. הוא הביא ערמת תקליטורים לאירוע החתימות, והם נמכרו כולם בתוך רבע שעה. אבל בהיעדר מפיץ ארצי קשה למצוא אותם בחנויות, ורובם נמכרים בהזמנה בדואר.
סידרן הוא גבר בן 50 שנראה כאילו הוא יכול להיות רופא השיניים שלכם. הוא נשוי באושר, אב לילדים בגיל העשרה, וגר בפרברי מדיסון שבוויסקונסין. הדבר היחיד המסגיר את הרקע המוזיקלי שלו הוא סגנון הדיבור המקוטע והקצבי שבו הוא מתאר את תשוקתו לג׳אז. אבל דבר במראהו אינו מרמז שזה אותו אדם שניגן בקלידים עם אגדות רוק כמו אריק קלפטון והרולינג סטונס, ושזכה להערת שוליים משלו בתולדות הפופ כשכתב את המילים המטופשות להפליא ללהיט של להקת סטיב מילר מסוף שנות השישים, ״Space Cowboy״: ״אני קאובוי חלל / בטוח שלא הייתם מוכנים לזה / אני קאובוי חלל / אני בטוח שאתם מבינים עניין״. השיר, הוא יספר לכם, עסק במילר, ולא בו.
״אני עדיין אוהב את ׳Space Cowboy׳״, הוא אומר, ״אבל הרבה אחרי שיישכח, אני חושב שאנשים עדיין יאזינו ל׳Life’s a Lesson׳״.
בן סידרן נולד בשיקגו להורים אמריקאים בני דור ראשון ממוצא רוסי, וגדל בעיר הקטנה רסין שבאילינוי. היו בה רק 500 משפחות יהודיות בתוך אוכלוסייה קתולית ולותרנית של 100,000 נפש; הוא ואחותו היו היהודים היחידים בתיכון שלו.
״חוויתי אנטישמיות משמעותית בערך באותה תקופה שבה גיליתי את הג׳אז, בין 1956 ל־1958״, הוא נזכר. ״חשבתי שלהיות יהודי זה משהו שאנחנו עושים בשבת. אבל כשהייתי אולי בן 11, החבר הכי טוב שלי שאל אותי למה הרגתי את ישו, ואם נכון שאנחנו שותים דם של תינוקות נוצרים בפסח״.
כשהג׳אז החליף את היהדות כ״מרכז הרוחני״ שלו, למד סידרן היסטוריה באוניברסיטת ויסקונסין, בתקווה ללמד במכללה.
האוניברסיטה הייתה חממה לתרבות הנגד בשנות השישים, והוא הצטרף לחבורה אוהבת ג׳אז שרובה יהודים שעברו מניו יורק. הוא נסחף לרוק וניגן בלהקה שבה השתתפו כוכבי הרוק לעתיד סטיב מילר ובוז סקאגס.
לאחר שסיים את לימודיו נסע לאנגליה לעבודת דוקטורט בלימודים אמריקאיים באוניברסיטת סאסקס, ובכך הצליח להימנע מגיוס בארצות הברית. כשלהקת סטיב מילר הגיעה לאנגליה בסוף שנות השישים להקליט תקליט, הצטרף אליה סידרן וכתב את ״Space Cowboy״, להיט הפריצה שלה. הוא גם עבד כנגן אולפן אצל רוקרים בריטים כמו קלפטון והסטונס.
אחרי שקיבל את הדוקטורט חזר סידרן לארצות הברית. לנוכח עודף המרצים המחפשים עבודה, נסע ללוס אנג׳לס להיות מפיק תקליטים המתמחה בג׳אז עכשווי, והופיע בסיבובי הופעות עם להקת סטיב מילר. הוא גם כתב כמה ספרים על ג׳אז, ובמשך שש שנים הגיש ב־NPR את תוכנית הראיונות שלו ״Jazz Alive״.
בתחילת שנות השמונים חזר סידרן לחיות במדיסון עם אשתו ג׳ודי ובנם הצעיר ליאו. ליאו, כיום בן 17, היה זה שהעניק שלא במתכוון את ההשראה ל״Life’s a Lesson״. למרות ניכורו שלו מן החיים היהודיים, רצה סידרן להעניק לבנו תחושת זהות יהודית. הכמיהה הזאת הביאה את משפחתו, לפני כעשור, לתפילת ימים נוראים קטנה ואלטרנטיבית ב״שערי שמים״, בית הכנסת העתיק ביותר בוויסקונסין.
את התפילות ליוותה בגיטרה האנה רוזנטל, שלמדה בעבר בסמינר בירושלים וכיום עומדת בראש המפלגה הדמוקרטית במדינה. בהמשך לקח סידרן על עצמו את הליווי המוזיקלי בפסנתר, וכיום תפילות בית הכנסת מושכות קהל הממלא את האולם עד אפס מקום.
הרעיון להקליט תקליט נולד כשסידרן הבין שאינו מכיר בארצות הברית שום מוזיקה יהודית שנשמעת עכשווית — הוא מעולם לא ביקר בישראל ומודה שאינו בקיא בזירה הישראלית. ״לא היה תקליט שיכולתי להשמיע לבני״, הוא אומר, ״שנשמע כמו המוזיקה שאני מאזין לה״.
ב״Life’s a Lesson״ כ־15 קטעים. שרים בו סידרן עצמו ושתי זמרות יהודיות — כוכבת הפולק לינט והזמרת־יוצרת קרול קינג — ואת הקטעים האינסטרומנטליים מנגנים מיטב אמני הג׳אז היהודים העכשוויים: בוב ברג, רנדי ברקר, אדי דניאלס, לי קוניץ, מייק מייניירי וג׳וש רדמן. רוב הקטעים הם תפילות ושירים יהודיים מסורתיים — ״הנה מה טוב״, ״ידיד נפש״, ״כל נדרי״ — שהותאמו ללחני ג׳אז מודרניים לא שגרתיים שהלחין סידרן. יש גם ביצועי סווינג למוזיקה עברית עכשווית יותר — ״אלי, אלי״ ו״התקווה״ — ולשיר הנושא של האלבום, יצירה מקורית באנגלית שכתב סידרן: ״החיים הם שיעור, אתה יכול להיכשל בו / אתה יכול לשחרר את רוחך או לכלוא אותה״, שהפכה לחלק קבוע מן התפילה בבית הכנסת שלו.
סידרן הצליח לגייס תרומות נלהבות מן האמנים היהודים הרבים המשתתפים באלבום, אבל הצליח פחות עם מנהלי חברות התקליטים היהודים שאליהם פנה כדי שיתמכו במאמץ. בלא מעט אירוניה ועם שמץ מרירות הוא אומר שהמימון לאלבום הגיע מ״מעצמות הציר״ — חברת תקליטים יפנית קטנה שהוא עובד איתה, והמפיצים הגרמנים שלה.
״Life’s a Lesson״ יצא בסתיו שעבר ללא הרבה רעש, ומכר כ־20,000 עותקים בהזמנה בדואר (Go Jazz Records, P.O. Box 2023, Madison, WI 53701) ובחנויות יודאיקה. הוא זכה לביקורות חיוביות ממבקרי ג׳אז, וסידרן חושב שעשוי היה להיות לו סיכוי לגראמי אילו הייתה אפילו קטגוריה אחת שבה ניתן להעמידו למועמדות. הוא מציין שיש לפחות חמש קטגוריות נוצריות ושתיים למוזיקת גוספל, אבל שום קטגוריה שיכולה להכיל שילוב של ג׳אז וליטורגיה יהודית. הוא כתב מכתב תלונה בעניין למייק גרין, הנשיא היהודי של האקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה.
״אמרתי שבהתחשב בתרומתם של יהודים למוזיקה הפופולרית במדינה הזאת, האין זה אירוני שאין קטגוריה למוזיקה יהודית עכשווית?״
סידרן טרם קיבל תשובה.