ויליאם גיינס, עורך מגזין Mad: אני קורא שלושה עיתונים ביום. יש לי בערך 200 ספרים על השידה ליד המיטה שלא הגעתי אליהם. אני באמצע איזה רומן ריגול, אבל איני זוכר את שמו. הזמן היחיד שבו אני מצליח לקרוא הוא בחופשה. התחלתי את ספר הריגול הזה בחופשה האחרונה שלי, הגעתי לאמצע ולא יכולתי לסיים. השבוע אני יוצא לעוד חופשה, ואסיים את הספר הזה ואולי עוד שלושה, ובתקווה גם את הספר של קיטי קלי.
אד קוץ׳, ראש עיריית ניו יורק לשעבר: אני כמעט מסיים את ״בן בר־מזל״ מאת לואיס פולר, שאיבד את שתי רגליו בווייטנאם. הוא בנו של צ׳סטי פולר, הנחת המעוטר ביותר בתולדות ארצות הברית. זה ספר יוצא מן הכלל. הבא בתור אצלי הוא האוטוביוגרפיה החדשה של קלארק קליפורד. אחריו ״כל הפחדים כולם״ של טום קלנסי. אני קורא במטוסים, במכונית שלי ובכל לילה מ־11:30 עד חצות. בדרך כלל אני מסיים את מה שאני מתחיל — אני פשוט סוחב אותו איתי עד שאני גומר.
דייוויד קרוסבי, מוזיקאי: בכלא קראתי הרבה ספרות אסקפיסטית — חה חה. אני קורא הרבה מדע בדיוני, במיוחד את סופר הסייברפאנק ויליאם גיבסון. שנינו קראנו לאחרונה את ״עיר האבן״ מאת מיטשל סמית׳ והחלפנו עליו פקסים. הוא מדהים ממש. מול ספרים אני חסר אונים. אני נכנס לחנות ומשהו בתוכי אומר: ״זה בסדר, דייב, אלה ספרים״, ואני יוצא עם שקית ענקית מלאה, ואשתי אומרת: ״אוי לא, שוב עשית את זה״.
רות הירשמן, מנהלת תחנת KCRW: אני קוראת בעיקר במזרח התיכון — את שני הספרים הראשונים בטרילוגיה של נגיב מחפוז, ״ארמון החלומות״ ו״בין שני ארמונות״. אני עומדת לצאת לאוסטרליה, ואני אחת המעטות שאני מכירה שלוקחות מעט מאוד בגדים והרבה ספרים בכריכה קשה. אני לא מאוד מעורבת בספרות אמריקנית, אבל אוהבת ספרים אמריקניים מוזרים ולא שגרתיים, כמו ״בגדד בלי מפה״ של טוני הורוויץ. אני חושבת שכיום יוצאת הרבה כתיבה מעניינת מתחום הנסיעות. יש לי מדף שנקרא ״מדף התוכחה המתמדת״, אבל איני מוותרת. אני לא מוותרת על ספר משום שהוא קשה אלא משום שהוא לא חשוב, או עוסק בדברים שאינם מענייני.
וולף בליצר, כתב CNN בפנטגון: אני קורא עיתונים: וושינגטון פוסט, ניו יורק טיימס וול סטריט ג׳ורנל, את כל הפרסומים הצבאיים ושירות לקט עיתונות מוקדם שהפנטגון מוציא. גם במחשב של CNN אני עוקב כל היום אחר סוכנויות הידיעות. כך שאני תמיד קורא. אין לי זמן לספרים כמו שהייתי רוצה. אני קורא בעיקר ספרי עיון פוליטיים. הייתי רוצה לקרוא רומנים ודברים מהנים, אבל השנה, בין מלחמת המפרץ למשבר ברוסיה, לא היה לי זמן.
סטיבן סאיאדיאן, יוצר סרטי פולחן: אני קורא בטירוף: ״הווידויים החדשים״ של ויליאם בויד, סיפור על במאי מפורסם ובדיוני של סרטים אילמים; ״זיכרונותיו של חולה אמנזיה״ של המוזיקאי ומספר הסיפורים אוסקר לבנט; ״הרפתקאות בסחר העורות של אלסקה״ של ג׳ון הוקס — קשה מדי לתאר מה הוא עושה — וכל ששת הכרכים של ״פשעים ועונשים: אנציקלופדיה מאוירת של התנהגות חריגה״. אני תמיד מסיים את מה שאני מתחיל, כי מלכתחילה אני יודע שאוהב אותו. אני אף פעם לא קורא תסריטים. אני כותב את שלי, ובקושי מסוגל לקרוא אותם בלי כדורי No-Doze.
קתלין בראון, גזברית המדינה: סוף־סוף סיימתי את ״זווית המנוחה״ הנפלא של וולאס סטגנר ואת ״נזק״ של ג׳וזפין הארט, רומן קטן עם השלכות כבדות. קראתי גם את ״אין כאן ילדים״, על ילדים הגדלים בשיכונים הציבוריים של שיקגו. הצצתי מראש ב״שמש עולה״ של מייקל קרייטון, תעלומת רצח על ההשפעה היפנית הגוברת בזירה האמריקנית. אני משתדלת לקרוא שלושה ספרים בחודש. תמיד טוב לי להחזיק את ״סודות המקדש״ על השידה ליד מיטתי, שיזכיר לי את חשיבותה של מערכת הבנק המרכזי שלנו.
מרילין קווייל, רעיית סגן הנשיא: אני קוראת כרגע את הנוסח הערוך של ספרי שלי, ״אך היי הנחש״. אני מתה לקרוא ספר בשם ״הפיכה שקטה״. בדרך כלל אני קוראת כמה ספרים בו־זמנית, אבל תמיד מסיימת אותם. אני לא מקדישה לקריאה זמן רב כפי שהייתי רוצה, אבל אני קוראת בכל יום. פשוט אף פעם אין מספיק זמן לקרוא.
מרווין מינסקי, פסיכולוג רובוטים: אני קורא בעיקר דואר אלקטרוני ב־Usenet של האינטרנט, רשת מחשבים של אוניברסיטאות ומוסדות מחקר. יש שם הרבה אנשים חכמים ואחרים שמרעישים, ואני מבלה זמן בקריאת מאמרים קצרים בני שלושה עמודים שאנשים כותבים, ואז כולם מתנפלים עליהם. זה אינטראקטיבי מאוד, אבל פומבי.
ד״ר ג׳ויס ברדרס, בעלת טור: אני קוראת לפי רשימות רבי־המכר, גם ספרות בדיונית וגם ספרי עיון, כי חשוב לי בהרצאות לדעת מה אנשים קוראים. אחר כך אני קוראת דברים מהנים וזבל, להנאתי. אני קוראת בלי סוף ובכפייתיות. אם אין לי מה לקרוא, אקרא מילון. על השולחן שלי מונחים ״שלושה עכברים עיוורים״ של קן אולטה, ״אחוזות הלימבו״ של דומיניק דאן, ״נלחמת על זמן אוויר: בחפירות של חדשות הטלוויזיה״ של ליז טרוטה, ו״מרוות טקסס״ של סנדרה בראון, שהגיע זה עתה, ואחד שאני כבר משתוקקת להתחיל — ״למה דברים הם כפי שהם״ של ג׳ואל אכנבאך, עם תשובות לכל שאלה חיונית בחיים.
מאת שלדון טייטלבאום.