פלאים רבים מוצגים בתערוכת ההולוגרפיה ׳דימויים בזמן ובמרחב׳, הנכנסת לישורת האחרונה שלה במוזיאון המדע והתעשייה של קליפורניה. אחד המראות המפתיעים ביותר הוא המדען עטוי החלוק, המרכיב משקפיים ועליז להפליא, שנראה משוטט בעקבות המבקרים, ממחטה בידו, משוחח עמם ומנקה כל סימן לכלוך שהם מותירים על הלוחות ההולוגרפיים.
כמו הולוגרמה מהלכת ומדברת, המדען מתלונן ברוח טובה שזו אינה התערוכה הרגילה שאפשר למשש בה הכול. אפשר לנסות לגעת בהולוגרמה, הוא אומר, אבל היא פועלת הכי טוב כשאוחזים בה בראש — ולא בידיים.
האיש בחלוק המעבדה הוא ד״ר ג׳יי ויליאם מקגואן, אוצר התערוכה ונשיא האגודה לקידום המדע בקנדה, ארגון ללא מטרות רווח שמימן את התצוגה ההולוגרפית בעלות 1.5 מיליון דולר. מקגואן אומר שלמרבה האירוניה, רבים מן הדימויים המוכרים שאנחנו אוהבים לחשוב שהם הולוגרמות אמיתיות — ייצוגים תלת־ממדיים של עצמים, שנוצרים בלייזר וכמעט אי אפשר להבחין בעין בינם ובין המקור — מזויפים לגמרי.
למשל, דמותה של הנסיכה ליאה שמקרין R2D2 בסרט ׳מלחמת הכוכבים׳ היא למעשה אפקט דמוי הולוגרמה שהושג בטכניקות שילוב תמונה רגילות של מסך כחול. הדימויים המציאותיים בבית הרוחות של דיסנילנד, שגם אותם מחשיבים להולוגרמות, נוצרים בעזרת זוג מראות דמויות קערה. ׳דיסני אף פעם לא אומר במפורש שאלו הולוגרמות׳, אומר מקגואן, ׳אבל הם רומזים לכך בתוקף׳. ההולוגרמות המוצגות במוזיאון דרמטיות פחות מזוטות התחליף שרוקחת הוליווד. אבל הן מצביעות על הפוטנציאל של המדיום. מקגואן מקווה שההולוגרפיה תחזיר צעירים אל המדע. טהרנים עשויים לחלוק זה על זה בנוגע לערכו האסתטי של הייצוג ההולוגרפי. אבל איזה מדיום אחר יכול לשלב במיומנות רבה כל כך את טווחי הייצוג של הציור, הצילום, הפיסול והקולנוע?
׳ההולוגרפיה כצורת אמנות בהחלט פורחת בקנדה, באירופה ובברית המועצות׳, אומר מקגואן, לשעבר ראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת מערב אונטריו. ׳היא אפילו תפסה מקום גדול בניו יורק׳.
הצעירים שנהרו לתערוכה, לעומת זאת, לא הגיבו לוויכוח על ערכו האמנותי של התחום מעבר לציון בספר המבקרים — כפי שעשתה וירג׳יניה הרדינג אחת — ש׳ההולוגרמות פשוט נהדרות מדי, מגניבות לגמרי!׳.
לילדים, תערוכת ההולוגרפיה היא כמו השתובבות במפעל לאפקטים מיוחדים. מארגני התערוכה רוצים שהילדים יסתכלו מאחורי הווילונות כדי לגלות כיצד מושג האפקט.
דימוי תלת־ממדי של בובה יפנית המוצג בתערוכה מקשה על הצופה לקבוע אם אכן נמצאת בובה אמיתית ב׳חלון׳. היא בהחלט נראית אמיתית. אפשר לבחון אותה מזוויות שונות, וכל נקודת מבט מספקת מידע חזותי חדש. אבל אם מסתכלים מאחורי הווילון, במקום שבו אמורה להיות תיבה המכילה את הבובה, אין שם כלום.
׳צריך לראות את ההבעה על פני הילדים כשהם מציצים׳, אומר מקגואן. ׳כל מה שהם רואים הוא חלל ריק. למעשה, הדרך היחידה לוודא שאתם מסתכלים על הולוגרמה היא להכניס את היד ביניה ובין מקור האור שמאיר אותה: אי אפשר להטיל עליה צל׳.
אחת ההולוגרמות שהצעירים חוזרים אליהן שוב ושוב היא ׳מיקרוסקופ׳ של האמן ההולנדי וולטר ספירינגס. ׳מיקרוסקופ׳ נראה אמיתי דיו, ועדשת הצפייה שלו מזדקרת באופן דרמטי לעבר עיניכם. כשמביטים בעינית זוכים לראות שבב אלקטרוני.
מלבד היתרונות האמנותיים האפשריים של הולוגרמות, אומר מקגואן, לתחום יש שימושים מדעיים וחינוכיים נרחבים. למשל: הולוגרמה של גולגולת מומיה בת 3,000 שנה שימשה ארכאולוגים כעזר חזותי בשחזור גולגולת המומיה.
חוקרי רפואה תרגמו בהולוגרפיה את המידע המתקבל מטומוגרפיה ממוחשבת, סריקות CT, לייצוג תלת־ממדי של עורקי איבר.
ככל שעלות ההולוגרפיה יורדת, אומר מקגואן, ההולוגרמות הולכות וכובשות את הנישה התלת־ממדית שלהן בתרבותנו. למשל, שער של נשיונל ג׳יאוגרפיק שפורסם לאחרונה השתמש בהולוגרמות להמחשה חזותית של שבריריות כוכב הלכת שלנו: הוא הציג את כדור הארץ מתנפץ בידי קליע. את ׳דימויים במרחב ובזמן׳ אפשר לראות בבניין הנשקייה של מוזיאון המדע והטכנולוגיה של קליפורניה. התערוכה פתוחה מדי יום מ־10:00 עד 17:00. דמי כניסה: 5 דולר למבוגרים, 4 דולר לאזרחים ותיקים ו־3 דולר לילדים. יש תעריפים לקבוצות ולתלמידים.