משחקים בהיסטוריה: הארי טרטלדוב

סופר המדע הבדיוני הארי טרטלדוב קיבל את הרעיון לספרו החדש מגלויה שקיבל ב־1988 מעמיתתו הסופרת ג'ודית טאר. טאר התלוננה שאיור הכריכה לספרה האחרון נראה 'אנכרוניסטי כמו רוברט א. לי עם עוזי'. מה שהרגיז את טאר היה עבור טרטלדוב מציאה מקרית מוצלחת. ברומן החדש שלו על מלחמת האזרחים, 'רובי הדרום', שייצא באוקטובר בבלנטיין, חיילי הקונפדרציה של רוברט א. לי מצוידים ברובי AK-47, המובאים במכונת זמן בידי אנשי ימין דרום־אפריקאים מן המאה ה־21.

טרטלדוב, בן 43 ובעל דוקטורט בהיסטוריה, פנה למדע בדיוני ולפנטזיה כשלא מצא משרה אקדמית, ואת כל הקריירה שלו בנה ככותב היסטוריה דמיונית. נראה שהתחום מתאים יותר להיקף דמיונו. בעשרות הרומנים והסיפורים שיצר תושב קנוגה פארק מאז סיום לימודיו ב־UCLA ב־1977, הוא התמודד עם הנחות יסוד שלא היו מתקבלות במסדרונות האקדמיה. מה אילו אמריקה הייתה מיושבת לראשונה לא בידי ילידים אמריקאים אלא בידי גזע שעדיין קיים של אדם קדמון? ('בשר אחר', קונגדון אנד ויד, 1988). מה אילו כריסטופר קולומבוס היה צריך לתת דין וחשבון לסוכנות להגנת הסביבה? ('דוח הוועדה המיוחדת לאיכות החיים', סיפור קצר, 1980). מה אילו ב־1942, כשבעלות הברית ומדינות הציר נמצאות באיזון אסטרטגי, היה העולם מתמודד פתאום עם פלישת חוצנים מהחלל? (רומן בכתיבה, שטרם ניתן לו שם).

גם הנחת היסוד של 'רובי הדרום' היא 'מה אילו': מה אילו בשלבים המאוחרים של מלחמת האזרחים מישהו היה מציף את הקונפדרציה המוכה בנשק אוטומטי של המאה העשרים?

'נורת גלאי הסיפורים שלי נדלקה מיד', אומר טרטלדוב על הגלויה של טאר. 'מי, שאלתי את עצמי, ייתן לרוברט א. לי עוזי? אבל לא, אל תיתן ללי עוזי — זה נשק משטרתי בעל טווח קצר. תן לו AK-47 רוסי. תן לו המון רובי AK-47. אבל מי ירצה לתת לרוברט א. לי הרבה קלצ'ניקובים? מה עם הדרום־אפריקאים — 150 שנה מאוחר יותר? מה אילו חבורת טרוריסטים אפריקנרים, זועמים על פירוק האפרטהייד, שמה יד על מכונת זמן?'

היסטוריה חלופית אינה משחק אינטלקטואלי חדש. ב־1836 פרסם לואי־נפוליאון ז'ופרואה־שאטו את הדוגמה הראשונה הידועה. הנחת היסוד של 'נפוליאון וכיבוש העולם, 1812–1823' הייתה שהקיסר הצרפתי לא עשה את הטעות הקטלנית של הפלישה לרוסיה. ב־1931 ניסו כמה היסטוריונים ופרשנים חברתיים, ובהם א. ג'. פ. טיילור, ג'. ק. צ'סטרטון ווינסטון צ'רצ'יל, את כוחם בהיסטוריה חלופית בקובץ מסות בשם 'אם; או ההיסטוריה נכתבת מחדש'. כעבור שלושים שנה פרסם כתב העת Look שתי מסות: 'אילו הדרום ניצח במלחמת האזרחים', מאת מקינלי קנטור, ו'אילו היטלר ניצח במלחמת העולם השנייה', מאת ויליאם שיירר.

הסוגה משכה מגוון סופרים, במיוחד במדע הבדיוני, ובהם פיליפ ק. דיק, וורד מור וקית' רוברטס. בזרם הספרותי המרכזי שעשע הבריטי רונלד קלארק את אנשי הספרות באנגליה בספרים כמו 'הפצצה של המלכה ויקטוריה', הבוחן את תוצאותיה של התפשטות מוקדמת של נשק גרעיני. ב־1976 פרסם קינגסלי איימיס את 'השינוי', על אירופה מודרנית תחת שליטה קתולית. גם לן דייטון, ולדימיר נבוקוב וג'ון הרסי ניסו לעצב מחדש את ההווה באמצעות משחק בעבר. אפילו גורואי הסייברפאנק לשעבר ויליאם גיבסון וברוס סטרלינג פנו להיסטוריה ב־1991 ב'מכונת ההפרשים', ודמיינו אנגליה ויקטוריאנית המונעת בידי מחשבים הפועלים בפחם.

בבסיס חלק מההיסטוריות החלופיות ניצבות תאוריות מדעיות של יקומים מקבילים. פיזיקאים ובהם מארי גל־מן, יו גרהם וסטיבן הוקינג חקרו את פרשנות העולמות המרובים של מכניקת הקוונטים, המשערת שאולי קיים 'יקום שבו כל התוצאות האפשריות של ניסוי אכן מתרחשות', לפי מאמר ב־Physics Today.

הפיזיקאי והסופר גרגורי בנפורד, שערך שלוש אנתולוגיות בסדרה 'מה שהיה יכול להיות' ובקרוב יפרסם רביעית, אומר על פופולריות הסוגה: 'זו רוח הזמן. בכל הציוויליזציה המערבית נעשינו במאה האחרונה מודעים יותר ויותר לשבריריות האירועים, לשרירותיות ההיסטוריה. הרעיון המכריע הזה נובע מחלק מתחושות אי־הוודאות, הניכור והחרדה המלווֹת את העידן המודרני.'

היסטוריות חלופיות נעשות פופולריות יותר ויותר משום שבניגוד למדע בדיוני רגיל הן מושכות קוראים החוששים מהמדע או פשוט מכוונים לעבר ולא לעתיד, אומר צ'רלס פלאט, מבקר מדע בדיוני ומחבר 'יוצרי החלומות: הגברים והנשים יוצאי הדופן הכותבים מדע בדיוני'. 'להיסטוריות חלופיות יש משיכה של ספרות עיונית', אומר פלאט, 'משום שהיסטוריה אמיתית עטופה בתוכן. באופן כללי, בעשרים השנים האחרונות הייתה בהוצאות הספרים מגמה לעבר סיפורת בעלת אופי תיעודי יותר, ואני חושב שההתעוררות הזאת משתלבת בה.'

להיסטוריה החלופית יש אפילו סוגות משנה, אירועים היסטוריים המעוררים שוב ושוב את דמיונם של כותבים וקוראים. כנראה הגדולה ביותר היא: מה אילו בעלות הברית הפסידו במלחמת העולם השנייה? נכתבו כל כך הרבה סיפורי 'היטלר מנצח' עד שהם ממלאים אנתולוגיה בשם הזה וגם רומנים רבים. אחד מהם, 'ארץ אבות' של רוברט האריס, על מצב אירופה שנים לאחר ניצחון היטלר, נמצא חודשים בראש רשימות רבי־המכר בבריטניה. הספר, שפורסם החודש בארצות הברית ברנדום האוס, נכנס לרשימת רבי־המכר הארצית של Publishers Weekly ב־22 ביוני, והבמאי מייק ניקולס רכש אופציה לעיבודו תמורת מיליון דולר.

גם מלחמת האזרחים ומשפחת קנדי הם נושאים פופולריים. 'מלחמת האזרחים הפנטסטית' ו'מלחמת העולם השנייה הפנטסטית' הן נושאי אנתולוגיות של היסטוריה חלופית שפרסמה באן בוקס ב־1990 וב־1991. השנה ערך הסופר מייק רזניק אנתולוגיה בהוצאת טור בשם 'קנדים חלופיים'. בין האפשרויות שנבחנות: מה אילו האחים קנדי גדלו והיו ללהקת הרוק החמה בעולם? מה אילו התובע הכללי האמריקאי רוברט פ. קנדי התבקש לחקור — ואולי לטייח — פריצה למטה המפלגה הרפובליקנית ב־1964? מה אילו ג'ון קנדי הגיע לקמלוט האמיתית?

טרטלדוב אומר שעניין מוקדם במדע בדיוני הצית את התלהבות שלו בהיסטוריה. יליד גרדינה, הוא נזכר במפגש בכיתה ג' עם הרומן של ל. ספראג דה קמפ מ־1941, 'לבל תרד החשכה', השתוללות בנוסח מארק טוויין על אדם הנוסע לרומא במאה השישית ומנסה למנוע את ימי הביניים החשוכים. 'התחלתי בניסיון לגלות כמה מהספר אמיתי וכמה אינו אמיתי. עד שסיימתי, כבר הייתי מכור', אומר טרטלדוב.

ב־UCLA התמחה טרטלדוב בהיסטוריה ביזנטית. כוח המשיכה של האימפריה הזאת, הוא אומר, הוא בכך ששימרה תאולוגיה נוצרית, פילוסופיה יוונית ומשפט רומי. אבל משיכתה בעיניו כסופר מדע בדיוני היא שמעטים מהקוראים הרגילים בארץ הזאת יודעים עליה משהו. 'אני שולט במאגר גדול של אירועים ודמויות שאינם מוכרים לקורא הרגיל', הוא אומר, 'אבל נועדו לעיבוד לסיפורת מפני שהם מעניינים, מלהיבים וחיים.'

הרומנים הביזנטיים של טרטלדוב, המתוארים כיצירות בהוצאת בלנטיין־דל ריי, כוללים את 'הלגיון שלא במקומו' (1987), 'קיסר ללגיון' (1987), 'הלגיון של וידסוס' (1987), 'סוכן ביזנטיון' (קונגדון אנד ויד, 1987) ואחרים. ספריו נמכרים בממוצע מכובד מאוד של 75 אלף עותקים כל אחד.

בחיפוש אחר נקודת פתיחה לרומן בחר טרטלדוב בקרב וילדרנס, שפתח את מסע ריצ'מונד של גנרל האיחוד יוליסס ס. גרנט ב־1864. הרגימנט ה־47 של צפון קרוליינה היה הראשון שנתקל בחיילי גרנט, והוא יקבל בספר את הנשק המודרני מן האפריקנרים. אבל ביקור בספריית UCLA לא גילה מי פיקד על הרגימנט.

'כתבתי בלי היכרות מוקדמת למחלקת הארכיונים וההיסטוריה של צפון קרוליינה, ושאלתי מי היו כמה מהקצינים בתחילת 1864', אומר טרטלדוב. 'חשבתי שאולי ידעו את זה. מה שלא ציפיתי לו — בהיסטוריה ביזנטית מתעסקים בחיבור חוטי חומר, ולא בהצפה בו — הוא שאדם בשם ו. ט. ג'ורדן ישלח לי את תולדות הרגימנט שכתב אחד הקפטנים, וטוב עוד יותר, רשימה מלאה עם הגיל, הדרגה, עיר המגורים, המקצוע והפציעות של כולם.'

'זה נתן לי חצי מהדמויות שלי', הוא אומר.

טרטלדוב מיקם את הספר בשלב מאוחר של מלחמת האזרחים, לדבריו, מפני שאילו הדרום ניצח מוקדם, 'הם לא היו לומדים שום דבר מלבד זה שצדקו מלכתחילה. רציתי לוודא שהדרום יצטרך להתמודד עם כל הבעיות שבסופו של דבר יפגוש.'

'מה שהמדע הבדיוני עושה טוב יותר מכל צורת ספרות אחרת', אומר טרטלדוב, 'הוא להתבונן במקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו דרך מראה של ביתן שעשועים. משחק בהיסטוריה — באמת אין לי עניין רב במבט קדימה לעתיד הרחוק — פשוט נותן לך סוג אחר של מראה להביט דרכה.'

צילום בצבע, מהדורת מחוז אורנג', E1: להארי טרטלדוב יש דוקטורט בהיסטוריה, אבל הוא פנה למדע בדיוני ולפנטזיה כשלא מצא משרת הוראה. רוזמרי קאול / לוס אנג'לס טיימס. צילום: הארי טרטלדוב.