שבע בבוקר ביום ראשון, במרכז היפהפה של אגורה הילס. ה־PowerBook 3400c החדש שלי עולה, Netscape Communicator נכנס לפעולה, שידור הבוקר של ״היום הזה״ בקול ישראל זורם באמצעות RealAudio אל מערכת הסטריאו של ימאהה במשרד, WebDevil מתחיל להוריד את עיתוני היום בעברית, ואני מתרווח בכורסה עם לאטה כפול ומהביל.
הטלפון מצלצל. זה גיסי, מישי, מחולון. עכשיו, כששיחות מישראל עולות עשרים סנט לדקה, הוא מרגיש בעל בעמיו. אני לא מתכוון לתת לו את התענוג. הוא מספר שייקח את אשתו, מירי, לסרט בתל אביב. ״תיהנו״, אני אומר. ״אבל כדאי להימנע מנתיבי איילון. הייתה תאונת שרשרת של שלוש מכוניות במחלף קק״ל, והפקק מגיע עד חולון.״
שתיקה. אהה!
וידוי: כשגרתי בישראל לפני אחת־עשרה שנים, אף פעם לא ידעתי מה קורה בכבישים, או בכל מקום אחר בארץ. עבדתי ביום במכון ויצמן ברחובות, בלילות כעורך בירושלים, ובסופי השבוע כתבתי כתבות בבית בחולון. בין לבין הטרידו אותי שירות המילואים ומלחמת חפירות יומיומית מול מבקר מס אחוז טירוף. במילה האהובה על בתי: לא היה לי מושג.
כל זה השתנה כשהגעתי ללוס אנג׳לס. שם גיליתי שאפשר לחיות חיים ישראליים מלאים בלי להישחק מן הדרישות היומיומיות של, ובכן, חיים ישראליים מלאים. לא, איני מתכוון לקהילה הישראלית המקומית, שמקיימת עיתון בעברית, כמה חנויות ספרים ודיסקים, מועדונים חברתיים ופוליטיים, פסטיבל קולנוע ישראלי שנתי, שירה בציבור סביב מדורת ל״ג בעומר ואינספור דוכני פלאפל. כדי ליהנות מכל אלה צריך לעלות — חלחלה — לכביש המהיר. אז לא יישארו לי זמן, וגם לא חשק, להיות הישראלי כהלכה שאני מרגיש שאני.
במשרד הביתי שלי, המוכר לצורכי מס, אני מאזין בזמן אמת לרשת ב׳ באמצעות מודם של 56 קילוביט לשנייה. בעשר מגיעה הפסקת הקפה, ורובוט התוכנה היעיל שלי מכוון את נגן RealPlayer באינטרנט למהדורת ״מבט״. בצהריים אני מעיין ב״הארץ״, משתרע בערסל בחצר האחורית. אחר כך, בהפסקה מהעבודה, אני עובר על תקציר התקשורת העברית היומי שמכין משרד החוץ ומפיץ שרת ה־Gopher של האוניברסיטה העברית. אחרי שעזרתי לבתי בעבודה על מחזור חייה של הכינה המצויה, אני מוזג את מרטיני הערב לכוס הבירה שלי עם סמל גולדסטאר, עורם צ׳יפס טורטייה, חומוס ומלפפונים חמוצים מבית השיטה, ומתרווח עם ה־PowerBook כדי לשמוע את החדשות האחרונות על פרשת מוניקה מאותם ראשים צעקניים וחינניים ב״פופוליטיקה״.
למצוא חיים? כישראלי וירטואלי, תודה רבה, אני מעדיף קו T1.
לוס אנג׳לס