אחרי שנתיים של ארס נגד ישראל, האם ההקפאה של פעילות הקשורה למזרח התיכון תבלום את השנאה באוניברסיטת קונקורדיה בקנדה?
שלי טייטלבאום / מונטריאול.
זמן קצר לפני הימים הנוראים נשמעה אשת ראש הממשלה לשעבר שרה נתניהו מתלוננת שאם ישראל לא תחזיר את בעלה בנימין לראשות הממשלה, יוכלו בני הזוג לעבור לחו״ל, ובמקרה כזה, הוסיפה, ״שהמדינה תישרף״. אבל כשביבי הגיע אחר כך למונטריאול ב־9 בספטמבר, לא ישראל התלקחה אלא אולם הכניסה הראשי של מטה אוניברסיטת קונקורדיה במרכז העיר, שם היה ראש הממשלה לשעבר אמור לשאת דברים. כאן, באוניברסיטה שעל פי המוניטין שלה מתגאה באוכלוסיית הסטודנטים הפלסטינים הגדולה ביותר בצפון אמריקה — עד 4,000 מתוך 28,000 סטודנטים — המון שנכנס דרך דלת צדדית לא נעולה עקף 160 אנשי ביטחון בקמפוס ושוטרי מונטריאול והקים ״מחסום פלסטיני״ מאולתר בכניסה לאולם שהוקצה לנתניהו ולכ־650 אורחים. מי שטרם התמקמו בפנים נאלצו לעבור מסדרון של התעללות גופנית ומילולית.
ד״ר סטיבן שיינברג, לשעבר ראש המחלקה להיסטוריה בקונקורדיה וכיום היו״ר הארצי של הליגה לזכויות האדם של בני ברית, אמר ל״ריפורט״ שראה מפגינים בועטים הישר במפשעתו של טום הכט, ניצול שואה בן 73 יליד צ׳כיה, יו״ר סניף קוויבק של הוועד הקנדי־ישראלי. בין הבולטים האחרים שנבעטו, הוכו באגרופים או נירקו עליהם היו פרופ׳ נורמה ג׳וזף, המלמדת בתוכנית ללימודים יהודיים־קנדיים בקונקורדיה, בעלה הרב הווארד ס׳ ג׳וזף, מנהיגה הרוחני של הקהילה הוותיקה בעיר, בית הכנסת הספרדי והפורטוגזי, והרב מרדכי זייץ מקהילת בית תקווה בפרבר דולאר דז אורמו. ״הרגשתי שאני מסתכל לפשיזם בפנים״, אומר שיינברג.
יוני פטל, נשיא אגודת הסטודנטים היהודים הלל בקונקורדיה ואחד ממארגני הופעת נתניהו, אומר שההמון — שעל פי ההערכות מנה בין 200 ל־500 סטודנטים מוסלמים ופלסטינים וחברים ותומכים של אגודת הסטודנטים של קונקורדיה, CSU — קרא ״הרגו את הציונים״ תוך הכאת בעלי הכרטיסים. ״וברחוב״, דיווח פטל, ״אנשים שמעו קריאות ׳אטבח אל־יהוד!׳ — הרגו את היהודים!״ המשטרה שמה קץ למחזה רק לאחר שמפגינים החלו לבעוט ולנפץ את חלונות הזכוכית הגדולים שהפרידו בין הכניסה לאולם התחתון ובין שדרת הרחוב הסוערת בחוץ. חמישה נעצרו ושוחררו בערבות עד לדיונים בבית המשפט; שניים היו סטודנטים, ואחד מהם סגן נשיא ה־CSU.
אדי הגז המדמיע ותרסיס הפלפל התפוגגו במהירות. אך אי אפשר לומר זאת על הפחד, האיבה והתדהמה שאחזו בקונקורדיה מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. בשנתיים האחרונות כללו התקריות נגד ישראל:
פרסום מדריך לסטודנטים ובו תעמולה וקריקטורות אנטי־יהודיות ואנטי־ישראליות ארסיות.
ריסוס כתובות נגד ישראל בידי שני סטודנטים בקונקורדיה, שאחד מהם, ליית׳ מערוף, בנו של נספח סורי במשרד האו״ם במונטריאול, איים לכאורה להרוג את אנשי הביטחון בקמפוס שתפסו אותו. שני הסטודנטים קיבלו סיוע משפטי במימון ה־CSU, אך סולקו לבסוף.
הקמת אתר בידי אגודת הסטודנטים למודעות מוסלמית, שהצדיק פיגועי התאבדות בישראל ואת ההתקפות על ניו יורק וושינגטון, והציע קישורים לאתרים ולקבוצות אנטישמיים ומכחישי שואה. הקישורים הפוגעניים הוסרו בהמשך.
דפוס של התעללות מילולית ואיומים גופניים בתוך האוניברסיטה ובסביבתה נגד סטודנטים שניתן לזהותם כיהודים.
הפצת מאמר כוזב בידי ״סולידריות למען זכויות האדם של הפלסטינים״, SPHR, המאשים את ישראל בפיתוח נשק ביולוגי אתני שנועד להרוג ערבים ולהותיר יהודים בחיים.
שימוש בכספי ה־CSU בספטמבר 2001 כדי לסייע ל־SPHR לקיים עצרת מחוץ לקמפוס נגד ״הקולוניאליזם הישראלי״.
רקטור האוניברסיטה פרד לואי — שהוא יהודי, כמו ראש המינהל האקדמי של קונקורדיה ג׳ק לייטסטון, דיקן הפקולטה לאמנויות ולמדעים מרטין סינגר ועוד בכירים רבים במינהל ובסגל — הגיב למהומה נגד נתניהו בהקפאת פעילות הקשורה למזרח התיכון. בעקבות זאת בוטלה מיד הרצאה שה־CSU קבע למחרת במסגרת פסטיבל ההיכרות לסטודנטים, של נורמן ג׳ פינקלשטיין, הידוע כ״ילד הרע של חקר השואה״ וכמפריך עקבי של מיתוסים ציוניים. ספרו, ״תעשיית השואה״, מאשים את האליטות היהודיות באמריקה בסחיטת מיליארדי דולרים כפיצויים ממדינות אירופה.
בהנהגת SPHR קיבלו ארגוני הסטודנטים הערבים בקמפוס — ובהם אגודת הסטודנטים המוסלמים של קונקורדיה, אגודת הסטודנטים הסורים ואגודת הסטודנטים הערבים — את האיסור הזמני בלעג גלוי. ואכן, בימים שמיד אחרי המהומה המשיכה הקבוצה להציג חומרים נגד ישראל באותו אולם כניסה שבו התרחשה המהומה. ולדברי שיינברג, כשסטודנט יהודי ניסה להסיר כרזה מסיתה שנתלתה אחרי ההכרזה על ההקפאה, ראש אגודת הסטודנטים המוסלמים באוניברסיטה, בילאל חמידה, תקף אותו לכאורה בחפץ כבד, גרם לראשו לדמם ובעט בו שוב ושוב עד שהגיע אמבולנס. רק כאשר מועצת הנגידים של האוניברסיטה התכנסה מאוחר יותר באותו יום והעניקה ללואי סמכות להשעות באופן מיידי ולהתחיל בהליכי סילוק, החלו הקבוצות האלה להסיר את התצוגות שלהן.
ההקפאה של לואי עוררה לעג נרחב גם בקהילה היהודית. ארגונים יהודיים טוענים שסטודנטים יהודים מעולם לא פנו לאלימות, למרות השורה הארוכה של מרצים נגד ישראל, נגד יהודים ומכחישי שואה שהופיעו בקונקורדיה במימון דמי הסטודנט שאגודת הסטודנטים השמאלנית גבתה. פטל, למשל, גינה את ההקפאה כ״פחדנית״ ומתח עליה ביקורת משום שהיא ״מציבה את קורבנות המעשים האלימים באותו מעמד של מי שביצעו אותם״.
גרוע מכך, תפיסה של אשמה יהודית באלימות החלה לחלחל למאמרי דעה ולמכתבים למערכת בתקשורת המקומית. מייק בון, בעל טור ב״מונטריאול גאזט״, רמז שאולי הגעת נתניהו הייתה תכסיס מכוון לעורר מעשים קיצוניים שיובילו לדיכוי כלל־קמפוסי של התנגדות לישראל.
מכל מקום, לואי נקט את הצעד הקשוח מאוחר מדי כדי להציל את קונקורדיה מן המוניטין המתרחב שלה בחוגים יהודיים כחממה לרדיקליות חסרת רסן. שנתיים של פעילות בלתי פוסקת נגד ישראל הקנו למוסד את הכינוי ״אוניברסיטת עזה״. חוקר מדע המדינה מאוניברסיטת בר־אילן ג׳רלד שטיינברג, שהעביר בה סמינר בשנה שעברה, מכנה אותה ״הקמפוס האנטי־ישראלי השערורייתי ביותר בקנדה, ואולי בצפון אמריקה״.
קונקורדיה נוסדה ב־1974 ממיזוג שני מוסדות שונים: אוניברסיטת סר ג׳ורג׳ ויליאמס, במרכז העיר, פחות מתריסר גושי בניינים קצרים מאוניברסיטת מקגיל, ולויולה קולג׳, שלוחה דוברת אנגלית של המכללה הישועית סנט־מארי, במרחק כחצי שעה מן הקמפוס במרכז העיר. סר ג׳ורג׳ מצאה את הנישה שלה כמוסד לסטודנטים מבוגרים, שרובם עבדו ביום ופנו לתוכניות הלילה שלה במרכז העיר כדי לקבל תואר מוכר. אבל כפי שציינה לינדה פרום ב״מדריך לאוניברסיטאות הקנדיות״ שלה מ־1987, האקלים הפוליטי בקונקורדיה היה באופן מסורתי ״שמאל מעבר למפה״, אולי מפני שאותם סטודנטים שלא היו שקועים לחלוטין בהשלמת הלימודים מצאו חלל פוליטי שיכלו למלא בסדר היום שלהם.
קונקורדיה מתגאה בהיסטוריה כמעט ייחודית של כאוס שמקורו במחאה. תושבי מונטריאול עדיין זוכרים את ״מהומת המחשבים״ הידועה לשמצה ב־1969, כש־97 סטודנטים, רובם שחורים, שאחד מהם נעשה בהמשך חבר בסנאט הקנדי, השליכו ציוד בשווי יותר משני מיליון דולר מן הקומה התשיעית של בניין הול הראשי לרחוב, במחאה על גזענות נטענת נגד שחורים מצד הסגל. ב־1992 יצא פרופסור ממורמר להנדסה, ולרי פבריקנט, מהגר יהודי מרוסיה, למסע ירי והותיר ארבעה עמיתים לשעבר מתים. בשנה שעברה נעצרה קבוצה של סטודנטים מקונקורדיה בהפגנות נגד הגלובליזציה בפסגת האמריקות בקוויבק סיטי. האוניברסיטה שינתה את מועדי הבחינות כדי לאפשר להם להשתתף בהפגנות.
הג׳יהאד נגד ישראל ונגד יהודים בקונקורדיה הוא תופעה חדשה יותר, אך גם נפוצה יותר. מאז שחבורה מן השמאל הקיצוני נבחרה לפני שנתיים בידי פחות מעשרה אחוזים מבעלי זכות הבחירה באוניברסיטה, מתפקדת אגודת הסטודנטים של קונקורדיה כחזית גלויה של SPHR ומשתמשת בכספי האוניברסיטה לטיפוח מסע נגד ישראל החוצה לעתים קרובות את הגבול לאנטישמיות, אומרים ארגונים יהודיים.
בתוך ימים מההתקפות בשנה שעברה על הפנטגון ועל מרכז הסחר העולמי, למשל, פרסם ה־CSU מדריך לסטודנטים בשם ״התקוממות״. התערובת המוזרה של שירה, תעמולה פוליטית ועצות מעשיות היללה את האינתיפאדה, האשימה ציונים בשליטה בעיתונות הקנדית ודחקה בסטודנטים להפיל את המערכת הקפיטליסטית. במדריך הופיעה גם קריקטורה של הצבא הישראלי כעוף דורס מזיל ריר החג סביב תינוק זעיר, ואחרת של מטוסים הטסים לתוך בניין מלא ״גברים בשחור״ ישראלים.
לאחרונה חלה עלייה דרמטית בפעילות נגד ישראל בקמפוסים ברחבי צפון אמריקה, אך סטודנטים יהודים רבים וכמה אנשי סגל בקונקורדיה מאמינים שמצבם חמור יותר מזה של עמיתיהם בארצות הברית. אפילו העיתון האמריקאי ״כרוניקל אוף הייר אדוקיישן״ שם לב לכך, ופרסם כתבות המשך למאמרו מ־22 בפברואר על האופן שבו המתחים במזרח התיכון מלבים עימותים בין הקהילות היהודית והמוסלמית במונטריאול.
הקשרים הקרובים באופן חריג בין ה־CSU ל־SPHR עלו לראשונה לכותרות לפני כשנתיים, כשאגודת הסטודנטים הציעה החלטה הקוראת לקנדה לנתק קשרים עם ישראל. אף שה־CSU טענה לניטרליות, ארגונים יהודיים — שאחד מהם, הלל, ננזף בידי ה־CSU על פרסום חוברת ובה מאמר דעה המטיל ספק ברעיון המדינה הפלסטינית — הבחינו במהרה בזיקה הפרו־פלסטינית העקבית של בכיריה, שכמה מהם הפכו לחברים פעילים ב־SPHR. סטודנטים יהודים החרימו את ההצבעה, שנכשלה משום שה־CSU לא הצליחה להשיג מניין חוקי.
ככל שהעמדות נגד ישראל נעשו תוקפניות יותר — קירות ברחבי האוניברסיטה כוסו בכרזות הטוענות לרצח עם ישראלי ובשלטים המשווים מגן דוד לצלב קרס — התעקשה קונקורדיה יותר ויותר שלא להתערב, בשם ההגנה על חילופי רעיונות חופשיים. ״הפחדה היא תחושה סובייקטיבית״, הכריז לואי לפני כמעט שנה, ״ולא הייתה לנו סיבה להאמין שהייתה הפחדה בקנה מידה גדול״.
כמה סטודנטים ערבים פירשו זאת כהיתר למתוח את הגבולות עוד יותר, ואיומי אלימות נעשו שכיחים. פעיל פרו־פלסטיני אחד דחק לפי דיווחים סטודנט חובש כיפה לפינה ואמר לו: ״אילו זה היה המזרח התיכון, הייתי הורג אותך!״
״זו אינה שאלה של חופש ביטוי״, אמר שיינברג למנהלי האוניברסיטה כשהיה עד ליציאת העניינים בקמפוס משליטה באופן מדאיג. ״אין מגרש משחקים שוויוני״, הכריז. ״הקואליציה בין ה־CSU ל־SPHR ביטלה אותו״.
בעוד ארגונים יהודיים כמו בני ברית קנדה הגיבו בשטף הודעות לעיתונות, כמה סטודנטים יהודים בקונקורדיה נשברו עד כדי כך שעברו למוסדות אחרים, או במקרים מסוימים פשוט סירבו לחזור ללימודיהם. פטל מהלל, העונד על דש בגדו סיכה של תנועת בית״ר הרוויזיוניסטית, אומר שהוא מעודד סטודנטים יהודים ללבוש מדי צה״ל וכובעים צבאיים. ״הבחורים האלה אינם גיבורים״, אמר ל״ריפורט״, ״הם בריונים, ואם ירגישו שהם עלולים להיתקל בהתנגדות אמיתית, אני מנחש שייסוגו״.
אבל מאז המהומה, הדיבורים על החזרת ההוגנות למגרש המשחקים הוחלפו בוויכוח אם יש בכלל מקום באוניברסיטה קנדית לרוגבי הקשוח והאלים המיובא בשלמותו מן המזרח התיכון.
מובן שגם ערבים וגם יהודים ניסו לחלץ מידה של ניצחון מן האירועים הקשורים לנתניהו. סטודנטים ערבים הביעו שביעות רצון מכך שכפו את ביטול הרצאתו של אדם שהם רואים כ״פושע מלחמה״. כמה אנשי סגל וסטודנטים יהודים, לעומתם, אימצו את האמונה שהביע נתניהו כי ההתנהגות שהפגינו הארגונים נגד ישראל באותו יום המחישה לציבור שבדרך כלל מסוגר ואדיש את הקיצוניות הבלתי הגיונית שעמה מתמודדים ישראלים מדי יום.
אבל בעיני ההיסטוריון פרנק צ׳וק מקונקורדיה יש די אשמה לחלוק בין כולם. ״קונקורדיה ספגה פגיעה נוראה באותו יום״, אמר צ׳וק ל״ריפורט״. ״אני חושב שההתנהגות המשולבת של מי שהזמינו את נתניהו בזמן הזה ושל מי שביקשו למנוע ממנו לדבר העמידה את פרד לואי במצב בלתי אפשרי... לכוד בין שתי המטרות של כיבוד הזכות לחופש הביטוי ומניעת האסון שהיה נובע מעימות מתפרע ברחובות על זכותו של נתניהו לדבר כאן״.
בינתיים קראה בני ברית קנדה לממשלת קוויבק לערוך חקירה עצמאית של האירועים שהובילו למהומה. למרבה האירוניה, ברנאר לנדרי, ראש ממשלת הפרובינציה הבדלני הנחרץ, הבטיח לבדוק את הבקשה. הוא גם הודיע שסוג האנטי־ציונות שנראה בקונקורדיה אינו ניתן להבחנה מאנטישמיות, ושאין לו מקום בקוויבק.
רטוריקה נאה, אבל אין בה ערובה שלא תהיה הישנות.