ויהי בימים אשר לפני בוביט והארדינג, בעוד המלך רודני המשוגע דוהר במרכבותיו בדרך 210, על פני מגדלי מגידו אל העמק; בטרם הלם המלך בראדלי בראשו בשערי העיר, בעוד אנשי הכנופיות הולמים במקומות אחרים; בטרם הושפלו מייקל ובני מנדז והיידי, וריורדן ופיינסטיין ובוקסר נישאו אל־על; הנה כבר אז הקשה האל את לבו על עיר המלאכים, על אנשי מאליבו ובוורלי הילס, על יושבי המערב והעמק; ואף על יצרני המרכבות במחוז אורנג׳ ובוואן נייס, ותהי מכה בארץ.
ויאמר האל אל יושבי הדרום: הנה אף כי נלחמתם את מלחמותיי בנאמנות, אעלה חלודה בחרבותיכם ואפזר את קרני הלייזר שלכם; ולא יעופו הפטריוטים שלכם נכוחה, ולווייני הריגול שלכם לא יראו נכונה. כי גבה לבכם בניצחון — ובוש זה, הסנה הבוער באור גדול ואיננו אוּכל, לא בפרשת איראנגייט ולא ב״עניין החזון״, הוא האשם מכולם. על כן יהיו כלי נשקכם לעודף בשוק. ולא תעשו מצברים למכוניותיכם, ולא תרכיבו שבבים לניפון. ויפול מסך ערפיח על הארץ, ויידמו הפטישים, וההון העצמי שבבתים היה לאפס.
ויאמר האל אל דריל: נטה את מטך — את ה־Rod שלך — והך את האיש הכושי הזה בכליותיו, למען יחוש את אלת האל. אך עין רעה חזתה בעוולה הזאת, ויקום העם בחמתו, ותבער העיר ותמסור את אוצרותיה. ורבי־הטוראים של דריל עמדו דוממים וזעופים, כי מערכת הדואר האלקטרוני שלהם לא פעלה, ולא ידעו על מכות או מהומות ולא שמעו על דני זה. ובעוד השופטים שוקלים, נשמעה יללה מדרום סנטרל ומסימי ועד סיאול.
ויאמר האל אל רועה שסוע נפש בגבעות מואב: השכם בבוקר והבער את מדורתך והשלך גיציה על השיחים, ואני אשלח נחילי רוחות סנטה אנה לסייע להם. ותיחרב הארץ באש בעוד אנשי מאליבו חורקים שיניים. אך משנתפזר העשן הקשה האל את לבם. ואף כי אמרו חכמיהם: אל תבנו מחדש, כי לא אדם ולא בהמה יוכלו לשבת בבטחה במקומות האלה, נהרו חזרה דרך עמק טופנגה אל מי ים המלח. ואף כי בארות הפרייה שלהם נטמאו בבנזן וטעמן כדם, נטו את אוהליהם וחידשו את שירות הכבלים שלהם.
וידבר האל אל ההרים לאמור: קחו לכם מלוא חופניים בוץ והשליכוהו על אנשי מאליבו הגאים והעקשנים, למען יקבור הרפש את אוהליהם ויסתום את מכוניות הפורשה שלהם. ויבוא גשם גדול, וירד ארבעים יום וארבעים לילה, ותסריטים רבים ותקצירי עלילה נמחקו. וייללו אנשי מאליבו, כי הנה זאת הייתה רעה משביתת גילדת התסריטאים.
ויצא דבר האל ממעמקי הארץ לאמור: ״בן אדם, נראה איך זה יושב עליך״. ובעוד תינוקות ואמותיהם ישנים; הנה עוד בטרם יהיו הרצים למגפה ברחובות, עלתה שאגה מן הארץ ורעד גדול, ואף כי לא היה זה ״הגדול״, הייתה זאת חתיכת מכה מעצבנת. וימסרו אנשי מאליבו את בכוריהם תמורת אוויאן, ויאמרו: ״כך מכה האל את ארצנו, ממש כפי שהכה את פרעה לפני מאתיים שנה בלבד״, כי לא ידעו היסטוריה, אף כי ידעו לצטט הכנסות קופה עד הספרה העשירית אחרי הנקודה.
אך כאשר נראה המסך שעל הארץ אפל מכול, וכל ההון העצמי אבד, יצא מן המזרח צבא לגיונות. מאימפריית כביש הטבעת באו השרים פימ״א וסב״א ואיי־אר־אס. ויישאו מתנות של מענקים והלוואות וניכויי מס, ויאמרו: הנה אף אם לא ייסלחו חטאיכם, אל תיראו את הסדקים ברקיעיכם, כי אכן יטופלו חובותיכם.
וממרחבי מיאמי וסנט לואיס החרבים באו מחנות אטנה ופרודנשל ופארמרס, וכל אחד נושא פיסה מן הסלע. ויביאו בשורות טובות וצרורות גדולים גם כן, כי הזדמנויות יחסי הציבור היו עצומות. ויאמרו אל המוכים: אל תתייאשו מן ההשתתפות העצמית, כי משלמי המס יזכו לשכר. וכבמטה קסם הפכו אריחי מטבח שרוטים ללועות פעורים, ושקעים זעירים ברהיטי הגן לפיצוצים גדולים.
ואף כי רוב העם לא העלה מס לשרים האלה ולא קיבל ערמות כאלה, רבו העושרים האלה ככוכבי השמים. וברחבי הארץ דיברו פרשנים על עידן חדש. גבישים ומחשבי פאוורבוק וגלשנים ורולרבליידס ושאר תענוגות שלא נראו מימי גן העדן הופיעו כמָן מן השמים. יש שאף ביקשו מערוץ הקניות כובעי מגן מפני דבורים ואופנועי שלג ורפסודות הצלה מתנפחות. כי בקליפורניה, לעולם אין לדעת.