עברנו את נקודת האל־חזור?

כשארצות הברית מגבירה את הלחץ הכלכלי, המתנחלים מתעקשים שכבר מאוחר מדי לפשרה טריטוריאלית.

27 בספטמבר, בר המצווה של העיר אריאל בגדה המערבית: זיקוקי דינור, הופעה של כוכב הרוק דני סנדרסון, קונצרט טלוויזיוני בהובלת שרה׳לה שרון, מלכת השירה בציבור. חגיגת יום הולדת ישראלית רגילה, כמו זו שכל עיר בתוך הקו הירוק, הגבול שלפני 1967, עשויה לערוך לעצמה. והנורמליות היא בדיוק מה שאריאל חוגגת. מאז ייסודה הלא חגיגי ב־1978 — שני אוהלים שהונחתו ממסוק על גבעה סלעית — גדלה אריאל לעיר של קוטג׳ים, וילות ובנייני דירות נמוכים בצבעי פסטל, ובה כ־10,000 תושבים, 1,500 מהם עולים חדשים מברית המועצות. בשנה הרביעית הזאת לאינתיפאדה פתחה אריאל זה עתה את המלון הראשון שלה, ובו מפל מלאכותי ליד בריכת השחייה; בראש השנה היו כל 102 החדרים מלאים, רובם באורחים ממישור החוף. במוסד המכין ללימודים אקדמיים ולמקצועות, המכללה ליהודה ושומרון, רשומים 2,200 סטודנטים, ותשעים אחוז מהם באים מתוך הקו הירוק. אבל אולי הנתון המפתיע ביותר באריאל הוא זה: מתוך 2,500 העובדים באזור התעשייה הסמוך לעיר, כ־400 נוסעים אליו מתל אביב רבתי — היפוך ההנחה הרגילה שהתנחלויות כמו אריאל הן רק ׳ערי שינה׳ לנוסעים העובדים בתוך הקו הירוק. בגבעות הריקות בשולי העיר קמים רחובות חדשים שלמים. משרדי התיווך באריאל מלאים זוגות צעירים ממישור החוף המחפשים דיור איכותי וזול — וילות נאות הנמכרות ב־150,000 דולר בלבד, או דירות שלושה חדרים ב־75,000 דולר, הרבה מתחת למחירים המקובלים באזור תל אביב.

רוב 1,200 יחידות הדיור הנבנות כעת כבר נקנו; עוד 3,000 אמורות להיבנות בשנה הבאה. כביש חוצה שומרון, המחבר את אריאל ואת ההתנחלויות היהודיות הסמוכות לאזור תל אביב, מורחב משני נתיבים לארבעה כדי להכיל את הזרם החדש. לצד מעלה אדומים, ממש ממזרח לירושלים, אריאל היא העיר היהודית המתרחבת במהירות הגדולה ביותר בגדה המערבית. שאלו אנשים ברחוב אם הם מאמינים שהעיר שלהם תוחזר אי פעם כחלק מהסכם שלום במזרח התיכון, והתשובה תהיה מבט לא מאמין או צחוק גלוי.

את הביטחון הזה, המחוזק בתנופת הבנייה הנוכחית, חולקים יהודים בכל השטחים. ׳באריאל לבדה חיים היום יותר יהודים מכפי שחיו בכל סיני לפני הנסיגה ב־1982׳, אומרת דינה שליט, דוברת אריאל. ׳הנוכחות היהודית ביהודה ושומרון היא עובדה מוגמרת׳. גם אם ישראל תקבל את הקפאת ההתנחלויות שארצות הברית דורשת כתנאי למתן ערבויות להלוואות בסך עשרה מיליארד דולר לקליטת עולי ברית המועצות, כמה מומחים מאמינים שכבר מאוחר לפשרה טריטוריאלית. בזמן שמזכיר המדינה ג׳יימס בייקר אישר בביקורו האחרון בירושלים את מחויבות ארצות הברית לנסיגה ישראלית מן השטחים, דחה מומחה הגדה המערבית מן השמאל מירון בנבנישתי את האפשרות כרעיון שזמנו עבר. ׳ב־1983 אמרתי שתהליך ההתנחלות נעשה בלתי הפיך׳, נזכר בנבנישתי, ראש פרויקט מאגר המידע על הגדה המערבית לשעבר. ׳אם חשבתי כך אז, מה אתם מניחים שאני חושב עכשיו?׳ תנופת הבנייה הנוכחית, הוא מוסיף, היא רק ׳המכה הסופית׳ לאפשרות הפשרה הטריטוריאלית.

אבל פעילים אחרים נגד ההתנחלויות חולקים עליו. ׳רק תשאלו את האסטונים על אי־הפיכותו של סיפוח׳, אומר דובר שלום עכשיו עמירם גולדבלום. ׳הסובייטים יישבו את אסטוניה בכמעט חמישים אחוז רוסים, אבל האסטונים קיבלו עצמאות בכל זאת. עוד לא עברנו את נקודת האל־חזור׳.

למרות הקו האמריקני הנוקשה החדש, ממשלת ישראל עובדת קשה כדי להבטיח שהנקודה הזאת תושג בקרוב. ראש הממשלה יצחק שמיר נחוש שלא תהיה הקפאת התנחלויות. רחוק מכך. ההערכות על הדיור הנבנה בשטחים השנה בלבד נעות מן הנתון הממשלתי של 6,800 יחידות ועד 19,000 של חבר הכנסת דדי צוקר מרצ. יהיה המספר האמיתי אשר יהיה, רק גל הבנייה הראשון אחרי ניצחון מנחם בגין בבחירות ב־1977 משתווה לתנופה הנוכחית. עד 50,000 יהודים עשויים לעבור לשטחים בשנתיים־שלוש הבאות. כדי להבין את גודל המספר, חשבו שנדרשו 24 שנים לאוכלוסיית ההתנחלויות להגיע לרמתה הנוכחית, כ־100,000.

כמו אריאל, מפעל ההתנחלות כולו הגיע לבגרות. למעשה, מבקר העובר כיום בגדה המערבית היהודית מתחיל לתהות אם המילה ׳התנחלות׳, המעוררת דימוי של מובלעות קרוואנים וגנרטורים המאוכלסות בחברים אידאליסטים של תנועת גוש אמונים הדתית־לאומית, עדיין רלוונטית במקרים רבים. התנחלויות קטנות נעשות עיירות, ועיירות נעשות ערים. בשבועות הקרובים תוכרז מעלה אדומים, ובה 15,000 תושבים והיישוב הגדול ביותר בשטחים, באופן רשמי כעיר היהודית הראשונה בגדה המערבית.

מתוך 143 התנחלויות, שלוש־עשרה מסווגות כעיירות המיועדות להפוך לערים, בהתאם לתוכניות הממשלה להגדלת אוכלוסייתן במידה ניכרת. כמחצית מ־13,000 היחידות שהממשלה אומרת שתבנה בשטחים בשנתיים הקרובות מיועדות למעלה אדומים ולאריאל, אך ערים מתרחבות נוספות כוללות את גבעת זאב ואת ביתר החרדית, שתיהן ליד ירושלים; אפרת בגוש עציון בין בית לחם לחברון; ואורנית ליד הקו הירוק בשומרון, בצפון הגדה. אפילו עמנואל, העיר החרדית ליד אריאל שפשטה רגל אחרי שערורייה פיננסית ב־1985, מתעוררת: הבנייה חודשה, ול־500 המשפחות בעיר עשויות להצטרף בקרוב עוד 1,800.

התנחלויות קטנות רבות מכפילות את אוכלוסייתן. שילה, מצפון לרמאללה, ובה 120 משפחות, בונה בתים לעוד 130; עלי הסמוכה גדלה פי ארבעה, משלושים ל־120 משפחות. גבעון החדשה, ממש מעבר לרמות, הפרבר הצפוני של ירושלים, מוסיפה 64 יחידות ל־80 הקיימות. אפילו במרכז חברון, העיר הערבית היחידה בגדה שבה הרשתה הממשלה ליהודים להתיישב, יש כיום כמעט 600 יהודים.

ככל שהקו הירוק היטשטש, היטשטשו גם ההבדלים הדמוגרפיים בין יהודים משני צדי הגבול לשעבר. אף שגוש אמונים הייתה הראשונה להתיישב בשטחים, מנהיגי המתנחלים מעריכים ש־75 אחוז מן היהודים שם כיום חילונים. הם גם אינם אוכלוסייה אחידה מבחינה פוליטית: ב־1988 תמכו 14 אחוז מן המצביעים הן באריאל והן במעלה אדומים במפלגת העבודה. ולמרות יחסיה הדו־ערכיים של העבודה לעתיד אריאל, המפלגה מחזיקה סניף בעיר; במאי פתחה ההסתדרות מטה מקומי מרווח בטקס שבו השתתף יו״ר ההסתדרות ישראל קיסר.

תעלומות סטטיסטיות. לפי ארגון הגג של ההתנחלויות, מועצת היישובים היהודיים ביהודה, שומרון ועזה, יש כיום 143 התנחלויות, שבע־עשרה בעזה והיתר בגדה המערבית. גולדבלום משלום עכשיו מעמיד את המספר הכולל על ׳כ־135׳. הנתון האחרון של הממשלה הוא מסוף 1990: 132. אחת הסיבות לאי־הוודאות היא שכמה התנחלויות נמצאות בתהליך מעבר מהיאחזויות המאוישות בידי הנח״ל, חיל ההתיישבות של הצבא, ליישובים אזרחיים ולכן ׳רשמיים׳. אבל הבלבול על העובדות הבסיסיות ביותר בשטח הולם את המצב: מפעל ההתנחלות כולו מוקף מסתורין, שחלק ניכר ממנו מכוון.

חקר פעילות ההתנחלות הוא אחד העיסוקים העיתונאיים המתסכלים בארץ. דוברי המתנחלים נוטים להפריז בהצלחתם ולנפח את מספריהם; מתנגדי ההתנחלויות מפריזים לסירוגין בנתונים כדי להתריע, ומצמצמים אותם כדי לערער את יריביהם; הממשלה פשוט מנסה להסתיר ולעמעם. ׳כמעט אין עובדות אמינות זמינות׳, אומר כלכלן האוניברסיטה העברית אפרים קליימן. ׳צריך להיות בלש כדי למצוא את האמת׳.

לא במפתיע, מספר היהודים בשטחים שנוי במחלוקת עזה. נתוני הממשלה מסוף 1990 העמידו את מספר היהודים בגדה ובעזה על 82,000. דוברי המתנחלים טוענים שכיום המספר גדל ל־105,000 עד 110,000. אבל גולדבלום משלום עכשיו מאמין שהמספר האמיתי נמוך בהרבה. הוא מציין ש׳מקורות צבאיים אמינים מאוד׳ דיווחו לקבוצתו ש־75,000 מסכות אב״כ חולקו ליהודים בשטחים לפני מלחמת המפרץ. באותה תקופה, הוא מוסיף, טענו מנהיגי המתנחלים שיש 92,000 יהודים בשטחים.

דוברי המתנחלים מבטלים את נתוני גולדבלום כלא רלוונטיים. הם מציינים שאלפי מתנחלים שעברו מתוך הקו הירוק לא טרחו לשנות את מקום המגורים הרשמי בתעודות הזהות שלהם, שהיה הקריטריון שלפיו קבע הצבא היכן יקבל אזרח את מסכת האב״כ שלו. ׳אנשים רבים לא רוצים לעמוד בתור במשרד הפנים כדי לשנות את תעודות הזהות׳, אומרת דינה שליט מאריאל. ׳זו גישה ישראלית מאוד׳.

שלום עכשיו חוקרת כעת את מספר המתנחלים במה שגולדבלום מכנה ׳שיטה חדשה וסודית׳, הודאה מרומזת שנתון ה־75,000 של הקבוצה אינו מדויק. גולדבלום מכיר בכך שהקבוצה לא הקפידה במיוחד בעבר על סטטיסטיקה. ׳שמחנו לקבל את המספרים הגבוהים של המתנחלים כדי להדגיש את האיום. אבל עכשיו אנחנו מרגישים שהאמת מוכרחה לצאת׳. לא משנה כמה מתנחלים תצליח שלום עכשיו לספור בשבועות הקרובים, הנתון שלה יתיישן במהירות כשאלפים נוספים יעברו לשטחים.

הפוטנציאל להתרחבות יהודית עצום. מתוך כחמישה מיליון דונם בגדה המערבית, ארבעה דונם שווים אקר אחד, כמיליון וחצי הם בבעלות ממשלתית ומוקצים לשימוש צבאי או אזרחי. הבעלות על מיליון דונם נוספים שנויה במחלוקת בין הממשלה לערבים המקומיים, לפי אורי אריאל, מזכ״ל מועצת היישובים היהודיים ביהודה, שומרון ועזה. יתר הקרקע בבעלות פרטית של ערבים.

למרות הנוכחות הצבאית הכבדה בשטחים, אין כמעט מחסור בקרקע להתיישבות אזרחית. 10,000 תושבי אריאל חיים על 3,000 דונם, רק עשרה אחוזים מן השטח שהוקצה לעיר. 15,000 תושבי מעלה אדומים מתגוררים ב־7,500 מתוך 37,000 דונם של העיר, המשתרעים משולי יריחו ועד מרגלות הר הצופים בירושלים.

אחד מאזורי ההתיישבות היהודית המעטים שאינם מתרחבים באופן דרמטי הוא בקעת הירדן. כ־5,000 יהודים חיים בשבע־עשרה ההתנחלויות החקלאיות שלה ובמרכז האזורי מעלה אפרים. עד לפני שנתיים היו כמה ממושבי הבקעה על סף קריסה, וכמעט מאה משפחות עזבו. מאז נעצרה העזיבה. השנה, עם הגעת שישים משפחות חדשות, מחציתן עולים מברית המועצות, נרשמו בבקעה יותר נכנסים מעוזבים. אבל כשיש מאתיים בתים ריקים, אין צורך רב בבנייה חדשה.

עלות ההתנחלויות. מיותר לומר שאין נתונים רשמיים על הסכום שהוציאה הממשלה על התנחלויות. הסכומים קבורים בתקציבים הכלליים של כל משרד. אבל בנבנישתי מעריך שעד השנה הבאה יגיע הסכום הכולל לכחמישה מיליארד דולר. עמירם גולדבלום מעמיד אותו קרוב יותר לשבעה מיליארד. בשנה שעברה, לפי גולדבלום, הוציאה הממשלה 1.3 מיליארד שקל על דיור ותשתיות בשטחים ולפחות 300 מיליון שקל על חינוך, חקלאות, תעשייה וקליטה שם. השנה, מעריך גולדבלום, תוציא הממשלה 2.5 מיליארד שקל על התנחלויות, כ־2.8 אחוזים מן התקציב הלאומי. הוא אומר שהנתונים מבוססים על הדלפות מעובדי ממשלה התומכים בשלום עכשיו.

אחרי הדיור, התעשייה היא העדיפות ההתנחלותית המרכזית של הממשלה. גולדבלום טוען שכעשרה אחוזים מכל הפרויקטים התעשייתיים החדשים שהממשלה מכירה בהם ומסבסדת מוקמים בשטחים, הרבה מעבר לחלקם היחסי של המתנחלים לעומת התושבים בתוך הקו הירוק. בששת החודשים הראשונים של 1991, אומרת שלום עכשיו, אושרו פרויקטים חדשים לתעשייה ולתיירות בסך חמישים מיליון דולר — פי שלושה מן הסכום בתקופה המקבילה אשתקד. תעשיות חדשות שאושרו בידי הממשלה בשטחים מקבלות מענק הקמה של 38 אחוזים, נוסף על הנחת מס הכנסה של שבעה אחוזים הניתנת לכל המתנחלים.

רוב התעשייה בהתנחלויות מרוכזת בארבעה פארקי תעשייה: מעלה אדומים, קריית ארבע שליד חברון, אריאל וברקן הסמוכה. האחרון הוא המצליח ביותר בפער גדול. שמונים המפעלים בברקן מייצרים מוצרים מדיסקטים למחשב ועד כעכים; היצוא מהווה שני שלישים מן המחזור השנתי בסך 300 מיליון דולר. ברקן כמעט מלאה לגמרי, וייתכן שבקרוב תתחיל בניית ׳ברקן שתיים׳.

עובדה מוגמרת? כשהאינתיפאדה החלה בדצמבר 1987, היו בשטחים פחות מ־62,000 יהודים. כמעט ארבע שנים אחר כך המספר הוכפל למעשה. חוסר היכולת להרתיע יהודים ממעבר לשטחים הוא אולי כישלונה הגדול ביותר של האינתיפאדה והצלחתה המרשימה ביותר של תנועת ההתנחלות.

כשנשאל אם הוא מאמין שתהליך הסיפוח בלתי הפיך, מספר רון נחמן, מייסד אריאל וראש העיר הנוכחי: ׳ב־1978 הביא אריק שרון את אייב רוזנטל מניו יורק טיימס לאריאל. זו הייתה אז גבעה ריקה. שרון הציג אותי לרוזנטל כראש עיריית אריאל. רוזנטל הסתכל סביב ואמר: ״ראש העיר של מה? אני לא רואה כאן שום דבר״׳. נחמן מחייך חיוך רחב. ׳כשאני מביט בגבעות הריקות סביב אריאל, אתם יודעים מה אני רואה? אלפי יהודים החיים בעיירות ובערים. מר בייקר יכול לומר מה שהוא רוצה. כאן באריאל אנחנו יודעים שכבר ניצחנו׳.