הפרשן והסופר יליד רומניה אנדריי קודרסקו אמור להרגיש טוב — אבל הוא רואה אנטישמיות בכל מקום.
מומחי ערפדים מכירים בסימן הצלב את קו ההגנה הראשון המסורתי מפני האל־מתים, גם אם הוא נעשה פחות יעיל ואף מגוחך. אבל למשורר, מסאי, מורה, פרשן רדיו וכעת גם סופר הרומנים אנדריי קודרסקו, המתגורר בניו אורלינס, קשה להכריע מה מעורר אימה גדולה יותר: ה׳נוספרטו׳ המיתולוגי מטרנסילבניה מולדתו, או המחווה הכמעט אוניברסלית המשמשת להרחקת ערפדים.
קודרסקו, בן 49, הידוע בדברי החוכמה האבסורדיים שהוא משמיע בפנים רציניות ברדיו הציבורי הלאומי, פרסם לאחרונה את ׳רוזנת הדם׳, בהוצאת סיימון ושוסטר, 347 עמודים, 23 דולר. זהו הרומן הראשון שלו, והוא מבוסס על מעלליה של אליזבת באתורי, שסגדה לדם במציאות. האצילה ההונגרייה מן המאה השבע־עשרה נודעה לשמצה בזמנה משום שרחצה בדם של עשרות בתולות צעירות בניסיון מטורף לשמר את חייה ואת יופייה. הסופר הבריטי בראם סטוקר שקל לבסס רומן ערפדים על חיי באתורי, אך לבסוף קבע שפשעיה נתעבים מדי לרגישות הוויקטוריאנית העדינה.
סטוקר השאיר את באתורי לקודרסקו, שיגלה אותה מחדש כעבור מאה שלמה, ושאב את השראתו במקום זאת משליט נסיכות ולאכיה מן המאה החמש־עשרה, ולאד הרביעי, הידוע גם כוולאד המשפד, משום שבתקופת שלטונו שיפד יותר מ־30,000 מאויביו. למרבה האירוניה, אליזבת באתורי הייתה יכולה לטעון לקשר דם ממשי עם הנסיך סטפן באתורי, שסייע ל׳דרקוליה׳, בנו של ולאד דרקול — שמשמעותו ׳דרקון׳ או ׳שטן׳ — או הרוזן דרקולה, כפי שייקרא בספרותו של סטוקר, לשוב לכס מלכותו.
באתורי הייתה גם אתאיסטית, שככל הנראה הקדישה את החלק המאוחר של חייה לוויכוחים על האבסורד שבתאולוגיה הנוצרית עם אנשי הכמורה שהעמידו אותה במעצר בית לאחר שנודעו פשעיה. כמו ערפדים ספרותיים מודרניים כגון לסטאט ב׳ריאיון עם הערפד׳ של אן רייס או בארלו ב׳סיילם׳ס לוט׳ של סטיבן קינג, היא לא הייתה נרתעת מסימן הצלב.
למרבה הצער, על קודרסקו אי אפשר לומר אותו דבר. ׳היהודיות שלי׳, סיפר לאחרונה בסדרת מפגשי דואר אלקטרוני עם הג׳רוזלם ריפורט, ׳התחילה בהערה של שני נערים שהשתינו בהצלבה בפינת רחוב בסיביו שבטרנסילבניה. ״בכל פעם שמשתינים כך, יהודי מת״, אמר אחד מהם בכיוון שלי׳. קודרסקו היה אז בן שש.
יהדותו של קודרסקו, שכמעט אינה נעדרת מכתיבתו, מקבלת ביטוי נוקב ב׳רוזנת הדם׳. אחד מגיבוריו הוא דרייק באתורי־קרשטור, צאצא של אליזבת באתורי, שנמלט מהונגריה לארצות הברית ב־1956 וחוזר אחרי קריסת הקומוניזם, ומסתבך בחלומותיהם של כמה אינטלקטואלים הונגרים להשיב את המלוכה. אחרי זמן קצר במולדתו מתחיל באתורי־קרשטור להבין שערפדים אמיתיים ממשיכים להיזון ממזרח אירופה. הקומוניזם הוא ערפד שנפילת האימפריה הסובייטית הביסה רק חלקית. ואף שיתד ננעצה בלבו רק לפני חצי מאה, גם הפשיזם מתחיל להתנועע שוב בקבר. אבל אין זוג ניבים ששרד זמן רב יותר או שקע עמוק יותר בעורק הצוואר התרבותי מניבי האנטישמיות. קודרסקו אומר עליה: ׳זה עמוק כל כך שצריך ניתוח שהחולה עלול למות ממנו׳.
כמו באתורי־קרשטור, שאף שאינו יהודי משתכנע בייסוריו שהוא מוכרח להיות כזה, קודרסקו עדיין נושא את סימנם. הם חקוקים בשמו, שהתפתח מפרלמוטר לסטיו — באדיבות סדנת יום רביעי של סופרי הכוכב האדום, שאליה השתייך בנעוריו.
׳למרבה הצער, סטיו בכתב יד׳, הסביר, ׳נראה ממש כמו שטיין, אבן. לא רחוק מספיק. אחרי שנים בחרתי בקודרסקו, שדמה לקודריאנו, מייסד משמר הברזל, אנטישמי גדול. הבחירה הייתה לא מודעת. אבל כשהבנתי אותה, שמרתי את השם כדי להפוך את קודריאנו להערת שוליים בהיסטוריה שלי. באמריקה יכולתי להיפטר מן השם. לא עשיתי זאת, ואני הראשון בשושלתי׳.
ברומניה היו שני הוריו של קודרסקו צלמים. ׳לו היה הסטודיו המפואר יותר במרכז העיר׳, הוא זוכר, ׳ולה היה הסטודיו המוזנח ליד תחנת הרכבת׳. אביו בא ממשפחה של יהודים שומרי מצוות שבבעלותם דוכן בשוק העירוני. אבל אף אחד מהוריו, התבדח פעם, לא היה יכול להיחשב ׳יהודי טוב׳, משום ששניהם בחרו במקצוע המנוגד לאיסור על עשיית פסל ותמונה.
יתר על כן, אביו הגדיל את חטאיו בלבישת מעילי עור ובנהיגה בפקרד שחורה. בסיביו הכפרית, עיר מבצר עתיקה מימי הביניים בהרי הקרפטים, לבוש ותחבורה כאלה סימנו בדרך כלל איש משטרה חשאית. בכל פעם שפרלמוטר האב עבר, דלתות נסגרו בנקישה ואנשים הצטלבו. אבל אביו של קודרסקו לא היה ערפד ולא, אומר בנו, סוכן.
׳אבי היה קומוניסט, לפחות בתאוריה, אבל במהותו היה בעל ייעוד בוהמייני. היו לו מכונית שחורה, אופנוע ומאה חברות; הוא שיחק פוקר כל הלילה עם בכירי המפלגה הקומוניסטית, ובאופן כללי, לפי אמי, בזבז את חייו׳, מספר קודרסקו.
קודרסקו עזב את רומניה לדטרויט ותפס את מקומו הראוי בבוהמה האמריקנית הודות למקדמה במזומן ממדינת ישראל, שהחלה ב־1966, תחת צ׳אושסקו, לפדות את יהודי רומניה בדרך לירושלים. קודרסקו, שעם אמו פנה במקום זאת ישר לארצות הברית, התפאר פעם שעלה למדינה היהודית 10,000 דולר. אבל כשנשאל מתי תוכל לצפות להחזר, העריך מחדש את מחיר חירותו בכ־3,000 דולר.
׳אני חושב שהגזמתי מפני שהרגשתי שאני שווה, טוב, יותר, אתה יודע׳, אמר לג׳רוזלם ריפורט. ׳אתחיל להחזיר את זה כשאקבל מקדמה על הרומן הבא שלי, שנקרא בינתיים ״המון המשיח״׳. הספר, שקודרסקו ערך לו תחקיר בביקור בישראל בשנה שעברה, עוסק בנערה הרוצה להיות משיח, השוהה זמן קצר בירושלים לפני שהיא נוסעת ׳למקום שאליו כל משיח בעניינים היה הולך — למטה CNN באטלנטה׳. זה כל מה שיסכים לומר על הספר.
קודרסקו, המתכנן לחזור לישראל למחקר נוסף, מעולם לא חי ליד טד טרנר. אבל לאדם שרק לאחרונה התחיל לנהוג, הוא מצליח להסתובב לא מעט. באמריקה נכנס במהירות לחסותם של המשוררים טד בריגן ואלן גינסברג, והתיידד עם משורר הביט טולי קופפרברג. תקופה כסופר אורח באוניברסיטת ג׳ונס הופקינס הולידה מאמר דעה בבולטימור סאן, והוא בתורו הביא אותו לתשומת לב הרדיו הציבורי הלאומי.
מאזיני ׳All Things Considered׳, תוכנית החדשות והכתבות של NPR בערב, עדיין זוכרים את הפעם שבה כינה את מנחת ׳גלגל המזל׳ ואנה וייט ׳אמנית הדאדא האהובה עליי׳. לבסוף כתב מחזה, ׳נישואי יוזף סטלין וואנה וייט׳, שבו בחן את כתבי סטלין מול קטעים מזיכרונותיה של וייט, ׳ואנה מדברת׳. כשנשאל להסביר את ההיגיון מאחורי הזיווג הבלתי הולם של השניים, הוא מסביר ש׳ואנה וייט היא פסגת המסחריות, אידאולוגיה הדומה לסטליניזם בדרכים שייקח זמן רב מדי למנות. די להזכיר את אדישות המעמדות הצרכניים ואת הפחדים המתפשטים הקשורים לכרטיס האשראי, או כרטיס המפלגה, של אדם׳.
המעריצים זוכרים גם את הפעם שבה הסביר קודרסקו בטבעיות את המשפט ׳מה התדר, קנת?׳, שעליו חזרו שוב ושוב שני גברים שהכו, ללא הסבר אחר, את מגיש חדשות CBS דן ראת׳ר מחוץ למלון בניו יורק ב־1986, ומאז הפך לביטוי לאומי נפוץ.
׳החשד מכרסם בי׳, הכריז קודרסקו במהלך מבריק של הסרת המסתורין, ׳ש״קנת״ אולי הוא שמו של השד המסתתר בתוך כל אנשי התקשורת. כל החדשות שאתם שומעים באות מקנת. קנת מחובר לתדר המרכזי של מוח העולם׳.
אבל קודרסקו הגיע למעמד של דמות פולחן ב־1993, כשהשתכנע שעליו להפסיק לחיות מטרמפים של חברים וללמוד לנהוג. הוא שכר קדילק אדומה עם גג נפתח משנת 1968 והסכים להצטלם נוהג בנוף האמריקני ומבקר אצל אנשים ובאתרים שרק יהודי מטרנסילבניה המלמד אנגלית בלואיזיאנה היה יכול לדמיין, שלא לדבר על למצוא ממש. הסרט התיעודי בן 82 הדקות, ׳Road Scholar׳, עורר באזז גדול בפסטיבל סאנדנס של רוברט רדפורד והוצג בבתי קולנוע אמנותיים ובטלוויזיה הציבורית. הוא גם ביסס את המוניטין המתפתח של קודרסקו כאלכסיס דה טוקוויל בן זמננו, בעל עין קפקאית לאבסורד, פרנויה אירונית שזוקקה מרומן של פיליפ ק׳ דיק, ומבטא שבוריס בדנוב מ׳רוקי ובולווינקל׳ היה הורג בשבילו.
כשנשאל על מעמדו הייחודי כ׳פרשן רב־מדיה יליד רומניה שאמריקה אימצה׳ היחיד במדינה, כפי שכינה אותו פעם לוס אנג׳לס טיימס, אמר קודרסקו: ׳המצאתי את הכול, זה לא היה משהו שהיה קיים קודם. זה רעיון אמריקני מאוד — להמציא צורך ואז למלא אותו׳.
אבל קודרסקו, המלמד באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה בבאטון רוז׳ וגם עורך כתב עת ספרותי בשם ׳הגופה המעודנת׳, מתקומם מאוד נגד ההצעה שהחוויה והרגישות היהודיות הייחודיות, הניכרות כל כך בכתיבתו, אולי אינן עוברות בבירור כזה — ואולי מסיבה טובה — בעבודת הרדיו שלו.
כאינטלקטואל רומני חד לשון שנראה שירש בלי כוונה את גלימת ׳מכתב מאמריקה׳ שהותיר אליסטר קוק מן ה־BBC, קודרסקו מעורר בקלות את הרומנטיקה, האירוניה והסרקזם האפל שמצפים מאדם הבא מסביבתו הישנה של דרקולה. ואכן, באמריקה של שנות התשעים הבקיאה בערפדים, מבטא אקזוטי יכול לספק יתרון. אבל האם היתרון הזה ייפגע, אני תוהה, אם המעריצים יתפסו את קודרסקו לא כשובר מוסכמות תקשורתי בעל מבטא מקסים, אלא כעוד יהודי המדבר משונה ומנצל היטב את הניכור הקלאסי שלו?
׳אתה רומז׳, הוא משיב בחריפות, ׳שברדיו אני רומני יותר מיהודי, כאילו זו החלטה מסחרית מודעת להקסים את הפראיירים שמקשיבים. בעיניי זה גם פוגעני וגם טיפשי. אני עושה מה שאני עושה מפני שרק אני יכול לעשות אותו. אתה לא יכול, וגם מיליוני אחרים לא, לא משנה מה יחליטו שמתאים מסחרית׳.
למרות כישרונותיו הייחודיים, קודרסקו אינו אופטימי בנוגע לעתיד, בין שמסתכלים עליו מנקודת מבט של יהודי ובין של משורר. כיהודי החי באמריקה, הוא אינו מדמיין את עצמו מחוץ לאחיזתו של הפשיזם המתחדש. ׳הפוטנציאל האמריקני לפנות נגד יהודים׳, הוא מתעקש, ׳גדול והולך וגדל, ביחס ישר לעליית הפשיזם ברחבי העולם׳.
בינתיים, נטיית העולם לפנות נגד משורריו עשויה להיות גדולה אף יותר. קודרסקו מייחס את נרגנות תגובתו לשאלתי, למשל, ל׳כנס אקדמי עצבני׳ שהשתתף בו בסנט פול שבמינסוטה, שם, לדבריו, הציע הפרופסור לספרות והאידאולוג הפלסטיני אדוארד סעיד להצמיד לכל משורר קומיסר תרבותי כדי להבטיח תקינות פוליטית.
׳למרקסיזם הזה שבא מעיוות בזמן׳, אומר קודרסקו, ׳בקושי יש תשובה מלבד ״איכס!״׳.
נפדה בידי ישראל: קודרסקו ׳חייב׳ למדינה אלפים.