הערכת הסיכונים המבניים והגאולוגיים בקמפוסים תכלול הן מחקרים סייסמיים של הקרקע והן בדיקות ייעודיות, שיבחנו עד כמה יוכלו המבנים לעמוד בתנודות המהירות הנלוות לרעידת אדמה חזקה.
מחקרי הקרקע ייערכו בהנחיית תומס הניי, ראש המחלקה למדעי הגאולוגיה ומומחה מוכר לחקר רעידות אדמה. לאחר רעידת האדמה בצפון קליפורניה באוקטובר האחרון הופיע הניי תכופות במהדורות החדשות המקומיות בטלוויזיה.
חמישה סייסמומטרים, כל אחד בגודל של קופסת מרק בערך, הוטמנו בקרקע בנקודות שונות בקמפוס יוניברסיטי פארק. במהלך ששת החודשים הבאים ימדדו המכשירים כל תנודה באגן לוס אנג׳לס, קטנה ככל שתהיה.
לאחר מכן ינותחו הנתונים מן הסייסמומטרים כדי לקבוע כיצד הגיבה הקרקע לרעידות חלשות. לדברי הניי, המידע הזה יוכל לשמש לחיזוי תנועת הקרקע במקרה של רעידה חזקה.
אותו תהליך ייערך גם בקמפוס מדעי הבריאות.
חוזק המבנים ייבדק בעזרת מכשיר המדמה את תאוצת הקרקע. את השלב הזה במחקר יבצע צוות בראשות מיהראן אגבאביאן, ראש המחלקה להנדסה אזרחית.
אגבאביאן נסע לארמניה הסובייטית מיד לאחר רעידת האדמה ההרסנית בדצמבר 1988. במשך כמה ימים בחן מקרוב את אופן בנייתם של המבנים באזור.
״כדי להבין כיצד תשפיע רעידת אדמה חזקה על המבנים שעל הקרקע הזאת, עלינו לערוך את המחקרים האלה״, אמר מורן על הבדיקה באוניברסיטת דרום קליפורניה. ״מה שיקרה בקרקע הזאת עשוי להיות שונה מאוד ממה שיקרה בעמק סן פרננדו או בפסדינה.״
קודם לכן בדקה עיריית לוס אנג׳לס אם המבנים בקמפוס יוניברסיטי פארק שנבנו לפני 1934 עומדים בתקן העמידות ברעידות אדמה שנקבע באותה שנה. מתוך 19 המבנים שנמצאו טעונים טיפול, תשעה תוקנו לבסוף או קיבלו פטור מן התקן; תשעה נוספים נמצאים בתהליך הריסה; ואחד — בניין המנהלה בובארד — ישופץ.
אולם רוב המבנים באוניברסיטה נבנו לאחר 1934. הבדיקה המבנית שעורכת לאורך השנה המחלקה לתכנון ולניהול מתקנים היא הערכה פנימית בלבד, שנעשתה בעקבות תחזיות לרעידת אדמה גדולה בדרום קליפורניה במהלך עשרים השנים הבאות.
מורן אמר שרעידת האדמה בצפון קליפורניה בסתיו האחרון לא הייתה הגורם שהניע את הצעדים האלה, אך היא מיקדה את תשומת הלב ברחבי הקמפוס בהיערכות לאסון.
לאחר הרעידה יצא מורן צפונה למשלחת לבירור העובדות, יחד עם ויליאם רגנסבורגר, מתאם התכנון לשעת חירום; סטיבן וורד, מנהל שירותי הביטחון; ליאו וייד הבן, מנהל המשרד לבטיחות ולניהול סיכונים; ורוברט האסקל, סגן נשיא עמית לתכנון ולניהול מתקנים.
החמישה ביקרו בקמפוסים של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, אוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו, אוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, כדי ללמוד מה הצליח ומה השתבש בעת ההתמודדות עם האסון הממשי הזה.
״למדנו שבמקרים רבים נעשו הכנות לשעת חירום, אבל הציוד כשל או לא פעל כמצופה״, אמר מורן.
הוא הביא דוגמאות: גנרטורים לשעת חירום הותנעו כמתוכנן, אך לא סיפקו חשמל משום שמתגי ההעברה כשלו. תאורת חירום שהותקנה בחדרי מדרגות לא פעלה. מערכות הטלפון של האוניברסיטאות חדלו לפעול, אף שטלפונים סלולריים אישיים המשיכו לתפקד.
מלבד השיקולים המעשיים האלה, הצביע מורן על כמה היבטים של התנהגות אנושית שבהם הבחינו המבקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה.
״חייהם של סטודנטים רבים לא הושפעו כלל מרעידת האדמה״, אמר. ״אבל הייתה קבוצה של סטודנטים שנאלצו לעזוב את מגוריהם; הם אפילו לא יכלו לחזור לבניין כדי לקחת את חפציהם. הם גם נאלצו לעבור למקום מגורים אחר. הם כעסו מאוד על הסטודנטים שלא נפגעו. הם עצמם נאבקו בקשיים, ואילו כל האחרים ראו בזה מעין הרפתקה משעשעת. ומן הסטודנטים האלה נדרשו אותם הישגים אקדמיים שנדרשו מן האחרים.״
בזמן שהמנהלים מתמודדים עם האפשרויות האלה, עולה גם המחשבה שהרעידה המכונה ״הגדולה״ עלולה להתרחש דווקא כשרוב האנשים ישנים. מורן ועמיתיו הביאו גם זאת בחשבון.
״חשוב מאוד להכשיר קבוצה גדולה של אנשים, מפני שלעתים קרובות אנשי המפתח אינם זמינים. אם רעידת האדמה תתרחש בשתיים לפנות בוקר, רבים ממנהלי האוניברסיטה לא יהיו בקמפוס ולא יוכלו להגיע אליו במהירות. האנשים שיהיו כאן יצטרכו להתמודד.״
מאת טום ולדמן.