הבמאי בריאן גיבסון על צילום האפקטים מקפיאי הקרביים שעיצב ה. ר. גיגר.
מאת שלדון טייטלבאום
אליס קופר היה צריך להלחין את המוזיקה לסרט הזה במקום ג'רי גולדסמית. לפי כמה תיאורים, 'פולטרגייסט 2: הצד האחר' הוא סרט האימה הראשון בתולדות הקולנוע המשתמש בטור של תינוקות מתים ליצירת אפקט מחריד.
לפי הדיווחים, התינוקות המתים צומחים מן היצור המרכזי של הסרט. הבמאי בריאן גיבסון ומפקח האפקטים החזותיים ריצ'רד אדלנד מכנים אותו 'החיה הגדולה'. מבחר העוברים המופלים מופיע על אחת משלוחות עמוד השדרה של היצור, באדיבות הסוריאליסט השווייצרי ה. ר. גיגר, שהגה את הקרברוס בן ימינו הזה משערי הגיהינום, שם האמן שוכר, לפי הדיווחים, תא דואר. לכן כמה צופים יכולים לצפות להשתוללות חייתית נמרצת על המסך, בעוד אחרים יאבדו את ארוחת הצהריים שלהם במעברים. 'פולטרגייסט 2' אמור לקבל עשר מלא בסולם הגועל של סטיבן קינג. השאלה שאנשים אחדים שואלים היא אם גם שאר הסרט יהיה בלגן מוחלט.
הסיבה לחלק גדול מהחשש היא גיבסון, שבימויו גרם לכאורה ליציאה קטנה של מומחי אפקטים חזותיים ממפעל Boss Film במרינה דל ריי. אין צורך לומר שבעל החברה ריצ'רד אדלנד לא היה מרוצה מכך.
בריאן גיבסון הצטרף למיזם זמן רב אחרי שבוס פילם סיימה להכין סטוריבורד לסיום עמוס האפקטים של סרט ההמשך של MGM ל'פולטרגייסט' מ־1982. זה היה סרטו הראשון זה כמה שנים. הוא ביים את המחזמר בסגנון ניו וייב 'שוברת זכוכית', שנכשל מסחרית ויצא בארצות הברית ב־1983. קודם לכן השתמש בכמה שנות הכשרה רפואית מתקדמת בעבודתו ב־BBC, שם ביים סרטי תעודה רפואיים ומדעיים. בהמשך הפיק בהצלחה את סדרת המדע הבריטית 'Horizon', שהייתה השראה לסדרת המדע הפופולרי האמריקאית 'NOVA' וזיכתה אותו בפרס האקדמיה הבריטית. צעדו הראשון ב'פולטרגייסט 2' היה לבטל חלק גדול מעבודת קדם־ההפקה שבוס פילם עשתה בחוזה עם MGM.
זה לא הפך את גיבסון לאהוד במפעל האפקטים. לדבריו, הסיום, שהיה החלק הראשון שצולם, נועד תחילה להיות רצף שאפתני במידה יוצאת דופן. אבל הוא גם הבטיח לעלות הרבה יותר ממה שהאולפן היה מוכן לשלם. הבמאי בן ה־41, שמאז הגיליון הקודם שלנו (16:3:13) התגבר על ביישנותו הראשונית כלפי כתב העת, אמר שנותר לו מרחב תמרון המספיק לסיים את הסרט בעשרים שוטים בלבד. במהלך הכנת הסטוריבורד הגיע למסקנה שלא יוכל להעביר את המידע הנחוץ באופן מספק רגשית. 'אז התחילו הסערות ומריטת השיער', אמר.
סרט ההמשך, שכתבו מארק ויקטור ומייקל גרייס, שותפיו של סטיבן ספילברג לכתיבת תסריט 'פולטרגייסט', מתאר שוב את הטראומה של תושב הפרוורים בן מעמד הביניים סטיב פרילינג (קרייג ט. נלסון) המתמודד עם העל־טבעי. במובן מסוים, אמר גיבסון, סטיב פרילינג הוא הוא עצמו. 'אילו מישהו היה אומר לי לפני שש שנים, כשהייתי בן 35, שאעשה את הסרט הזה על רוחות ונשמות', הסביר, 'הייתי אומר שהוא משוגע. איש לא היה רציונליסט ומטריאליסט יותר ממני באותה עת. אבל מאז קרו הרבה דברים ששינו את דעתי. אני באמת מאמין שיש צד אחר, ממלכת תודעה אחרת שמחכה לנו אחרי מותנו. הייתי אסיר תודה על ההזדמנות לחקור את הרעיונות האלה במסגרת הסרט.'
לרוע המזל, המיסטיקה הנינוחה של גיבסון הקנתה לו במהרה מוניטין של אדם תלוש למדי, גם בבוס פילם וגם באולפן. גיבסון לא היה אהוד. אבל לדברי ריצ'רד אדלנד, חילוקי האופי נדחקו במהרה מפני בעיות לוגיסטיות מוחשיות יותר. עמימותו של גיבסון בהכנת הסטוריבורד ובצילומי רצפי האפקטים הקשתה מאוד על המפעל לספק את העבודה.
'היו שינויים בעריכה כל הזמן', הסביר אדלנד, ורבים נבעו מניסיון של גיבסון להשאיר את אפשרויותיו פתוחות זמן רב ככל האפשר. יתר על כן, לא אדלנד ולא המפיק פרדי פילדס אהבו במיוחד את הרצף שנכנס להפקה. גיבסון טען שהוא זקוק לפיתוח ניכר, ושהתהליך הזה ארך אחר כך את רוב השנה. אדלנד אמר שהסיום המקורי היה אינטלקטואלי מדי להבנת רוב האנשים.
כעת הוצמד סיום הקובע שאהבה היא המרכיב המסוגל בסופו של דבר להדוף את שערי הגיהינום. לא גיבסון ולא אדלנד זכרו סיום דומה ב'מצבים משתנים', שבשל פשטנותו זיכה את הסרט בקטילה יסודית של המבקרים.
גיבסון הביא את גיגר להפקה מפני שהשניים עבדו היטב כמה שנים קודם לכן בפיתוח מיזם ליוניברסל בשם 'התייר'. הסרט מעולם לא צולם, אבל רעיונותיו 'הגרוטסקיים באלגנטיות' של גיגר, שהעביר בציור, מצאו הד אצל הבמאי הבריטי. גיבסון הכחיש שקשה לעבוד עם גיגר. 'הוא כמו ילד — הוא פשוט אוהב לרצות אותך.' גם גישתו כאמן לא הייתה בעיה. חוש המעשיות שלו הושחז כבר לפני שנים, כשהוכשר כאדריכל.
יכולתו של גיבסון לעבוד בצורה חלקה עם גיגר נבעה כנראה מכך שהאמן היה דוגמה מובהקת לאדם המניע את עצמו ועובד במדיום זול יחסית — צבע. צוות בוס פילם היה מורכב מאנשים בעלי מוטיבציה דומה, אבל יכולתם לפעול הייתה תלויה בהוראות מוחשיות וברורות מהבמאי, או לחלופין באוטונומיה רבה. עם התקדמות ההפקה מצא עצמו צוות האפקטים נפגע מהיעדר החלטות מהירות. לעיתים קרובות גיבסון לא היה זמין להתייעצות — הוא צילם את שאר הסרט. החלטות יומיומיות היו צריכות לעבור לפרדי פילדס, שתואר כאן כאחד משני התסריטאים, או לטום נובל, העורך. לפי הדיווחים, אנשי בוס פילם שניסו לעקוף את התהליך המכביד ננזפו לבסוף על חוצפתם בידי האולפן או גיבסון.
אדלנד סירב למסור פרטים על מי נפגע ומי דחף. אבל הוא הודה שההפקה הזיקה מבחינה פסיכולוגית לרבים מאנשיו, ומבחינת עזיבות מאוחרות של מי שככל הנראה נשחקו בה, לא הייתה טובה למפעל כלל. עם זאת, הוא אינו חושב שהסרט יהיה לכן גרוע, אף שיש בו כמה סצנות שאינו מחבב במיוחד. למעשה הוא חושב שיש ל'פולטרגייסט 2' סיכוי סביר להכנסות טובות בקופות.
גיבסון מאמין שהסרט הראשון הצליח משום שלא רק היה עשוי היטב, אלא היה גם אמיתי מבחינה דרמטית. סרט ההמשך אינו מנסה להעתיק את המרכיבים שהצליחו במקור, אבל מנסה לשמור על היושרה הדרמטית שעליה הוא מדבר. 'הכישרון שלי הוא ביצירת מצבים אמיתיים רגשית', אמר גיבסון. 'אתם מבינים שביליתי שנים בעשיית מחזות ב־BBC. כוחי בעבודה קרובה עם שחקנים.'
ההזדמנות לעבוד עם צוות שחקני 'פולטרגייסט' הייתה חלק ממה שמשך את גיבסון למיזם. 'אני אוהב סרטים שבהם נשענים לאחור ואומרים: היי, זה אמיתי!' אבל הוא הוסיף שהטון של ההפקה הנוכחית וסגנונות המשחק יהיו שונים למדי.
יושרת הסרט תלויה במידה רבה בעבודת האפקטים שהושלמה בכאב רב כל כך. גיבסון ואדלנד אמרו שניהם שהם מרוצים מן התוצר הסופי. שלא כמו 'סיעור מוחות' של דאגלס טרומבול, שדמיין עולם הבא מלא סצנות מהתופת של דנטה ומלאכים המנפנפים בכנפיים אל השמיים, 'פולטרגייסט 2 לא יספק דימויים של שיעורי דת ביום ראשון', אמר גיבסון. 'לא ראיתי את סיעור מוחות עד שהייתי עמוק בהכנת הסרט הזה, ומה שראיתי היה שאפתני אבל מאכזב. תיאור העולם הבא שלנו, לדעתי, שאפתני באותה מידה.'
גיבסון מתקשה לתאר את ה'מטפיזיקה' של 'הצד האחר' שלו, אבל אומר שהיא נוטה לשקף את מודעותם הרגשית של הנכנסים אליו. הסביבה שמעבר לעולם הזה מנסה ליצור אפקט גופני המשתנה עם התקדמות הדרמה. הרצף, הנמשך חמש עד שש דקות, משתמש בהרחבה בשילובי צילומים של מכלי עננים להשגת האווירה החזותית הזאת.
אדלנד אמר שהמישור האסטרלי אורגני ובלתי צפוי. הנוף האוורירי דמוי העננים, זרוע הברקים וזרמי האנרגיה, נוצר בצילום בעדשת שנורקל שתוכנתה לנוע בתוך מכלי מים בכל כיוון אפשרי. במכלים היו שכבות מתחלפות של מים מתוקים ומלוחים, שלתוכן הזרימה שפופרת מבחר פיגמנטים. אדלנד אמר שהתהליך דומה לציור בשלושה ממדים בשטיפת צבעי מים.
בנקודה דרמטית אחת בסרט מתחיל הגשר הדנטלי של רובי פרילינג בן ה־13 לצמוח בפראות ומאיים ללכוד אותו כולו, כשהוא כמעט ממלא את החדר, לדברי אדלנד, ב״קלשונים ובחוטי קשירה״. הרצף הושג באמצעות יציקת גוף של השחקן אוליבר רובינס, וצילומי תקריב של יציקות פיו וראשו. לאחר מכן הורצו הצילומים לאחור. זה היה תהליך פשוט יחסית, אמר אדלנד, אבל על המסך הוא יצר מהומה טהורה.
אבל דווקא החיה הגדולה, שעמוד השדרה שלה עשוי ראשים ג׳לטיניים פועמים — שכמה מהם אמורים להשתייך לדמויות בסרט בשלבים שונים של שינוי וריקבון — היא שתסמר את השיער, לדעת גיבסון ואדלנד, בין השאר בגלל התינוקות המתים שכבר הוזכרו. זה אמור להיות גיגר במיטבו: חזון ייסורים היישר מתוך ה״נקרונומיקון״ הידוע לשמצה שלו.
לא מראה נאה, אמר אדלנד, וגם לא כזה שנוצר בקלות. העמוד, שרוחבו היה רק כשלושים סנטימטרים, צולם בשיטת מסכות עם לוחות לבנים משני צדיו, במקום מסך כחול בלבד. הלוחות הסתירו את המפעילים, שאצבעותיהם שלטו בראשים השונים התלויים עליו. אזורי האור נוספו לאחר מכן ברוטוסקופיה.
בניגוד לסרט הראשון, ״פולטרגייסט 2״ לא יסתמך במידה רבה על רוחות והתגלויות מונפשות. הפעם אמורים אריג גזה, משי ומים, המופעלים בקפידה כבובות מריונטה, לעשות את העבודה. מצלמים ביחס של חמישה או עשרה לאחד ובוררים את החלקים שעובדים. זו שיטה של ניסוי וטעייה, אמר אדלנד, אבל בדרך מתרחשות לא מעט תאונות מוצלחות. למעשה, אדלנד טוען שהטכניקות האקראיות לכאורה האלה שירתו את הסרט טוב יותר מרבים מן האפקטים עתירי הדקויות שגיבסון קיווה להשתמש בהם. אדלנד אמר שהיה עליו להתמקד בשורה התחתונה, ואילו גיבסון שאף לעיתים לאפקטים מורכבים, שבסופו של דבר לא היו יכולים להופיע בסרט יותר משלוש שניות. ״זה נעשה מייגע מאוד״, אמר אדלנד.
בינתיים, תביעה תלויה ועומדת נגד סטיבן ספילברג ושותפיו לכתיבת ״פולטרגייסט״ עלולה להיות יותר ממייגעת. ספילברג ושותפיו עדיין מואשמים בניכוס חלקים ניכרים מתסריט שכתבו השחקן פול קלמנס וברנט מייקל ילין (ראו כרך 13, גיליון 2, וכרך 13, גיליון 3, עמ׳ 87). לדבריהם, התסריט הועבר למשרדו של ספילברג בינואר 1980. גיבוריו עברו גורל שהיה נשמע מוכר למדי בהקשר של ״פולטרגייסט״. קלמנס אמר לנו שהתיק עשוי להגיע לבית המשפט בחודשים הקרובים, אף שעורכי דינו הורו לו שלא לדון בו. גם MGM, מפיצת ״פולטרגייסט 2״, לא הגיבה לשאלה כיצד עשויה תוצאת המשפט להשפיע על הפצת הסרט.
טכנאי האפקטים של בוס פילם טוד מאסטרס, משמאל, ואריק פידלר מכינים גופות מרקיבות לצילום בשלב הפוסט־פרודקשן של ״פולטרגייסט 2: הצד האחר״. האפקטים בהפקה העמוסה בהם בלעו יותר מחמישה מיליון דולר מתוך תקציב הסרט, 18 מיליון דולר, ונשענים פחות על אנימציה ויותר על אשליות אופטיות.
גיגר על פולטרגייסט 2
מעצב 'הנוסע השמיני' זוכה האוסקר נשכר כדי ששמו ימשוך קהל, אך לא קיבל אותה מידה של חופש אמנותי.
גיגר, שזכה באוסקר על תרומתו ל'הנוסע השמיני', סיפק את האמנות הרעיונית שעליה מבוססות כמה מהסצנות המוזרות יותר ב'פולטרגייסט 2: הצד האחר'. הוא שוחח בטלפון מביתו בשווייץ על עבודתו בסרט.
כיצד הגעת לפולטרגייסט 2?
הבמאי בריאן גיבסון התקשר אליי. לפני כחמש שנים הוא ביקש שאשתף פעולה בסרט בשם 'התייר', שהיה אמור לביים ליוניברסל. זה היה אמור להיות סרט אימה על חוצנים הנאלצים לנחות בכדור הארץ ויכולים לשרוד רק בתנאים מיוחדים מאוד. יוניברסל החליטה שהיא מעדיפה לעשות סרט לילדים בשם 'אי.טי'. זה שם קץ למיזם שלנו.
האם האפשרות לעבוד שוב עם גיבסון היא שמשכה אותך לפולטרגייסט 2?
היו עוד סיבות. הבטיחו לי שהסרט יופק. מאז 'הנוסע השמיני' עבדתי בכמה מיזמי סרטים שאף אחד מהם לא יצא לפועל. גם נאמר לי שהאנשים שיעשו את 'פולטרגייסט 2' אינם אלה שעשו את הראשון, והתברר שזה אינו נכון. אבל כשהגעתי ללוס אנג'לס לדון במיזם הרגשתי שמאוחר מדי לסגת.
האם היית נסוג אילו ידעת קודם?
כנראה הייתי חושב שהמעצבים המקוריים מתאימים יותר לעבודה. המפיקים, מארק ויקטור ומייקל גרייס, שגם כתבו את התסריט, שאלו אותי מה הייתי רוצה לעשות. אמרתי להם, אבל הדברים נעשו בדיוק כפי שתוכננו בתסריט. לא היה מקום לפנטזיות שלי.
מה בדיוק הייתה תרומתך לסרט?
עשיתי רק רישומים וציורים, כאן בציריך. העתקים נשלחו ללוס אנג'לס, שם אחד מעמיתיי הכין מהם דגמים קטנים. אלה שימשו מדריך לריצ'רד אדלנד ולאנשיו לבניית הדגמים הממשיים. עיקר תפקידי היה לעצב את החיה הגדולה, יצור המתפתח מתולעת בבקבוק מסקל. עיצבתי גם כמה יצורים אחרים, אבל אינני חושב שהגיעו לסרט.
ה'התפתחות' הזאת נשמעת קצת כמו זו שבהנוסע השמיני.
כן, נכון. היא קצת דומה, אבל באמת אינה אותו דבר. לפחות אני מקווה שבסופו של דבר יצאה אחרת.
נראה שתרומתך לפולטרגייסט 2 אינה חשובה כמעט כמו תרומתך להנוסע השמיני. האם אינך חושב שהסיבה העיקרית ששכרו אותך הייתה למכור את הסרט בכוח שמך?
כן, בהחלט ייתכן. אבל אינני מתנגד לכך. יש הבדל גדול בין הסרט הזה ל'הנוסע השמיני'. באחרון יכולתי לבנות בעצמי את הדגמים. בסרט הזה לא בניתי שום דבר. לא הייתה דרך לבדוק דבר. לעיתים קרובות בריאן גיבסון התקשר וסיפר לי מה ישנו, ולא הבנתי למה...
הפריע לי שלא היה אפשר לשנות את הסביבה. כשאני מעצב יצור, אני אוהב שיתאים לסביבתו. כל ההתגלויות בסרט הזה מתרחשות בסביבה מציאותית לחלוטין, והיה לי קשה לקבל זאת. אולי למישהו אחר היו פחות קשיים עם זה.
הגשר הדנטלי של אוליבר רובינס עוטף את גופו כולו — אפקט מיוחד של בוס פילם.
בריאן גיבסון, במאי 'פולטרגייסט 2: הצד האחר'.
קבוצת אנשי איפור של בוס פילם, ובהם המפקח סטיב ג'ונסון, משמאל, ובילי בריאן, מתקינים את ראש 'החיה' לאפקט בפולטרגייסט 2.
עיצוב 'החיה' בפולטרגייסט 2 של הסוריאליסט השווייצרי ה. ר. גיגר.
ה. ר. גיגר בישיבת הפקה בבוס פילם ביולי שעבר.
עיצובי החיה הגדולה של הסוריאליסט השווייצרי ה. ר. גיגר, המראים עמוד שדרה המורכב מתינוקות מתים, משמאל. למטה: השחקן קרייג ט. נלסון מקיא את היצור לאחר שבלע את השלב הזחלי שלו במשקה.