יותר מדי מחברים. יש מחלוקות שלעולם אינן מגיעות ממש אל פני השטח. הדברים מושתקים, אנשים אינם מדברים, העניין פשוט מורכב מדי להתפתח לשערורייה של ממש. כך במקרה של קרייג סטריט והרומן ׳מוות בבית הרוחות׳, תסבוכת מוזרה מכדי שאפשר יהיה אפילו לתייג מי מן המשתתפים כ׳קורבן׳ או כ׳נבל׳.
במבט ראשון נראה היה שהדברים פשוטים. סטריט, סופר מדע בדיוני שפרסם כמה ספרים ובעל שם מבוסס בתחום, אף שלא זכה לשבחים מיוחדים, פרסם את ׳מוות בבית הרוחות׳ בכריכה קשה בסדרת דאבלדיי פאונדיישן ב־1988. הרומן שקע, כמו רובם, בלי להשאיר עקבות.
בתחילת השנה הופיע הרומן ברשימת ספרי הכריכה הרכה העתידים לצאת בבנטם ספקטרה, אחותה התאגידית של דאבלדיי. איש לא היה מתעניין, אלא שהמחבר הפעם היה אדם אחר. נראה שסטריט גנב רומן שלם. זה היה חסר תקדים בתולדות הפלגיאט. קצת מחקר מדעי, כמה פסקאות — בוודאי; אבל רומן שלם היה פריצת דרך אמיתית.
אוניברסיטת המדינה בסן חוזה, שבה סטריט מלמד בתוכנית לכתיבה יוצרת, הכריזה על חקירה. הועלו טענות על מרכיבים אחרים בעברו של הסופר — סיפוריו על יחסיו עם ג׳ים מוריסון מלהקת הדלתות, דברי השבח וההקדמות לספריו מאת מאורות שמתו במועד נוח, כמו דאלי ובורחס — שנראו לפתע פחות אותנטיים.
אבל כשמהדורת הכריכה הרכה לא הופיעה, הסיקו משקיפים שדאבלדיי כבר אינה משוכנעת בטענת הפלגיאט כפי שהייתה. גם סטריט וגם המחבר האמיתי לכאורה, רון מונטנה, נקלעו לדיונים עם ההוצאה. דוברה אמר בשבוע שעבר: ׳אנחנו עדיין עובדים לקראת פתרון ידידותי׳.
מה קרה? הכותב מלוס אנג׳לס שלדון טייטלבאום ערך תחקיר יסודי בעניין לכתבה במגזין לוס אנג׳לס טיימס. הכתבה מעולם לא פורסמה, כנראה מפני שהעורכים ראו בנושא עניין שולי מדי לטיפול ממצה כל כך. אבל טייטלבאום הסכים לחלוק עם ׳דיווח ספרותי׳ את פירות עבודתו.
הסיפור מתחיל בסוף שנות השבעים, כשמונטנה היה סופר ותסריטאי מתחיל וסטריט מתקן תסריטים בהוליווד לסרטים דלי תקציב. למונטנה היה תסריט והוא הראה אותו לסטריט; אחר כך הפך אותו לרומן והראה לסטריט גם אותו.
לפני שהפסיק לדבר, טען מונטנה שהדבר הבא שידע עליו היה כששוטט בכנס מדע בדיוני ב־1988. הוא ראה עותק מוקדם של ׳בית הרוחות׳, שעמד לצאת לאור. ׳זה הספר שלי׳, אמר לחבר. ׳אני לא מאמין שהבחור הזה עשה את זה׳.
לסטריט, שאינו מכחיש שחלק ניכר מן הרומן הוא של מונטנה, יש סיפור שונה למדי. הוא טוען שהוא ומונטנה שיתפו פעולה בגרסה שלא הצליחה, ושאותה פרסמה דאבלדיי בטעות — במקום גרסתו של סטריט ששוכתבה בהיקף גדול ושממנה סולקו כל תרומותיו של מונטנה. דאבלדיי, הוא אומר, שלחה לדפוס את כתב היד הלא נכון. טייטלבאום מצא שתגובותיהם של מקורות שונים לתרחיש הזה נעו מאמונה מסויגת שדאבלדיי עשויה לשאת לפחות בחלק מן האשמה — ׳זו הפאשלה הכי לא תיאמן שאפשר להעלות על הדעת׳ — ועד הכחשה מוחלטת: ׳זה שקר גרנדיוזי כל כך שסטריט כנראה מאמין בו׳.
ומה מסקנתו של טייטלבאום עצמו? הוא מצא מקור בדאבלדיי שאישר במידה רבה את גרסת סטריט. בהתאם לכך הוא נוטה להאמין שהעניין כולו ׳נראה נובע יותר מגישתו הפרועה והלא מאורגנת של סטריט לעסקי הכתיבה וההוצאה לאור מאשר מכוונה שטנית ממשית לגנוב את עבודתו של אדם אחר׳.