לגיבורו הראשון קראו שוורץ, אבל סופר המדע הבדיוני לא התגאה במורשתו. לאייזק אסימוב מיוחסת האנשת היחס של עולם הספרות לרובוטים בכוחות עצמו; לפני שכתב את סיפורי הרובוטים המפורסמים שלו בשנות הארבעים, הם השתוללו כמפלצות מכניות מטורפות. הוא גם היה הראשון שהניח את כללי היסוד לניהול היומיומי של אימפריות כלל־גלקטיות, ועל כך הקולנוענים וסופרי המדע הבדיוני שבאו אחריו אסירי תודה לו כראוי. אסימוב, שמת ב־6 באפריל בניו יורק מאי־ספיקת לב וכליות בגיל 72, היה חסר מתחרים לא רק כסופר מדע בדיוני אלא גם כמי שמסביר מדע: יותר ממחצית מכ־500 הספרים שהוציא תחת ידיו בקריירה המזהירה שלו עסקו בעובדות מדעיות ובעולם הממשי. הוא גם כתב בידענות על שייקספיר, על התנ״ך ועל החמשיר הגס. ״כמסביר״, אומר מומחה הבינה המלאכותית מ־MIT מרווין מינסקי, המכנה את עצמו פסיכולוג רובוטים — מקצוע שאסימוב המציא ממש — ״הוא היה ענק״. אבל לדברי עמיתו, סופר המדע הבדיוני הניו־יורקי בן בובה, לשעבר עורך הספרות של מגזין ״אומני״, מעטים זוכרים שאסימוב גם היה הראשון שהכניס זהות אתנית לסוגה. גיבור הרומן הראשון שלו, ״אבן בשחקים״ (1950), היה ג׳וזף שוורץ, חייט יהודי צנוע שנשלח לפתע אל העתיד הרחוק ונקלע למזימתם של הקנאים השולטים בכדור הארץ לנקום על מאות שנים של אפליה נגד בני הארץ באמצעות שחרור מגפה בגלקסיה.
בעיני אסימוב, ברומן המכונן הזה, כדור הארץ היה מטפורה ליהודה העתיקה — מוכה בהרעלת קרינה ונאלצת להפעיל המתת חסד ממוסדת, אך גם מסוגלת להמיט חורבן על כובשיה הגלקטיים. אסימוב שאל בגלוי את תפיסת האימפריה הבין־כוכבית שלו מ״שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומית״ מאת אדוארד גיבון. ״בסוף שנות השלושים״, מספר בובה, ״גיבור המדע הבדיוני הממוצע היה אנגלו־סקסי מובהק, רחב כתפיים, בעל לסת מרובעת, ומסוגל לתקן ספינת חלל בין־כוכבית בעזרת מסטיק בעודו מפעיל בקדחתנות את סרגל החישוב שלו. אייזק שבר את התבנית. והוא עשה זאת עם עורך — ג׳ון קמפבל מ׳אסטאונדינג׳ — שהיה ידוע לא רק כאנגלו־סקסי מובהק, אלא כקלטי שהאמין שהסקוטים הם הטובים שבבני האדם״. למרבה האירוניה, בנו של זוג מהגרים יהודים עניים מרוסיה לברוקלין מעולם לא רחש לעמו יחס דומה. אסימוב טען לא פעם בגאווה שאינו יהודי טוב. סופר ומבקר המדע הבדיוני ג׳יימס גאן, מחבר ״אייזק אסימוב: יסודות המדע הבדיוני״, כתב: ״אסימוב אינו משתתף בשום אירוע דתי יהודי, אינו מקיים שום טקס יהודי ואינו שומר שום חוק כשרות, ובכל זאת לעולם, בשום נסיבות, אינו מותיר ספק שהוא יהודי״. ״אני ממש לא אוהב יהדות״, אמר פעם אסימוב. ״זו צורה של לאומנות מזיקה במיוחד. אינני רוצה שהאנושות תתחלק לקבוצות הקטנות האלה, שכל אחת מהן משוכנעת בתוקף שהיא טובה מן האחרות. היהדות היא אב־הטיפוס של קבוצת ׳אני טוב ממך׳ — אנחנו אלה שהמצאנו את העסק הזה של האל היחיד. זה לא רק שלנו יש אל ולכם יש אל, אלא שלנו יש האל היחיד. אני חש אשמה היסטורית עמוקה ומתמשכת על כך. ומדי פעם, כשאינני נזהר, אני חושב שהסיבה שיהודים נרדפו במידה כזאת הייתה להעניש אותם על שהמציאו את הדוקטרינה המזיקה הזאת״. לא מפתיע אפוא שאסימוב מעולם לא ביקר בישראל. אבל הגורם העיקרי להימנעותו מן המדינה היהודית אולי היה פחד הטיסה שליווה אותו כל חייו. קשה היה לשכנע אותו לנסוע לאנשהו, קל וחומר לעזוב את מכונת הכתיבה האהובה שלו. כשמכון ויצמן למדע ברחובות ביקש ממנו לכתוב לרבעון שלו, ״רחובות״, בתחילת שנות השמונים, הוא סירב באדיבות, תוך ציון התחייבויות קודמות ובריאות רופפת. אבל במקרים המעטים שבהם התבקש בידי עיתונים ישראליים להגיב על המפעל הציוני, הבהיר שאינו תורם גדול לקרן הקיימת לישראל. אסימוב, רציונליסט תמיד, הכיר בחריפותן יוצאת הדופן של השקפותיו והודה שלעתים חש שהוא בוגד ביהדות. לדבריו, ניסה לפצות על כך ״בכך שאני מוודא שכולם יודעים שאני יהודי, כך שאף שנשללים ממני היתרונות של השתייכות לקבוצה, אני מוודא שאינני מאבד אף אחד מן החסרונות, כי איש לא צריך לחשוב שאני מכחיש את יהדותי כדי להשיג יתרונות מסוימים״. ואכן, כל יתרון שאסימוב השיג בחייו בא לו בזכות עצמו. הוא נולד ברוסיה, היגר לארצות הברית עם משפחתו בגיל שלוש, ובשנותיו המעצבות הרשים את מוריו והטריד אותם לסירוגין בשכלו החד ובזיכרונו האטום לשכחה. את רוב שעותיו אחרי הלימודים בילה בחנות הממתקים של אביו בברוקלין, שם פגש לראשונה את מגזיני המדע הבדיוני הזולים של שנות השלושים ופיתח כלפיהם אהבה מתמשכת. אסימוב קיבל תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת קולומביה ב־1939 ודוקטורט בביוכימיה ב־1948, לאחר שבמלחמה שירת בתחנת הניסויים האוויריים של הצי האמריקאי לצד ענקי המדע הבדיוני רוברט היינליין ול׳ ספראג דה קאמפ. הוא הצטרף לסגל בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון ב־1949, אך התפטר ב־1958, לאחר שהסיק שיהיה חוקר בינוני ועדיף לו לעסוק בכתיבה. ״האיש היה בכל מקום, נוכח בכול״, אומר ברוס סטרלינג, ממייסדי תת־הסוגה סייברפאנק במדע הבדיוני. ״הייתה לו אצבע בכל פשטידה מדעית, וגם בהרבה ספרותיות״. דייוויד ברין, סופר מדע בדיוני מלוס אנג׳לס, מוסיף: ״הוא תמיד היה אופטימיסט. הוא תמיד האמין בבני אדם וביכולת שלנו לחשוב ולהגיע לפתרונות לבעיותינו. האופטימיות, החיוניות והעובדה שהעביר אהבה ליקום — כל אלה יישארו לעד״.