איך הווארד גורדון, מבכירי ״תיקים באפלה״, זכה סוף־סוף להזדמנות להכניס קצת יידישקייט לסדרה.
האמת, כפי שיעידו מיליוני אנשים ברחבי העולם העוקבים בתשוקה אחר סדרת המדע הבדיוני ״תיקים באפלה״, בהחלט נמצאת שם בחוץ. בפרק האחרון אפילו היה אפשר לראות אותה — כלומר, אם ידעתם לקרוא עברית. האותיות אל״ף, מ״ם ות״ו, המצטרפות ל״אמת״, נחרטו על מצחו של גולם בן ימינו. בכך הגשים המפיק הראשי של הסדרה הווארד גורדון חלום שהיה לו בארבע שנותיו כאיש השני בכוחו היצירתי בסדרה: להפיח חיים ביצור המיתי הזה.
הפרק, ״קדיש״, נפתח בחקירת סוכני ה־FBI דיינה סקאלי (ג׳יליאן אנדרסון) ופוקס מאלדר (דייוויד דוכובני, יהודי למחצה) בעקבות רצח אכזרי בוויליאמסבורג שבברוקלין. חנווני חסידי צעיר, יצחק לוריא, נורה חמש פעמים מטווח אפס. יצחק עמד להינשא לרחל, בתו של חסיד בעל תשובה, שבחייו שקדמו לאורתודוקסיה היה פעיל בארגון המחתרת היהודי שקדם למדינה, האצ״ל. המניע לא היה שוד. הוא היה שנאה.
סקאלי ומאלדר מגיעים כשגם הרוצחים עצמם מתחילים למות בזה אחר זה, בסדרת רציחות נקמה שסקאלי טוענת כי הושפעה מן המקרא. רוצחיו של לוריא, מתברר, היו נאו־נאצים שפעלו בהוראת בעל בית דפוס מקומי שונא יהודים, הנחוש לשכנע את העולם שבין שאר מעלליהם היהודים אחראים ליצירת נגיף האיידס ולהפצתו. סקאלי חושדת ביעקב, אביה של רחל. מאלדר, כרגיל, פונה לאפשרות על־טבעית יותר: שמישהו שחרר גולם כדי לעשות צדק.
האמת אולי נמצאת שם בחוץ, אבל כפי שקורה לעתים קרובות בטלוויזיה, פרשנותו של גורדון למטפיזיקה היהודית לא הגיעה למסך בלי לעבור תחילה במטחנת הבשר של הרשת. בתסריטו המקורי היו רוצחיו של לוריא אפרו־אמריקאים. גורדון חש צורך להתמודד עם אנטישמיות שחורה בעקבות מה שנחשב כיום לפוגרום האמריקאי הראשון, בקראון הייטס. אבל פוקס סברה שאמריקאים שחורים, קבוצת צופים חשובה, עלולים להיעלב מן הווריאציה מוכת האימה של גורדון על ההיסטוריה האחרונה.
לכן שכתב התסריטאי בן ה־36 מרוזלין שבלונג איילנד את הפרק, הראשון בתולדות הסדרה שהתמקד אך ורק בפולקלור יהודי. התייחסות נוגעת ללב למה שגורדון מתאר כנושא מורכב ועדין הפכה לעימות חזיתי בין יהודים חסידים לבין אותה קללה של יהודי מרכזי הערים באמריקה — הנאציזם.
למרבה האירוניה, גורדון, ששוחח עם ״ג׳רוזלם ריפורט״ בסנטה מוניקה, מאמין שהפרק הרוויח שלא במתכוון מן ההתערבות הביורוקרטית של הרשת. ״הבנתי שנושא האנטישמיות השחורה מורכב הרבה יותר מכפי שיכולתי לטפל בו בפרק הזה״, אמר גורדון. ״הייתי צריך אנשים שהם דפים חלקים, בובות קש של שנאה. הרוע או השנאה שלהם היו צריכים להיות טהורים. אנטישמיות שחורה היא באמת נושא עדין, גמיש ומורכב יותר.
״בעיניי, הפרק עסק בסופו של דבר בכוחן של מילים. מיתוס הגולם, כפי שאני מבין אותו, קשור לכוח המילים בהקשר של צדק. בסופו של דבר, הגולם נעשה, לפחות עבור יהודים, מטפורה או סמל לצדק בעולם שהוא מטבעו לא צודק — במיוחד כלפי יהודים״.
בארבע השנים שבהן עלתה למעמד פולחן ומעבר לכך, חקרה ״תיקים באפלה״ שלל נושאים מיתיים, ממשני הצורה של בני נאוואחו ועד אנשי הזאב של מרכז אירופה. אבל עד עכשיו נושאים יהודיים היו במידה רבה מחוץ לתחום, כנראה משום שהמפיקים חששו שהנטייה הכללית של הסדרה לתיאורים גרפיים ועקובים מדם עלולה במקרה הזה לפגוע.
למרבה האירוניה, אומר גורדון, בתקופתו בסדרה הגישו כמה כותבים רעיונות לסיפורי גולם, ובהם אביו של דייוויד דוכובני. עמרם דוכובני הוא מחזאי וסופר מצליח, לשעבר איש יחסי הציבור של הוועד היהודי האמריקאי, המתגורר כיום בפריז.
כשנשאל לפני כמה שנים מה עשויה להיות דתו של מאלדר, הכריז דוכובני עצמו שהוא ״יהודי עד להודעה חדשה״.
ההודעה הזאת הגיעה כשגורדון, בפרק הראשון שלו באוקטובר 1993, הציב את מאלדר בכנסייה בחיפוש אחר סגירת מעגל בנוגע לגורל אחותו, שנחטפה לכאורה בידי חייזרים. למעשה, ״מאלדר״ היה שם נעוריה של אמו של יוצר הסדרה כריס קרטר, והוא שם הולנדי. אבל בפרק אחר חווה מאלדר כמה גלגולי חיים קודמים, ובאחד מהם היה אישה יהודייה בפולין בתקופת השואה.
ובפרק הגולם, כשבעל בית הדפוס הנאו־נאצי הודיע למאלדר כי ״אתה נראה כאילו אתה בעצמך אחד מהם — יהודי״, מאלדר כמעט לא הניד עפעף. גורדון אומר שהשורה הייתה קריצה פנימית לסקרנות בנוגע לזהותו האתנית של דוכובני. העניין הזה ודאי גבר עוד יותר בעקבות אלתור של דוכובני באותו פרק: תגובתו של מאלדר לספקנות לגבי האפשרות שגופתו של לוריא קמה לתחייה, גם אם כגולם. ״למה לא?״ הוא שואל את הנאצי. ״יהודי אחר הצליח לעשות את זה לפני אלפיים שנה, לא?״
אבל זהותו האתנית של גורדון עצמו מעולם לא הייתה עניין לקריצה, הוא אומר, ולנוכח הניסיון האחרון של איחוד הרבנים האורתודוקסים בארצות הברית ובקנדה — ארגון קטן בחבריו אך גדול בקולו — לשלול לגיטימציה מן היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית ומחבריהן, היא עוד פחות כזאת כיום.
״הדבר עצמו שהאיחוד האורתודוקסי תוקף היום הוא החינוך שלי״, נזכר גורדון, יליד פלאשינג שבקווינס. ״הילדות שלי בשנות השישים הייתה ממש כמו בתוכנית ׳שנות הקסם׳״. אביו של גורדון, שכבר נפטר, היה רופא שיניים; אמו יועצת בתיכון. המשפחה השתייכה לבית הכנסת הרפורמי טמפל סיני ברוזלין. גורדון חגג בר מצווה, עבר טקס אישור דתי וביקר בישראל פעמיים בזמן התיכון.
את לימודיו לתואר הראשון עשה גורדון בפרינסטון, שם למד כתיבה אצל ג׳ויס קרול אוטס וכתב כעבודת גמר רומן זוכה פרס על שני אחים שהוריהם נהרגו בפיגוע טרור בישראל.
במהלך הלימודים היה לגורדון שותף לכתיבה, אלכס גנסה. לאחר שהשתכרו לילה אחד, נכנסו למכונית ויצאו מניו ג׳רזי ללוס אנג׳לס לנסות את כוחם בתסריטאות, תוך ויתור על תוכניות ללימודים מתקדמים.
״אני חושב שנישואים, מלחמה והגעה להוליווד הם שלושת הדברים שעדיף לעשות כשאתה צעיר״, העיר גורדון כשנשאל אם חש חשש מן הניסיון לפרוץ לתעשיית הבידור. השותפים התפרנסו מהכנת צעירים אמידים למבחני הקבלה לקולג׳; בתוך זמן קצר היו להם 300 לקוחות בסמסטר.
הוא מסביר שלמבקשי הצלחה בהוליווד שהם מבריקים במיוחד, העיסוק הזה עדיף בהרבה על מלצרות. הכסף מצוין, השעות מעטות, והלקוחות יכולים לפתוח דלתות — וזה בדיוק מה שקרה לגורדון. תלמידה שידעה על תחילת דרכו בתסריטאות המליצה על הצמד לאביה, שהביט בעבודתם ושכר אותם לסדרה חדשה המבוססת על כמה מספרי המתח של רוברט פארקר.
הסדרה הייתה ״ספנסר להשכרה״. אחרי כמה שנות כתיבה עבורה באמצע שנות השמונים עברו להקים את סדרת הפולחן האהובה של CBS, ״היפה והחיה״. בשלוש השנים הבאות נעשו מפיקים, ניסיון שהועיל לגורדון ולגנסה בהמשך ב״תיקים באפלה״.
״בשלב הזה כבר היינו די גבוה בשרשרת המזון״, נזכר גורדון, ״אז עשינו פיילוט משלנו ל־ABC. הוא לא התקדם לשום מקום, אבל הביא אותנו לתשומת לבו של כריס קרטר, שלקח אותנו כמפיקים מפקחים״.
יש שני סוגים של פרקי ״תיקים באפלה״, מסביר גורדון. הראשון שייך למיתולוגיה של הסדרה, ובדרך כלל כרוך בקו עלילה מתמשך על עב״מים, חייזרים, ניסויים גנטיים בדנ״א אנושי ומאמצי הממשלה להסתיר את כל אלה. הפרקים האלה, אומר גורדון, הפכו במידה רבה לתחום של קרטר.
הסוג השני, שגורדון מעדיף לכתוב, הוא הפרק העצמאי, העוסק לעתים קרובות בסוגיות רגשיות. פרק הגולם היה בבירור כזה. ״אחד האתגרים״, מספר גורדון, ״היה לא רק ליצור מפלצת, אלא מפלצת בעלת זהות. הרעיון של הגולם כ׳איש בוץ׳ היה טיפשי ביותר. אבל בקריאה שלי, מעבר לסמכויות הברורות כמו גרשם שלום, גיליתי שהגולם נבע למעשה ממיתוסים מוקדמים של תחיית המתים וגם מסיפורים מן המאות ה־11 וה־12.
״אלה נתנו לי רעיון על אדם שהמוות הפריד בינו לבין אהובו, והוא מנסה להחזירו מתוך מיטב הכוונות. עניין אותי ההיבריס שבזה — הכניסה לתחומו של אלוהים, בין שאתה יוצר חיים מבוץ ובין שאתה מחיה מת. העובדה שהייתה לרחל מערכת יחסים עם הגולם הפכה אותו לדמות מעניינת יותר״.
התגובות לפרק, ששודר בארצות הברית בפברואר ובישראל באפריל, היו סוערות, אומר גורדון. כמה מן התגובות הקולניות ביותר באו מיהודים אורתודוקסים ששאלו, בין היתר, איך יכול היה לאפשר לסקאלי לנהוג בחוסר רגישות כזה ולהיכנס באין מפריע לעזרת הגברים בבית כנסת. מעריץ אחד הציע, באופן מעניין יותר, ש״בכך שנתתי ליהודים את היכולת ליצור גולם, למעשה טיפחתי את המיתוס של תחבולות היהודים. זאת אפשרות מעניינת, אבל מוגזמת מאוד״, אומר גורדון. ״האמת היא שבתוכנית הזאת חוטפים ביקורת לא משנה מה עושים״.
אם כך, ייתכן שבקרוב המעריצים כבר לא יוכלו להמשיך לבעוט בהווארד גורדון. למפיק יש תינוק חדש בבית, והוא רוצה לבלות יותר זמן עם משפחתו. הוא עייף ויותר ממעט שחוק מן הנסיעות האינסופיות בין לוס אנג׳לס, שבה נמצא משרד ההפקה, לוונקובר שבקנדה, שבה מצולמת הסדרה. ״אני חושב שזאת עשויה להיות העונה האחרונה שלי״, הוא אומר.
שאלתי את גורדון אם אחרי ארבע שנים בסדרה הוא יכול לשפוך מעט אור על מה שהסדרה — או לפחות ה״מיתולוגיה״ המתפתחת שלה — עוסקת בו באמת. ״אתה בטח צוחק. אני בה מאז ההתחלה ועדיין אין לי מושג מה כל זה אומר״.