לסופר המדע הבדיוני קים סטנלי רובינסון יש בעיה עם מראות. הוא רואה בהן דברים שאחרים אינם רואים — למשל, את העתיד.
הוא הבחין בכך לראשונה, הוא זוכר, כשהיה ילד קטן, זמן קצר אחרי שמשפחתו עברה מאילינוי לשטח שאינו בתחומה של רשות מקומית, ליד מרגלות ההרים הסמוכים לאורנג׳. השכונה, בתחילת שנות השישים, הייתה מורכבת ברובה מפרדסים, ורחובות פרבריים חדשים נמשכו אל בין העצים.
מול ביתו הקימו פועלי בניין בית במגרש ריק. רובינסון היה משוטט במגרש, מתבונן בגברים עובדים ובערימות החול והלוחות. יום אחד נעמד מול ערימת זגוגיות חלון שהוצבו על צדן ונשענו על לוחות כהים. פני הזכוכית החיצונית שיקפו את המראה שמאחוריו — שורות עצי התפוז שהקיפו את רחובו.
׳אבל כשהסתכלתי בזכוכית, ההשתקפות הראתה לי עוד בתים, את הרחוב נמשך מערבה, בניינים גדולים במרחק, מרחבי בטון עצומים החוצים את השמים׳.
מוטרד מן החזון הזה של פיתוח אינסופי, רץ רובינסון הביתה ולא אמר עליו דבר. אבל שלושה עשורים אחר כך צצה שוב התמונה החריפה ומבשרת הרעות של מה שמחוז אורנג׳ עשוי להפוך להיות, הפעם כרקע לרומן מדע בדיוני, ׳חוף הזהב׳, הוצאת טור, 17.95 דולר.
זהו עתיד כסיוט הגרוע ביותר של תומך בצמיחה אטית. השנה היא 2030, והיזמים, שנותרו ללא רסן, עשו במחוז אורנג׳ כרצונם. המחצית הצפונית של האזור צפופה כמעט כמו רצועת עזה. כבישים מהירים דו־קומתיים, שבתוכם תחנות דלק, בתי קפה ודיור לבעלי הכנסות נמוכות, חוצים את המחוז ומחברים רשת קניונים הנמצאים בכל מקום.
בעוד חמישים שנה האבטלה משתוללת, במיוחד בקרב צעירים; השימוש בסמים הגיע לממדי מגפה, והמערכת עולה או נופלת על פי מצבה הכלכלי של תעשיית הנשק המקומית. כלל לא מה שצפה לאזור כילד, מודה רובינסון. ׳זה היה כפרי מאוד׳, נזכר רובינסון, בן 35 המתגורר בוושינגטון הבירה, ׳וביליתי הרבה מזמני בפרדסים בקריאה. אחרי ששקעתי במארק טוויין וברוברט לואיס סטיבנסון, היה קל להעמיד פנים שאני גדל בשנות השמונים של המאה התשע־עשרה, נאמר בהניבל שבמיזורי.
׳במהלך שנות השישים, כשגדלתי, הבחנתי בדבר משונה. כל מבוגר במחוז אורנג׳ נראה מתרוצץ ועובד קשה ומהר ככל יכולתו כדי להפוך את הנוף למשהו הדומה יותר למה שראיתי בזכוכית. פרדסים נעקרו בקצב בלתי נתפס; בתים, מתחמי משרדים, בתי דירות וקניונים קמו מהר עוד יותר׳.
רובינסון מאמין שההפיכה המהירה הזאת של מחוז אורנג׳ מ׳שמורה חקלאית לחברה עירונית, תאגידית, קפיטליסטית וצרכנית׳ תרמה להפיכתו לסופר מדע בדיוני, ולפי עיתון צרפתי שמאלי, גם למרקסיסט. ׳יצאתי מן המאה התשע־עשרה ונכנסתי למאה העשרים ואחת בתוך תקופת התבגרות קצרה אחת. זה לימד אותי שאמריקה אינה המקום שחשבתי שהיא׳.
בהמשך נהנה רובינסון ממה שכמה מבקרים ימניים בתחום המדע הבדיוני הגדירו כנקמתו במולדת שממנה התייאש. ב־1984 יצא הרומן שלו ׳החוף הפראי׳ כראשון בסדרה חדשה ויוקרתית של ׳אייס ספיישלס׳. בו תיאר את מחוז אורנג׳ כאזור כפרי נידח, שעדיין מתאושש ממלחמה גרעינית מוגבלת שהורידה את כל ארצות הברית — המדינה היחידה בעולם שספגה הרס כזה — למעמד של עולם רביעי.
׳הימין תקף את הספר כמעשה תוקפנות נגד ארצות הברית. השמאל תקף אותי על שהגנתי בספר על כמה ערכים אמריקניים בסיסיים׳.
אבל תחום המדע הבדיוני בכללותו נראה מתעניין יותר בהופעתו לכאורה ללא התראה של כישרון חדש מאשר בפוליטיקה של רובינסון.
׳הייתי ההצלחה הטיפוסית בין לילה שלקחה עשר שנים׳, הוא מתבדח. רובינסון מכר את סיפוריו הקצרים הראשונים ב־1974 לאנתולוגיית ׳אורביט׳ של העורך דיימון נייט, שהייתה אז מפורסמת. שנה אחר כך השתתף בקלריון, סדנה לסופרי מדע בדיוני מתחילים המתקיימת מדי קיץ באוניברסיטת המדינה של מישיגן. ובשנים שלאחר מכן יצר רובינסון גוף יצירה מוצק שכלל ספרים כגון ׳אייסהנג׳׳ ו׳זיכרון הלובן׳.
רובינסון בנה גם מוניטין כמבקר. עבודת הדוקטורט שלו — מחקר הרומנים של פיליפ ק׳ דיק, סופר מדע בדיוני מאזור מפרץ סן פרנסיסקו שבילה את שנותיו האחרונות בסנטה אנה לפני שמת משבץ ב־1982 — פורסמה בהוצאת UMI Research Press ב־1984 וזכתה לשבחים מסוימים. רובינסון פנה לדיק בהצעתו של פרדריק ג׳יימסון, מן המבקרים הספרותיים המרקסיסטים החשובים בעולם והמנחה שלו באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.
׳באותו זמן האמין ג׳יימסון שדיק הוא הסופר החי הגדול ביותר באמריקה, והציע לי לבדוק את עבודתו, שהייתה זמינה בכתבי יד באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בפולרטון. למעשה, פעם נתקלתי בדיק במסדרונות שם. אבל מעולם לא היינו חברים׳.
ערכו הספרותי של דיק עלה ללא שיעור מאז מותו. אבל אף שרובינסון מצהיר על חיבה רבה לאיש ועל כבוד ניכר לנחישותו לכתוב כמיטב יכולתו בתנאים גופניים ונפשיים מכבידים, דיק לא השפיע ישירות, הוא אומר, על עבודתו שלו או על הקריירה שלו. ׳הסגנון של דיק היה שלו כל כך, ודרך המחשבה שלו ייחודית כל כך, שקשה להצביע על מישהו שעבודתו דומה׳.
אבל בסופו של דבר זכה רובינסון במה שנחשב לתהילה בסוגה לאחר שזוהה כדמות מובילה בחוג סופרים ששימש משקל נגד לתופעת הסייברפאנק שסחפה את התחום באמצע שנות השמונים.
הסופרים האלה, שתויגו ׳הומניסטים׳ במאמר שהופיע בשנה שעברה בכתב העת למדע בדיוני של אייזק אסימוב, דחו לכאורה את הפטישיזם הטכנולוגי של הסייברפאנק, את הטון הקולנועי שלו, את הקצב הקודח, את המשטחים החלקים ואת החללים הפנימיים הקרירים שלו.
במקום זאת, ההומניסטים כביכול הפגינו היכרות עם ספרות הזרם המרכזי וכבוד כלפיה, אהבה למדע הבדיוני ולמוסכמותיו, עניין במרכיבים המסורתיים של ספרות עשויה היטב ויחס אופטימי ביסודו לאנושות ולחלק מן המפעל האנושי.
סופרי סייברפאנק זיהו את רובינסון כהומניסט ותקפו אותו בחריפות בכתב עת של חובבי מדע בדיוני, תוך שימוש בשמות בדויים.
הוא ספג ביקורת גם על קצבו של ׳החוף הפראי׳, שהיה נינוח לפי אמות המידה של חלק גדול מן המדע הבדיוני ורוב הסייברפאנק. ׳היו שקראו לו ״הנחירה הפראית״׳. הסערה בקהילת המדע הבדיוני המסוגרת לא פגעה בו. ׳ההתקפות, שנעשו בידי הסייברפאנקיסטים בסגנון הרמבו הרגיל שלהם, פירושן שאני עושה משהו מעורר עניין. אני חושב שמפריע להם שאני לא עושה סייברפאנק ובכל זאת זוכה לתשומת לב ביקורתית.
׳זה בהחלט העלה את המכירות שלי בצרפת. הצרפתים אוהבים את הקרבות הספרותיים המגוחכים האלה׳. אבל כרגע הוציא רובינסון את עצמו ממאבקי המקורבים של המדע הבדיוני, ומעדיף לפרסם את ׳חוף הזהב׳ ולהשלים כרך חדש, השלישי במה שמתגלה כטרילוגיית רומנים בעלת קשר נושאי המתרחשת במחוז אורנג׳.
הספר החדש, שכבר נכתבו לו כמה טיוטות אך עדיין אין לו שם, הוא באופן אירוני אוטופיה.
׳אחרי שהצבתי את עצמי כמבקר של מצב הדברים׳, מסביר רובינסון, ׳הרגשתי שאני צריך להציע גם כמה הצעות חיוביות. ברומן הזה הכול, החל מעכשיו, מצליח. האמריקנים, באמצעות כוח מקומי וממשל בקנה מידה קטן, משתמשים בטכנולוגיה עילית כדי ליצור לעצמם איכות חיים טובה יותר במקום מוצרים צבאיים. הם לומדים למחזר משאבים, לתכנן עיר שבה אפשר להשתמש באופניים במקום במכוניות׳.
אוטופיות אמיתיות נדירות במדע הבדיוני, מפני ששלמות נוטה להיות משעממת. רובינסון מודה שהטענת אוטופיה בדרמה היא אתגר.
׳אבל לא משנה עד כמה ישתפר מצב החברה, אנשים עדיין יחוו אומללות. עדיין נמות, האנשים שאנו אוהבים ידחו אותנו, אסונות יפקדו חפים מפשע. אני מנסה להכניס את המרכיבים הרגילים של ספרות — אהבה, מוות, חיי חברה, ענייני משפחה, פוליטיקה. אין סיבה שזה לא יהיה מבדר כמו סיוט המדע הבדיוני הרגיל שלכם׳.
איור: תצלום, סופר המדע הבדיוני קים סטנלי רובינסון עם ספרו החדש, ׳חוף הזהב׳, חזונו על הסיוט העתידי במחוז אורנג׳ / בריאן ואנדר ברוג / לוס אנג׳לס טיימס.