לגיבורו הראשון קראו שוורץ, אבל סופר המדע הבדיוני לא היה גאה במורשתו.
אייזק אסימוב נחשב למי שהאניש לבדו את יחסו של עולם הספרות לרובוטים, שלפני סיפורי הרובוטים המפורסמים שכתב בשנות הארבעים השתוללו כמפלצות מכניות מטורפות. הוא היה גם הראשון שקבע את כללי היסוד לפעילות היומיומית של אימפריות כלל־גלקטיות, ועל כך אסירי תודה בצדק הקולנוענים וסופרי המדע הבדיוני שבאו אחריו.
אסימוב, שמת ב־6 באפריל בניו יורק מאי־ספיקת לב וכליות בגיל 72, היה חסר מתחרים לא רק כסופר מדע בדיוני, אלא גם כמי שמסביר מדע: יותר ממחצית כחמש מאות הספרים שהפיק בקריירה המזהירה שלו עסקו בעובדות מדעיות ובעולם האמיתי. הוא כתב בידענות גם על שייקספיר, התנ״ך והחמשיר הגס. ״כמסביר״, אומר מומחה הבינה המלאכותית מ־MIT מרווין מינסקי, המכנה את עצמו פסיכולוג רובוטים — מקצוע שאסימוב המציא ממש — ״הוא היה ענק״.
אבל לדברי עמיתו, סופר המדע הבדיוני הניו יורקי ועורך הסיפורת לשעבר של מגזין Omni בן בובה, מעטים זוכרים שאסימוב היה גם הראשון שהכניס מוצא אתני לסוגה. גיבור הרומן הראשון שלו, ״אבן בשחקים״ (1950), היה יוסף שוורץ, חייט יהודי צנוע המועבר לפתע אל העתיד הרחוק ונקלע למזימה של הקנאים השולטים בכדור הארץ, לנקום על מאות שנים של אפליה נגד אנשי הארץ באמצעות שחרור מגפה בגלקסיה. ברומן המכונן הזה של אסימוב, כדור הארץ היה מטפורה ליהודה הקדומה — פגוע מהרעלת קרינה ונאלץ להנהיג המתת חסד ממוסדת, אך גם מסוגל להמיט חורבן על שוביו הגלקטיים. אסימוב שאל בגלוי את רעיון האימפריה הבין־כוכבית שלו מספרו של אדוארד גיבון ״תולדות שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומית״.
״בסוף שנות השלושים״, מספר בובה, ״גיבור המדע הבדיוני הממוצע היה אנגלו־סקסי מאוד, רחב כתפיים, בעל לסת מרובעת ומסוגל לתקן חללית בין־כוכבית עם קצת מסטיק תוך כדי הפעלה נמרצת של סרגל חישוב. אייזק שבר את התבנית הזאת. והוא עשה זאת עם עורך, ג׳ון קמפבל מ־Astounding, שהיה ידוע לא רק כאנגלו־סקסי מובהק, אלא כקלטי שהאמין שהסקוטים הם האנשים הטובים מכולם.״
אלא שלמרבה האירוניה, בנם של מהגרים יהודים רוסים עניים לברוקלין מעולם לא החזיק בהערכה דומה לבני עמו. אסימוב טען לא פעם בגאווה שאינו יהודי טוב. סופר המדע הבדיוני והמבקר ג׳יימס גאן, מחבר ״אייזק אסימוב: יסודות המדע הבדיוני״, כתב: ״אסימוב אינו משתתף בשום פעילות דתית יהודית, אינו מקיים שום טקס יהודי, אינו שומר שום חוק כשרות, ובכל זאת, בשום נסיבות, אינו משאיר ספק שהוא יהודי.״
״אני ממש לא אוהב את היהדות״, אמר אסימוב פעם. ״זו צורה של לאומנות מזיקה במיוחד. אני לא רוצה שהאנושות תהיה מחולקת לקבוצות קטנות כאלה, שכל אחת משוכנעת בתוקף שהיא טובה מהאחרות.
״היהדות היא אב הטיפוס של קבוצת ׳אני טוב ממך׳ — אנחנו אלה שהמציאו את העניין הזה של האל היחיד. זה לא רק שלנו יש האל שלנו ולכם האל שלכם, אלא שלנו יש האל היחיד. אני מרגיש על זה אשמה היסטורית עמוקה ומתמשכת. ומדי פעם, כשאני לא נזהר, אני חושב שהסיבה שיהודים נרדפו כל כך הייתה להעניש אותם על שהמציאו את התורה המזיקה הזאת.״
אין פלא שאסימוב מעולם לא ביקר בישראל. אבל ייתכן שהגורם העיקרי להימנעותו מן המדינה היהודית היה פחד הטיסה שליווה אותו כל חייו. היה קשה לגרום לו לנסוע לכל מקום, ובוודאי לעזוב את מכונת הכתיבה האהובה עליו. כשמכון ויצמן למדע ברחובות ביקש ממנו לכתוב לרבעון שלו, ״רחובות״, בראשית שנות השמונים, הוא סירב באדיבות, תוך ציון התחייבויות קודמות ובריאות מתרופפת. אבל בפעמים המעטות שבהן ביקשו ממנו עיתונים ישראליים להגיב על המפעל הציוני, הבהיר שאינו תורם גדול לקרן הקיימת לישראל.
כמי שהיה תמיד רציונליסט, אסימוב הכיר בחריפותן החריגה של העמדות האלה, והודה שלפעמים הרגיש כבוגד ביהדות. הוא אמר שניסה לפצות על כך ״בכך שאני דואג שכולם יודעים שאני יהודי, כך שאף שנשללות ממני התועלות של השתייכות לקבוצה, אני מוודא שאיני מאבד אף אחד מן החסרונות, כי איש לא צריך לחשוב שאני מכחיש את יהדותי כדי לזכות ביתרונות מסוימים״.
ואכן, כל יתרון שאסימוב השיג בחייו הושג בזכות. הוא נולד ברוסיה, היגר עם משפחתו לארצות הברית בגיל שלוש, ובשנות התבגרותו הרשים והטריד את מוריו לסירוגין באינטליגנציה החדה ובזיכרונו שלא החמיץ דבר. את רוב שעותיו אחרי הלימודים בילה בחנות הממתקים של אביו בברוקלין, שם פגש לראשונה את מגזיני המדע הבדיוני הזולים של שנות השלושים ופיתח אליהם אהבה מתמשכת.
אסימוב קיבל תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת קולומביה ב־1939 ודוקטורט בביוכימיה ב־1948, לאחר ששירת במלחמה בתחנת הניסויים האווירית של חיל הים האמריקאי לצד ענקי המדע הבדיוני רוברט היינליין ול׳ ספראג דה קמפ. הוא הצטרף לסגל בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון ב־1949, אבל התפטר ב־1958 לאחר שהגיע למסקנה שיהיה חוקר בינוני ויצליח יותר בכתיבה.
״האיש היה בכל מקום, נוכח בכול״, אומר ברוס סטרלינג, ממייסדי תת־הסוגה סייברפאנק במדע הבדיוני. ״הייתה לו אצבע בכל עוגה מדעית, וגם בהרבה עוגות ספרותיות.״ דייוויד ברין, סופר מדע בדיוני מלוס אנג׳לס, מוסיף: ״הוא תמיד היה אופטימיסט. הוא תמיד האמין בבני האדם, ביכולת שלנו למצוא בהיגיון פתרונות לבעיותינו. האופטימיות, המרץ והעובדה שהעביר אהבה ליקום ימשיכו להתקיים לעד.״