מומחית חסרת תקנה למזרח התיכון כובשת את גלי האתר בקליפורניה
מנהלת תחנת הרדיו KCRW, רות הירשמן, מודה שלעיתים יצאה מכליה בשידור. באוקטובר, למשל, חבטה מילולית במנהל האזורי של ״אמריקאים למען שלום עכשיו״, אוריאל מסד, בתוכנית החדשות והראיונות היומית שלה בצהריים, משום שהציע כי משבר המפרץ עשוי להאיץ את פתרון הסכסוך הערבי־ישראלי. הירשמן, שזעמה על האופטימיות העליזה שלו, כמעט גירשה אותו מן השידור בחקירה תוקפנית. ״כששלום עכשיו אומרים לי שהמצב משתפר״, אומרת הירשמן, ״אני יוצאת מדעתי.״ אבל מסד אינו נוטר להירשמן על רצונה לומר את המילה האחרונה. הוא למד להסתדר עם האישה שאחד ממקורביה תיאר כ״רוזה לוקסמבורג, קצת מרג׳ורי מורנינגסטאר, סטלה דאלאס ונטשה־איך־קוראים־לה מ׳מלחמה ושלום׳״. מסד אומר בחיבה: ״היא משוגעת לגמרי, אבל היא עושה עבודה מצוינת.״ בעיר שחסר בה סיקור חדשות רדיופוני מבוסס, הפכה הירשמן, ילידת הברונקס, את KCRW-FM למקור העיקרי המספק את התמכרותם של חובבי רדיו הדיבורים המקומיים. ב־12 השנים מאז שקיבלה לידיה את ניהולה, הפכה התחנה למשפיעה ביותר בדרום קליפורניה. בתוכנית של הירשמן יש שידורי חדשות של ה־BBC, הקראה יומית של כתבות מניו יורק טיימס במבטא הברונקס הנהדר והבלתי מדולל שלה, וראיונות טלפוניים עם נבחרת מגוונת של פרשנים בינלאומיים. בחודשים האחרונים ראיינה שוב ושוב את א״מ רוזנטל, דייוויד שיפלר ותומס פרידמן מן הטיימס, וכן מגוון פרשנים אחרים לענייני המזרח התיכון שקולם נשמע לעיתים רחוקות בחוף המערבי, ובהם סופרים ישראלים יוניים בולטים כמו עמוס עוז ודייוויד גרוסמן.
אולם ההתפרצות של הירשמן נגד שלום עכשיו הותירה רבים שחשבו שהם מכירים את עמדותיה הפוליטיות בבלבול אידאולוגי. בדרום קליפורניה עצם המונח רדיו ציבורי מצביע על נטייה שמאלה. והירשמן, שהגיעה לתחנה המסונפת לרדיו הציבורי הלאומי מ־KPFK-FM, תחנה ברשת פסיפיקה שעדיין מכנה לעיתים את ישראל ״הישות הציונית״, לא הסתירה את סלידתה מרוב מדיניות ממשלת ישראל. לאחרונה, למשל, תמכה בתיאורו של מייק וולאס בתוכנית ״60 דקות״ את האלימות בהר הבית באוקטובר כ״התפרעות של המשטרה״. ובכל זאת, הירשמן יכולה להיות נוקשה ועצמאית בדעתה באופן מפתיע בכל הקשור לענייני המזרח התיכון. בין שהיא מראיינת עורך פלסטיני ובין שכתב ישראלי מבטא בפניה את זעמו על הפלסטינים בשל הפיכת ירושלים לזירת אלימות, הירשמן מערערת במרץ על הנחות יסוד מושרשות. הירשמן מציינת ש־KCRW עדיין מקבלת יותר מכתבים על סיקור המזרח התיכון מאשר על כל היבט אחר בתוכניותיה, הכוללות מגוון רחב של מוזיקה וגם תסכיתי רדיו. כותבי המכתבים חלוקים בשאלה אם KCRW היא מאורה של אנטי־ציונות או חממה לקנוניות יהודיות. הירשמן אומרת שבשלב זה היא נוטה לשלוח לכל מחנה את המכתבים ששולח המחנה האחר. אולם נראה שהיא מתעניינת הרבה יותר בקהלים החדשים שהיא מגיעה אליהם. לאחרונה נודע לה שהתחנה שלה פופולרית בקרב נהגי המוניות האתיופים הרבים בלוס אנג׳לס, האוהבים את סיקור החדשות שלה ואת התוכנית השבועית ״African Beat״. תוכנית החנוכה השנתית של הירשמן מציעה שלוש שעות של מוזיקה ביידיש. השנה הגיעה אמה בת ה־88 לתחנה לקראת השידור השנתי ה־11. לאחר שהסתיים שאלה אותה אמה מדוע תרגמה כל כך הרבה ממילות השירים לאנגלית. היא נדהמה לגלות, נזכרה הירשמן, שרבים כל כך מן המאזינים אינם יהודים. ״בעיני רוחה״, אמרה הירשמן, ״המאזינים הם אנשים קשישים, והתוכנית מעלה את זיכרונות נעוריהם. אבל נכנסתי לבוטיק קטן, ובעלת החנות אמרה שכל התופרות שלה, שהן מגואטמלה וממקסיקו, מצפות מדי שנה לתוכנית החנוכה. והן רוקדות בחדר וגורמות לה להכין לביבות תפוחי אדמה. קסמה של התוכנית הוא באופן שבו היא נוגעת בתחושת הזיכרון של אנשים. מה שמוזר הוא שזה לא רק זיכרון יהודי.״