טובה פלדשו גילתה שאימוץ שם במה עברי הזניק את הקריירה שלה.
שלי טייטלבאום, לוס אנג׳לס.
יש סצנה ב״A Walk on the Moon״, סרט הביכורים האחרון של השחקן והבמאי טוני גולדווין, שבה טובה פלדשו, עם תוספת משקל של 20 פאונד וריפוד תותב בישבן ובחזה, הופכת על ראשו את אב־הטיפוס של החמות היהודייה המתערבת ברשעות. כפי שציין מבקר האינטרנט ג׳יימי פלדמן, ״ראויה לציון במיוחד דיוות הבמה טובה פלדשו, שה׳בובה׳ ליליאן שלה מפגינה עומק וכוח יוצאי דופן, ומחזיקה את המשפחה לבדה״.
לבובה, בעלת כישורי ראיית נסתר צנועים הנוהגת לקרוא בעלי תה ובקלפי טארוט אך מלבד זאת מעשית מאוד, מגיעים איתותים מדאיגים מכלתה פרל (דיאן ליין). פרל בת ה־30, יפהפייה מברוקלין שברור כי נישאה צעירה מדי, התאהבה באדוניס בעל פאות לחיים (ויגו מורטנסן), המוכר חולצות לנשים יהודיות משועממות המבלות את הזמן במתחמי הבונגלו השונים בקטסקיל.
זהו קיץ 1969, כשבני אדם הלכו לראשונה על הירח ופריקים מסוממים התפלשו בבוץ בחווה של מקס יסגור בוודסטוק הסמוכה. אנשים כמו פרל ובתה (אנה פקווין), שחווה כעת בעצמה את התעוררות גיל ההתבגרות העזה, כלואים בחיים שגרתיים וחשים שרגע של שינוי חולף על פניהם.
אבל מעט מאוד חומק מעיניה של הבובה שמגלמת פלדשו. כששתי הנשים קוטפות פירות יער בוקר אחד, ליליאן מתפרצת: ״את שוכבת עם איש החולצות. ידעתי!״
״אז תספרי למרטי?״ שואלת פרל, ומתכוונת לבעלה הנאמן, טכנאי הטלוויזיות. אצל רוב החמות הקולנועיות האחרות, יהודיות או לא, כמעט שלא היה טעם לשאול — נישואיה של פרל היו נשרפים, ויכולנו למסור את דלי הפופקורן וללכת הביתה תוהים על מה בכלל היה הסרט. אבל הבובה של פלדשו אינה ינטה זולה. היא מעדיפה לתת לפרל לחשוב על השלכות מעשיה. בובה אינה נמנעת מהתערבות. אבל היא חכמה דיה ובעלת לב רחב דיו לדעת שכמה דברים, ובהם אלה שאנחנו הכי פחות גאים בהם, הם פשוט ״באשערט״ — גזורים מראש.
המילה חביבה על פלדשו, אף שכמו בובה היא מאמינה שגם כותבים את גורלנו בכל בחירה שאנו עושים בערות. הסיבה לכך, אמרה ל״ג׳רוזלם ריפורט״ בביקור בלוס אנג׳לס החודש להופעת יחיד שלה, ״Tovah: Out of Her Mind״, קשורה להשפעה המכוננת שהייתה לשם הבמה העברי שלה על חייה.
פלדשו הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס טוני; יצחק בשביס זינגר הכריז שינטל שגילמה בברודוויי ב־1974 טובה לאין שיעור מזו של סטרייסנד כעבור עשור. היא גילמה גם את שרה ברנאר ב״שרה באמריקה״, את אמה גולדמן בגרסת ברודוויי של ״רגטיים״, את לוחמת החופש הצ׳כית הלנה במיני־סדרה ״שואה״ של NBC ואת הסנגורית דניאל מלניק ב״חוק וסדר״. אבל טובה גדלה באפר איסט סייד של ניו יורק ואחר כך בסקרסדייל בתור — ובכן — טרי סו פלדשו.
״התאהבתי בבחור בקולג׳״, סיפרה זמן קצר אחרי הופעתה באוניברסיטה ליהדות בבל אייר. ״הוא במקרה לא היה יהודי, אבל לא סבל את השם שלי. זה שם משוגע, אמר, הוא לא מתאים. יש לי שם אחר? ובכן, בבית הספר העברי, אמרתי, קראו לי טובה. ׳אה, טובה, זה כבר שם!׳ הוא אמר, ולכן שיניתי אותו. במשך שנים אנשים חשבו שזה השם הדני טוֹבֶה, שאני מינסוטאית ממוצא נורדי או משהו כזה. לא היה לי מושג עד כמה השם שלי נשמע דתי לדוברי יידיש או ליהודים אחרים, עד שעברתי לניו יורק.
״שינוי השם״, היא מצהירה, ״שינה את גורלי. הקריירה שלי קיבלה תפנית, אולי לטובה, ובוודאי לכיוון מעניין יותר. בתור טובה או בתור טרי סו, אני בטוחה שהייתי נעשית מוכרת ומצליחה באותה מידה. אבל בתור טרי סו אינני יודעת אם עבודתי הייתה עמוקה, או המעורבות שלי בנושאים ובסוגיות יהודיים הייתה בולטת כל כך. המאבק הכרוך בהיותי טובה היה כמובן להוכיח ליהודים שאני יכולה לגלם לא־יהודים, להתמודד עם האנטישמיות של כמה יהודים בעולם הבידור שפחדו להיראות יהודים מדי״ באמצעות עבודה עם מי ששמה יהודי באופן כה ברור.
טרי סו פלדשו נולדה לפני כמעט 47 שנה להורים יהודים ילידי ארצות הברית, ששורשיהם ברוסיה, באוסטריה, באנגליה, בגרמניה ובקנדה. אביה של פלדשו למד בבית הספר למשפטים של הרווארד במלגה. ״הרווארד באמת שינתה את חייו״, נזכרה. ״היא נתנה לו הזדמנות לשאוף לכוכבים, והוא הצליח מאוד מאוד״. מאוחר יותר נישאה טובה בעצמה לעורך דין, אנדרו האריס לוי, נציג בניו יורק של משרד רב־עוצמה מלוס אנג׳לס.
פלדשו למדה בשרה לורנס קולג׳, ואחר כך זכתה במלגת משחק בתיאטרון טיירון גאתרי במיניאפוליס, שם גילמה יותר מעשרים תפקידים בשתי עונות. את הופעת הבכורה שלה בברודוויי עשתה במחזמר ״סיראנו״, וזכתה להיבחר, על סמך שמה, לתפקיד מרים פולודניק ב״דרייפוס בחזרות״ של גרסון קנין, בלי לסבול את השפלת האודישן. ״ברור שזה היה ליהוק סטריאוטיפי״, היא אומרת, ״אבל לא היה לי אכפת. נכנסתי לברודוויי בלי אודישן״.
המחזה נכשל, אבל פלדשו המשיכה להפקה הלא מוזיקלית בברודוויי של ״ינטל בחור הישיבה״. בריאיון ל״ניו יורק טיימס״ ב־1984 הפליג זינגר, יוצר הדמות, בשבחיה של פלדשו, בעודו קוטל את ברברה סטרייסנד.
״לא חשבתי שמיס סטרייסנד הייתה במיטבה בתפקיד ינטל״, אמר על הסרט המוזיקלי שלה. ״עלי לומר שמיס טובה פלדשו, שגילמה את ינטל בברודוויי, הייתה טובה הרבה יותר. היא הבינה את תפקידה באופן מושלם, הייתה מקסימה והפגינה הבנה אינסטינקטיבית כיצד לגלם את ינטל המלומדת שתיארתי בסיפורי״. פלדשו, שהתיידדה עם זינגר בחזרות להפקה הבימתית, נתקעה איתו שנים אחר כך במעלית. כשזינגר שבוי, היא מספרת, הגנה על מאמצי סטרייסנד והתעקשה שלמרות הסתייגויותיו, ״היא מנציחה את הסיפור שלך עבור העולם כולו״.
ינטל של פלדשו זיכתה אותה במועמדותה הראשונה לטוני לשחקנית הטובה ביותר, וכן בפרסי אובי, חוג המבקרים החיצוני, דרמה דסק ותיאטרון וורלד. אחריה באו תפקידים נוספים בברודוויי, ובייחוד ב״רוג׳רס והארט״, ״סראווה״ ו״השאילו לי טנור״, וכן דמותה של אם המשפחה הרודנית בסי ברגר בחידוש מ־1994 ל״התעוררו ושירו״ של קליפורד אודטס.
פלדשו אומרת שהיא מעדיפה את הבמה על הקולנוע, אף ש״בעדינות של הקולנוע אפשר להתחמק עם הרבה יותר״. הבמה דורשת ״משמעת, מלאכה וגאווה אדירה במצוינות. בניו יורק שופטים אותך על פי היכולת שלך בתחום מסוים, ולא על פי היופי שלך. אנשים הנמצאים בשנים המאוחרות של הקריירה שלהם זוכים לכבוד ולהערכה עצומים״.
בשנה שעברה נתנה פלדשו הופעה נועזת כטלולה בנקהד, תפקיד שבאופן מסורתי מזוהה יותר עם גברים המופיעים בדראג. ״ובכן, קראו לה נועזת״, הכריז ה״טיימס״. המופע ״המסיבה של טלולה״, המשיך העיתון, ״דליל כצנים מלבה — אבל אל תמנו את מיס פלדשו עם מרכיביו השטחיים. היא מתעטפת בתפקיד במסירות פראית כל כך, ונראית טוב כל כך בפאה של טלולה ובשמלה חושפת הכתפיים של מרגו צ׳אנינג, עד שכמעט שוכחים ש׳המסיבה של טלולה׳ שטוח באופן בלתי נסבל ורצוף קלישאות״.
ובכל זאת, לקולנוע יש שימושים, ולא הפחות שבהם הוא האפשרות לבלות יותר זמן עם בעלה ושני ילדיה. היא אינה מקבלת את המיתולוגיה הפופולרית בהוליווד שלפיה אין תפקידים לנשים בגיל מסוים, או שאין תפקידים חיוביים לנשים יהודיות.
״תראו, אני לא רוצה להיות מעצבנת״, היא טוענת, ״אבל הרגע עשיתי ארבעה סרטים בשלושה חודשים. עשיתי גם את הסדרה ׳קוסבי׳, ואני חוזרת ל׳חוק וסדר׳״.
בשנת 2000 תופיע פלדשו ב״Friends and Family״, סרט עצמאי שצולם בניו יורק עם טוני לו ביאנקו, על אם מן המערב התיכון שמנהלת גם קבוצה מעין־צבאית. יש לה תפקיד גם ב״Three Little Wolves״ של בראד אנדרסון, כאמה של מריסה טומיי.
פלדשו מתעקשת: ״צריך להשליך מיתולוגיות שאינן מועילות לך. ׳אין תפקידים לנשים מעל גיל 35׳ היא מיתולוגיה חסרת תועלת עבור אלה מאיתנו שעברו מזמן את גיל 35. אז תשכחו ממנה. יש המון תפקידים בחוץ. פשוט צריך לצאת לרעות״.