הכותב, השחקן והבמאי קרל ריינר ממשיך לחצוב צחוק מעברו.
כשכתב את הרומן החצי־אוטוביוגרפי הראשון שלו, ״היכנסו בצחוק״, ב־1958, קרל ריינר כבר היה דמות מוערכת בעולם הבידור האמריקאי. ככותב וכשחקן מרכזי בתוכנית הבידור של סיד סיזר ״Your Show of Shows״ סייע, עם שותפים כגון ניל סיימון ומל ברוקס, ליצור סוג חדש של קומדיה סאטירית בטלוויזיה, שהשפעתה עדיין מורגשת בתוכניות כגון ״סאטרדיי נייט לייב״.
בשנים שלאחר מכן המשיך ריינר, בן 73 כיום, להשפיע השפעה מכרעת על הקומדיה האמריקאית. ככותב ומפיק יצר את ״המופע של דיק ואן דייק״ (1961–1965), קומדיית מצבים קלאסית בהשראת חוויותיו שלו, שבה גם גילם את המנחה היהיר והעוקצני אלן בריידי. כבמאי סייע להחיות את הקריירה הקולנועית של ג׳ורג׳ ברנס ב״אלוהים!״ (1977), הזניק את סטיב מרטין למסך הגדול ב״השלומיאל״ (1979) ובשלושה סרטים נוספים אחריו. כמבצע חבר למל ברוקס להקלטת אלבום הקומדיה המצליח ״האיש בן האלפיים״, ועיטר סרטים ותוכניות טלוויזיה רבים בפדחתו הקירחת המוכרת ובשנינותו הסרקסטית.
כעת, אחרי 27 שנה, כתב ריינר המשך לסאגה של השחקן השאפתן דייוויד קוקולוביץ, יהודי מהברונקס, שהחלה ב״היכנסו בצחוק״. הספר נקרא ״המשיכו לצחוק״ (Birch Lane/Carol Publishing; 257 עמודים; 19.95 דולר), ועוקב אחר הרפתקאות קוקולוביץ באמצע שנות ה־40 כשחקן שייקספירי נודד בדרום העמוק וכבדרן צבאי בדרום האוקיינוס השקט.
מדוע חזר ריינר לסיפור שהופיע לראשונה ב־1958?
״אני חושב שהספר הגיע בעיתוי הנכון״, הוא אומר בריאיון בחדר העבודה עמוס הספרים בביתו בבוורלי הילס. ״בעיקר מפני שהוא יצא בשנת החמישים לסיום המלחמה, שהייתה טראומטית בשבילי ועוד יותר בשביל אחי, שנלחם ב־11 קרבות באירופה וסייע בשחרור אושוויץ. כתבתי לאשתי 17 מכתבים בזמן המלחמה, והם מופיעים בספר החדש. בכתיבת הרומן הבנתי שהמלחמה היא שהפכה אותי לכותב״.
קרל ריינר גדל במזרח הברונקס, בנו של שען יהודי מרומניה. אירווינג ריינר היה ממציא מוכשר מאוד, אבל — בניגוד לבנו — בעל חוש תזמון גרוע. ריינר מספר בגאווה שאביו המציא סוללה לפנס במחיר חמישה סנטים, שלטענתו הייתה מעשירה את המשפחה אלמלא פרצה מלחמת העולם השנייה. מאחר שפרצה, הפטנט הונח עד שפג תוקפו, ואחרי המלחמה החלו הגרמנים המובסים לייצר את הסוללות בלי לבקש את רשותו.
ריינר אומר שאביו לא היה דתי כלל, והוא זוכר שהרגיש מחוץ לעניינים בקרב חברים ממשפחות שומרות מצוות יותר. ״כשהם הלכו לחדר״, הוא נזכר, ״הייתי צריך להסתובב עם עוד חבר אחד שלא הלך״. בימים הנוראים היה קרל חומק לתפילות בבית הכנסת בשדרת יוז עם חבריו. ״הם היו יושבים מאחור ומספרים בדיחות, ואני הייתי יושב בשקט ומתנהג בכבוד״, הוא מספר. ״אבל הייתי מרגיש אשם מאוד. אנשים היו שואלים אותי: ‘איפה אבא שלך?’ והייתי אומר: ‘אה, הוא בתלמוד תורה של פורדהאם’״.
אף שריינר אימץ לבסוף את ריחוקו של אביו מן הדת, הוא מעולם לא נעשה מריר, ועם הזמן אפילו הבין את ההומור שבמצבו. בפרק זכור היטב של ״המופע של דיק ואן דייק״ יצר מצב שבו כותב הקומדיה באדי סורל (מורי אמסטרדם), שהיה נשוי שנים רבות, נראה נעלם לעיתים תכופות מדי לפגישות שעמיתיו חשבו שהן מפגשי אהבים אסורים. למעשה, כפי שגילו, באדי לקח שיעורי בר־מצווה, משום שהחמיץ את שלו בילדותו.
בשנה שעברה ביקש הקומיקאי פול רייזר מריינר להופיע כאורח בקומדיית המצבים המצליחה שלו, ״משתגעים מאהבה״. ריינר ניסה להתחמק, אבל רייזר ביטל את התנגדויותיו בהצעה שאפילו זוכה עשרה פרסי אמי לא יכול לסרב לה. ״אנחנו לא רוצים אותך״, אמר לו, ״אנחנו רוצים את אלן בריידי!״ ריינר הוקסם מיד מהאפשרות להחיות את התפקיד בן 35 השנה שלו. כך, התברר, גם קובעי פרסי האמי, שהעניקו לו פרס 11 על הופעתו.
בגיל 16, לאחר שסיים את התיכון מוקדם, החל ריינר לעבוד כעוזר למפעיל מכונות בענף הכובענות. אבל הוא למד גם משחק, ולבסוף קיבל תפקיד כטנור שני בגרסת ג׳אז של ״האלמנה העליזה״. החוויה הזאת הייתה הבסיס ל״היכנסו בצחוק״, שריינר עיבד בשנות ה־60 הן לברודוויי והן לקולנוע.
״המשיכו לצחוק״ ממשיך את הסיפור ב־1942, כשדייוויד קוקולוביץ עוזב את עבודתו הקבועה במפעלי מכונות התפירה פורמן בניו יורק ומצטרף ללהקת שחקנים שייקספיריים, המשבשים את יצירות המשורר בסיוריהם בפרובינציה. באחת מהצגות ״המלט״ שוכח דייוויד המבולבל את שורותיו ומאלתר כך: ״התאנים האנטידיסדמטוריים של רוזנקרנץ וגלאמיס, אשר כאן, עתה עוד לפזר את הליפסנארד או לצלול דרממידלית אל מיהו אתה אשר משחת את נשמתי ובירדרת אותה בחיוור המתוק, השזיפי של דנמרק!״
כשדייוויד מגויס, הוא מצטרף ליחידת בידור צבאית המופיעה בפני חיילים בדרום האוקיינוס השקט — עוד פרשה המבוססת על חוויותיו של ריינר בלהקה כזאת בזמן המלחמה.
אך אף שלדבריו הספר החדש גדוש באירועים מהחיים, ברור שחלקו עבר דרך דמיונו. למשל, בזמן סיור בדרום ארצות הברית בשם הבמה דון קולמן, קוקולוביץ פותח בקשר עם מרי דיר פרואיט המקסימה, בתו הצעירה של סנאטור מאלבמה. הרומן מסתיים כשהשניים קופצים למיטה ונשבעים אהבה נצחית. אבל ריינר נשוי באושר יותר מחצי מאה לאסטל, אישה יהודייה, והוא אב גאה לשלושה ילדים, ובהם כוכב ״הכול נשאר במשפחה״ לשעבר וכיום במאי בכיר בהוליווד, רוב ריינר. ״יצאתי עם בחורה לא יהודייה אחת שהייתה מתוקה ומקסימה ככל שאפשר״, אומר ריינר. ״אבל אני מאושר הרבה יותר שהתחתנתי עם בחורה יהודייה, כי צריך להסביר את עצמך הרבה פחות״.