ספרו הראשון הוצג כספר עיון, והחדש ביותר כספר בדיוני. אבל השאלה איזה מהם קרוב יותר לאמת נותרת פתוחה.
מאת שלי טייטלבאום.
כשוויקטור אוסטרובסקי פרסם ב־1990 את ״בתחבולות תעשה לך מלחמה״, מבקריו הישראלים הזועמים — בעיקר פקידי ממשלה ובעלי טורים — פטרו אותו כשרלטן ואת חשיפתו על המוסד כבדיון. מאמציהם אמנם אולי ערערו מאוד את אמינותו, אך בסופו של דבר לא הועילו לסיכול הצלחת הספר יותר מן הניסיונות המשפטיים לעצור את פרסומו או לעקל את הכנסות המחבר. לפי דרישתו של יצחק שמיר — דרישה שגויה מאוד, כפי שאפשר לראות בדיעבד — המוסד לקח ספר שאולי נועד להגיע למדף העודפים בקנדה והפך אותו לרב־מכר בין־לאומי סוער, כשסיפק לו פרסום חינם בשווי מיליון דולר.
ב״בתחבולות״, שנכתב עם הכתב הפוליטי הקנדי קלייר הוי, אוסטרובסקי לא רק תיאר את הליכי גיוסו והכשרתו של סוכן מוסד, אלא גם העלה שורה של טענות סנסציוניות על הארגון. מן המקוממות שבהן הייתה הטענה שהמוסד סירב להזהיר את ארצות הברית מפני פיגוע התאבדות שיעי שעמד להתרחש במגורי הנחתים שלה בביירות באוקטובר 1983 — פיגוע שבו נהרגו 241 אמריקנים. יועצו לתקשורת של שמיר, אבי פזנר, דחה זאת כ״שקר חסר יסוד״. אוסטרובסקי טען שהמוסד היה מעורב בהנדסת נפילתו של השגריר האמריקני באו״ם אנדרו יאנג ב־1979, וטען שגם לאחר פרשת פולארד גייס המוסד באופן שיטתי פעילים מן הקהילה היהודית העולמית בכלל ומיהדות ארצות הברית בפרט — האשמה שסתרה את המדיניות המוצהרת של ישראל.
היו גורמים רשמיים שכינו את הספר בדיוני לחלוטין, והיו סתירות בולטות בין תיאור הקריירה של אוסטרובסקי ובין התיאור הרשמי. אבל כמה משקיפים ציינו שחלקים מן הדברים שתיאר — בעיקר הקטעים העוסקים בגיוסו ובהדרכתו — נשמעו אמיתיים, גם אם עצם אמירתם מפי עובד מוסד לשעבר הייתה יכולה להיחשב מעשה חסר אחריות לחלוטין. וכשפעלו לדיכוי הספר, טענו עורכי הדין של הממשלה בצפון אמריקה שהוא ״עלול להוביל לתוצאות הרות אסון עבור אנשים רבים״, טענה שנראתה כהודאה שבשתיקה שיש בו משהו.
אוסטרובסקי, בן 42, יליד אדמונטון שגדל בישראל, חי כיום חיי בעל אחוזה קנדי בקהילת גולף ליד אוטווה. הוא ורעייתו בלה מתגוררים בבית בשטח כ־372 מטרים רבועים, עם בריכה ומגרש טניס. יש להם שתי בנות, בנות 24 ו־19, והבכורה לומדת באוניברסיטת קרלטון. לאחר שחי חלק גדול מחייו בחולון, פרבר של תל אביב מן המעמד הבינוני הנמוך, אין לאוסטרובסקי תלונות. אבל שלוש שנים לאחר שחצה אל הקור, הוא עדיין לא העז לצאת מן הצפון הלבן הגדול, מחשש שאם יעזוב את ארץ הולדתו תנסה ישראל להביא להסגרתו.
״הם היו רוצים לשים אותי בבור״, אומר אוסטרובסקי בטלפון מביתו. ״פעם בשנה הם היו מרימים את המכסה בשביל מגויסי המוסד, כדי להראות להם מה קורה למי שחושף שחיתויות״.
מעבר למבצעי המוסד שתיאר — חלקם כבר תועדו במקומות אחרים, ואחרים נשארו עד היום בגדר טענות — אוסטרובסקי צייר גם תמונה כללית של אנשי מוסד כמושחתים, מקבלי שוחד ורודפי זימה. זהו ההיבט של ״בתחבולות״ שלדעתו עורר תגובה רגשית עזה בקרב אנשי המוסד. כמה מהם, הוא אומר, עקבו אחריו ברחבי קנדה במשך שבועות, ואחרים כביכול הציעו לו מיליון דולר כדי להימנע מפרסום הספר. (מצד שני, אם