לסופר המדע הבדיוני קים סטנלי רובינסון יש בעיה עם מראות. הוא רואה בהן דברים שאחרים אינם רואים — כמו העתיד.
הוא הבחין בכך לראשונה, הוא נזכר, כילד קטן, זמן קצר לאחר שמשפחתו עברה מאילינוי לחלקת קרקע מחוץ לתחום השיפוט העירוני, למרגלות הגבעות ליד אורנג׳. בראשית שנות השישים כללה השכונה בעיקר פרדסי תפוזים, ורחובות פרווריים חדשים נמתחו אל בין העצים.
מול ביתו בנו פועלי בניין בית במגרש ריק. רובינסון נהג לשוטט במגרש, לצפות בגברים עובדים ולהביט בערמות החול והקרשים.
יום אחד עמד רובינסון מול ערמת זכוכיות חלון שהוצבו על צידן ונשענו על כמה קרשים כהים. הזכוכית החיצונית שיקפה את המראה שמאחוריו — שורות עצי התפוז שהקיפו את הרחוב שלו.
״אבל כשהסתכלתי בזכוכית, ההשתקפות הראתה לי עוד בתים, את הרחוב נמשך מערבה, בניינים גדולים במרחק, ומפתחי בטון עצומים המבקעים את השמיים.״
רובינסון, שנחרד מחזון הפיתוח האינסופי הזה, רץ הביתה ולא סיפר עליו דבר. אבל כעבור שלושה עשורים צץ מחדש הדימוי הקודר ומבשר הרעות הזה של מה שעלול לקרות למחוז אורנג׳, הפעם כרקע לרומן מדע בדיוני, ״חוף הזהב״ (הוצאת Tor Books, מחיר 17.95 דולר).
זהו העתיד כסיוט הגרוע ביותר של מי שמבקש להאט את הפיתוח. השנה היא 2030, והיזמים, באין מי שיעצור אותם, עשו במחוז אורנג׳ ככל העולה על רוחם. המחצית הצפונית של האזור צפופה כמעט כמו רצועת עזה. כבישים מהירים דו־קומתיים, שמשולבים בהם תחנות דלק, בתי קפה ודיור לבעלי הכנסות נמוכות, חוצים את המחוז ומחברים רשת דמוית קורי עכביש של קניונים הנמצאים בכל מקום.
בעוד חמישים שנה האבטלה משתוללת, במיוחד בקרב הצעירים; השימוש לרעה בסמים הגיע לממדי מגפה, והמערכת עולה או קורסת לפי מצבה הכלכלי של תעשיית הנשק המקומית.
זה כלל אינו מה שכילד היה צופה לאזור, מודה רובינסון.
״זה היה אזור כפרי מאוד״, נזכר רובינסון, בן 35 המתגורר בוושינגטון, ״וביליתי הרבה מזמני בקריאה בפרדסי התפוזים. אחרי ששקעתי במארק טוויין וברוברט לואיס סטיבנסון, היה קל להעמיד פנים שאני גדל בשנות השמונים של המאה התשע־עשרה, למשל בהניבל שבמיזורי.
״לאורך שנות השישים, כשגדלתי, שמתי לב לדבר מוזר. נדמה היה שכל מבוגר במחוז אורנג׳ מתרוצץ, עובד קשה ומהר ככל יכולתו כדי להפוך את הנוף למשהו הדומה יותר לזה שראיתי בזכוכית. הפרדסים נעקרו בקצב מדהים; בתים, מתחמי משרדים, בנייני דירות וקניונים קמו מהר עוד יותר.״
רובינסון סבור שהשינוי המהיר הזה של מחוז אורנג׳ מ״אזור חקלאי שמור לחברת צריכה עירונית, תאגידית וקפיטליסטית״ תרם להפיכתו לסופר מדע בדיוני, ולפי עיתון שמאל צרפתי — למרקסיסט. ״יצאתי מהמאה התשע־עשרה ונכנסתי למאה העשרים ואחת בתוך גיל התבגרות קצר אחד. זה לימד אותי שאמריקה אינה המקום שחשבתי שהיא.״
מאוחר יותר נהנה רובינסון ממה שכמה מבקרים ימניים בתחום המדע הבדיוני תיארו כנקמתו במולדת שהתייאש ממנה. ב־1984 יצא הרומן שלו ״החוף הפראי״, הראשון בסדרה חדשה ויוקרתית של ״Ace Specials״. בו תיאר את מחוז אורנג׳ כפינה כפרית נידחת, שעדיין מתאוששת ממלחמה גרעינית מוגבלת שהפכה את ארצות הברית כולה — המדינה היחידה בעולם שספגה הרס כזה — למדינת עולם רביעי.
״הימין תקף את הספר כאקט תוקפני נגד ארצות הברית. השמאל תקף אותי על שצידדתי בספר בכמה ערכים אמריקאיים בסיסיים.״
אולם תחום המדע הבדיוני בכללותו נראה מעוניין יותר בהופעתו, לכאורה ללא התרעה, של כישרון חדש בזירה מאשר בפוליטיקה של רובינסון.
״הייתי הצלחה טיפוסית בן לילה שלקחה עשר שנים״, הוא מתבדח. רובינסון מכר את סיפוריו הקצרים הראשונים ב־1974 לאנתולוגיה ״אורביט״ של העורך דיימון נייט, שהייתה מפורסמת אז. שנה לאחר מכן השתתף בקלריון, סדנה לסופרי מדע בדיוני מתחילים המתקיימת בכל קיץ באוניברסיטת המדינה של מישיגן. בשנים שלאחר מכן יצר רובינסון גוף יצירה מוצק שכלל ספרים כמו ״Icehenge״ ו״The Memory of Whiteness״.
רובינסון גם בנה לעצמו מוניטין כמבקר. עבודת הדוקטור שלו — מחקר על הרומנים של פיליפ ק׳ דיק, סופר מדע בדיוני מאזור המפרץ שבילה את שנותיו האחרונות בסנטה אנה לפני שמת משבץ ב־1982 — ראתה אור בהוצאת UMI Research Press ב־1984 וזכתה להערכה מסוימת.
רובינסון פנה אל דיק בעצת פרדריק ג׳יימסון, מבכירי מבקרי הספרות המרקסיסטים בעולם והמנחה האקדמי שלו באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.
״באותה תקופה ג׳יימסון חשב שדיק הוא גדול הסופרים החיים באמריקה, והציע שאבחן את יצירתו, שהייתה זמינה בכתבי יד באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בפולרטון. למעשה, פעם אחת נתקלתי בדיק במסדרונות שם. אבל מעולם לא היינו חברים.״
מעמדו הספרותי של דיק עלה לאין שיעור מאז מותו. אבל אף שרובינסון מביע חיבה רבה לאיש וכבוד ניכר לנחישותו לכתוב כמיטב יכולתו בתנאים גופניים ונפשיים קשים, דיק לא השפיע ישירות על יצירתו או על הקריירה שלו, הוא אומר.
״הסגנון של דיק היה כל כך שלו, צורת החשיבה שלו כל כך מובחנת, שכמעט אי אפשר להצביע על מישהו שיצירתו דומה.״
בסופו של דבר, עם זאת, זכה רובינסון למה שנחשב לפרסום בסוגה, לאחר שזוהה כדמות מובילה בחבורה של סופרים ששימשה משקל נגד לתופעת הסייברפאנק שסחפה את התחום באמצע שנות השמונים.
הסופרים האלה, שכונו ״ההומניסטים״ במאמר שהופיע בשנה שעברה במגזין המדע הבדיוני של אייזק אסימוב, דחו לכאורה את הפטישיזם הטכנולוגי של הסייברפאנק, את הנימה הקולנועית שלו, את הקצב הקדחתני, את המעטפת המלוטשת ואת הפנים הקריר.
במקום זאת הפגינו המכונים הומניסטים היכרות עם ספרות ״הזרם המרכזי״ וכבוד לה, אהבה למדע הבדיוני ולמוסכמותיו, עניין במרכיבים המסורתיים של סיפורת עשויה היטב, ויחס אופטימי בעיקרו לאנושות ולכמה ממפעלותיה.
רובינסון זוהה כהומניסט בידי סופרי סייברפאנק, שהשתמשו בשמות עט כדי לתקוף אותו בחריפות במגזין מעריצי מדע בדיוני.
הוא ספג גם ביקורת על הקצב של ״החוף הפראי״, שהיה נינוח על פי אמות המידה של הרבה מן המדע הבדיוני ושל רוב הסייברפאנק. ״היו כאלה שקראו לו ׳הנחירה הפראית׳.״
המהומה בתוך קהילת המדע הבדיוני המסוגרת לא הזיקה לו. ״ההתקפות, שביצעו אנשי הסייברפאנק בסגנון הרמבו הרגיל שלהם, פירושן שאני עושה משהו מעניין. אני חושב שמפריע להם שאני לא כותב סייברפאנק, ובכל זאת מקבל קצת תשומת לב ביקורתית.
״זה בהחלט העלה את המכירות שלי בצרפת. הצרפתים אוהבים את המאבקים הספרותיים המגוחכים האלה.״
לעת עתה, עם זאת, התרחק רובינסון ממאבקי הפנים של המדע הבדיוני, ומעדיף לקדם את ״חוף הזהב״ ולהשלים את העבודה על כרך חדש, השלישי במה שמתברר כטרילוגיה של רומנים הקשורים זה לזה מבחינה תמטית ומתרחשים במחוז אורנג׳.
הספר החדש, שכבר נכתבו לו כמה טיוטות אך עדיין אין לו שם, הוא, למרבה האירוניה, אוטופיה.
״אחרי שמיצבתי את עצמי כמבקר של מצב הדברים״, מסביר רובינסון, ״הרגשתי שאני חייב גם להציע כמה הצעות חיוביות. ברומן הזה הכול, החל מעכשיו, הולך כמו שצריך. האמריקאים, תוך שימוש בכוח מקומי ובממשל בקנה מידה קטן, מנצלים טכנולוגיה מתקדמת כדי ליצור לעצמם איכות חיים טובה יותר במקום מוצרים צבאיים. הם לומדים למחזר משאבים, לתכנן עיירה שבה אנשים יכולים להשתמש באופניים במקום במכוניות.
אוטופיות של ממש נדירות במדע הבדיוני, מפני ששלמות נוטה לשעמם. רובינסון מודה שהחדרת דרמה לאוטופיה היא אתגר.
״אבל לא משנה עד כמה מצב החברה ישתפר, אנשים עדיין יחוו אומללות. עדיין נמות, האנשים שאנחנו אוהבים ידחו אותנו, ואסונות יפקדו את החפים מפשע. אני מנסה להעניק לה את המרכיבים הרגילים של סיפורת — אהבה, מוות, חיים חברתיים, ענייני משפחה, פוליטיקה. אין שום סיבה שהיא לא תהיה מבדרת כמו סיוט המדע הבדיוני הרגיל שלכם.״
תצלום: סופר המדע הבדיוני קים סטנלי רובינסון עם ספרו החדש, ״חוף הזהב״, חזונו לסיוט העתיד לבוא במחוז אורנג׳. צילום: בריאן ונדר ברוג / לוס אנג׳לס טיימס.