מאת שלדון טייטלבאום. צילומים: איירין פרטיק.
דונלד טראמפ לא היה מעיף בה מבט שני. והיא בוודאי לא הייתה מופיעה ב״ספינת האהבה״ — אפילו לא כניצבת. בעיני מי שאינו יודע להעריך אותה, האוספריי — ספינת דיג טונה באורך 220 רגל, שאוניברסיטת דרום קליפורניה מסבה לאוניית מחקר — נראית כמו גרוטאה חלודה.
אבל עבור המדענים המקווים לצאת בה לים בתוך שנה, האוספריי היא פיסת גן עדן — אונייה שקוויה החינניים, קימוריה ואפשרויותיה הנוספות יהפכו אותה, אחרי השיפוץ, למלכת צי מערכת המעבדות האוקיינוגרפיות האוניברסיטאית הלאומית ולספינת הדגל של תוכנית מדעי הים של USC.
UNOLS היא התאגדות של מעבדות אוקיינוגרפיות אקדמיות, שנולדה בעקבות דוח שהוזמן בידי הקונגרס ב־1969 כדי להעריך מחדש את כיוון מאמצי המחקר הכוללים במדעי הים בארצות הברית. זהו מאמץ משותף של הקהילה האקדמית האמריקאית ומתקני המחקר האוקיינוגרפי, המפעיל כ־25 אוניות מחקר. 17 מוסדות חברים מחזיקים אוניות משלהם, ועוד 31 הם חברים נלווים, המשתמשים במשאבי UNOLS באופן חוזר.
האוספריי, אומר דונלד קיץ׳, המנהל הזמני של מכון הנקוק ללימודי ים ב־USC, תהיה לא רק אחת האוניות הגדולות ביותר בצי האקדמי של UNOLS, אלא גם אחת המסוגלות, הכשירות והנוחות ביותר.
וההסבה שלה, שהייתה עולה יותר מעשרה מיליון דולר במספנה מודרנית, מתבצעת בידי אנשי האוניברסיטה במעבדה הימית שלה בפיש הארבור שבטרמינל איילנד, בשליש מן המחיר הזה.
רוברט דאגלס, דיקן מדעי הטבע והמתמטיקה במכללה לספרות, לאמנויות ולמדעים, אומר שהוא רואה בשיפוץ האוספריי — ובמינוי העתידי של מנהל קבוע למכון הנקוק — חלק בלתי נפרד ממחויבותה המתמשכת של USC למחקר אוקיינוגרפי מן השורה הראשונה.
מכון הנקוק, האחראי לתוכניות ולמתקנים של לימודי הים ב־USC, הוא ארגון חדש שנוצר לאחרונה ממיזוג של שני מכונים קודמים באוניברסיטה: קרן הנקוק והמכון ללימודי הים והחופים.
USC נכנסה לראשונה לתחום לימודי הים ב־1910, כשהקימה תחנה ביולוגית בווניס שבקליפורניה לניטור בעיות זיהום במים הסמוכים לחוף. מאז התרחב המחקר הימי באוניברסיטה לתחומים רבים, וב־1975 הוקם המכון ללימודי הים והחופים כדי לרכז חלק גדול מן העבודה הזאת. בצוותו ביולוגים, גאולוגים, מנתחי מדיניות חברתית ומומחים למשפטים, שרבים מהם נשענים במידה רבה על יכולות ההפלגה של המכון ועל המרכז למדעי הים של USC בקטלינה, מתקן המחקר הימי הגדול ביותר בקליפורניה הנמצא מחוץ לחוף היבשת.
לפני שרכש את האוספריי, שהייתה פעם גאוות צי הדיג של רלסטון פורינה, הפעיל המכון אונייה אחרת — ולרו IV.
גם ולרו IV נבנתה על גוף של ספינת דיג טונה. קפטן ג׳ אלן הנקוק, שהיה במשך שנים אחד מתומכיה הבולטים של האוניברסיטה, השלים את בנייתה ב־1948. אורכה היה 110 רגל מן החרטום ועד הירכתיים, הדחקה 300 טונות, והיא פילחה את הים במהירות שמונה קשרים. גם ולרו III שקדמה לה שימשה ללימודי ים ב־USC.
ולרו IV נבנתה במיוחד למחקר ימי, ואכן סיפקה שירות טוב במשך 38 שנים. אבל ב־1982 הודיעה הקרן הלאומית למדע, המממנת את פעילות צי UNOLS, למכון שזמנה של ולרו IV חלף.
היא הייתה, לדבריהם, איטית מדי, התגלגלה כמו כדור באולינג בתעלה ברוחב עשר רגל, לא היה בה מקום ליותר מקומץ חוקרים, היא לא יכלה לשאת ציוד מספיק, ולא הייתה בה אספקת חשמל המסוגלת לעמוד בדרישות המחקר המודרני. פשוט כבר לא היה משתלם להמשיך להפעיל אותה.
הקרן הציעה מענק למימון החיפוש אחר מחליפה. המכון ארגן את מכירת ולרו IV לעסק בסיאטל, שבסופו של דבר הוציא כ־600,000 דולר כדי להסב אותה בחזרה לספינת דיג.
הצעד הבא, לאחר קבלת חוות דעת מן הקהילה המדעית האזורית, שגם היא השתמשה בוולרו IV, היה לפתוח בחיפוש ארצי אחר אונייה מיד שנייה — שכן אוניית מחקר חדשה עשויה לעלות בשוק הנוכחי עד 35 מיליון דולר. זו הייתה תקופה טובה לרכוש אונייה משומשת, משום ששוק הטונה כמעט קרס, הריבית זינקה, וחברות דיג כמו רלסטון פורינה ניסו להיפטר מחלקים ניכרים מצייהן.
האוספריי נבנתה ב־1973 ושירתה כשבע שנים. לפי רוב אמות המידה היא הייתה חדשה לגמרי. היא הייתה גם גדולה פי שניים מקודמתה, והדבר הקשה להצדיק את הרכישה.
אבל ברוב הבחינות האוספריי שכנעה בזכות עצמה. מהירות השיוט שלה הייתה גבוהה — עד 16 קשרים — צריכת הדלק נמוכה להפליא, וקיבולת הדלק העניקה לה טווח הפלגה גדול. למעשה, במהירות שמונה קשרים הייתה יכולה להקיף את העולם פעמיים בלי לתדלק.
ואולם מה שהפך אותה לאידאלית למחקר ימי היה השטח העצום שאפשר להעמיד בה לרשות חוקרים, מעבדות, אחסון ומגורים.
לאחר פירוק ציוד הדיג ועיצוב מחדש של הסיפונים, תוכל האוספריי לספק שטח סיפון מספיק לכל ציוד כבד או גדול שחוקר ירצה להביא איתו, וכן לכלי שיט תת־מימיים ולכלי שיט קטנים אחרים. ויישאר די מקום להתקין על סיפונה מעבדה גדולה, כך שהמדענים יוכלו לערוך את מחקריהם קרוב למקום שבו הם מורידים את ציודם למים ומעלים אותו בחזרה.
יתרה מזאת, האוספריי הגיעה מצוידת ב־16 תאי אחסון לדגים. כל אחד מן התאים האלה יוכל, לאחר פירוק יחידות הקירור, לספק 14 רגל רבועה נוספות של שטח אחסון או מעבדה.
הקהילה המדעית אישרה גם את מבנה גוף האוספריי. החרטום הבולבוסי שלה העניק לה יציבות נוספת והוסיף קשר אחד למהירות השיוט.
נוסף על כך, גוף האוספריי צויד במתקן הנפוץ בצי ספינות הטונה אך כמעט אינו מוכר בצי האקדמי: מערכת פלום. זהו מכל גדול בעל מחיצות, המלא חלקית במים ונועד להפחית את הטלטול מצד לצד בכ־50 אחוז.
רלסטון פורינה ביקשה בתחילה 2.5 מיליון דולר תמורת האוספריי. לאחר משא ומתן ממושך רכשה האוניברסיטה את האונייה ב־500,000 דולר. זו הייתה מציאה, במיוחד משום שאפשר היה לקבל מן הממשלה החזר על עלות האונייה, כולל הסבתה בהמשך, באמצעות המענקים השנתיים לתפעול ולתחזוקה. העסקה הוצגה לחבר הנאמנים של USC ואושרה.
USC רכשה את האוספריי ב־1984 ועגנה אותה במתקן שלה בפיש הארבור שבטרמינל איילנד. עלות ההסבה הוערכה ב־3.5 מיליון דולר, וההנחה הייתה שאפשר יהיה לגייס את הכסף ולהשלים את העבודה בתוך שנה וחצי.
לרוע המזל, כשני מיליון דולר של מימון חיוני מן הקרן הלאומית למדע, שכבר הובטחו לצורך השיפוץ, נעלמו פתאום, בעיקר משום שהקרן התקשתה לממן את המשך פעילותו של שאר הצי האקדמי. בעקבות זאת נותר המכון עם המשימה המכבידה של גיוס הכסף באיטיות והזרמתו לאונייה באיטיות.
מצבה של האוספריי אכן מוזר. עד שתהיה כשירה להפלגה, אין היא יכולה לצפות אפילו לסנט אחד של מימון פדרלי. אבל מרגע שתהיה כשירה לים הפתוח, הקרן הלאומית למדע תממן את תחזוקתה לאורך כל חייה. היא אף תשלם על שיפורים שייערכו בה במהלך השנים.
למשל, עד שוולרו IV הוצאה משירות, היא כבר צוידה בכל שכלול אפשרי בענף. אף שמחליפתה, האוספריי, תצא לים בתחילה לאחר הסבת ארבעה בלבד מתוך 16 תאי הדגים שלה, התקווה היא שבתמיכת הקרן יוסבו גם התאים הנותרים לאורך השנים, כדי לספק שטח לצרכים מדעיים חדשים. אבל עד שתהיה כשירה להפלגה, הקרן אינה יכולה להעניק תמיכה משמעותית.
עבור דון ניומן, בן 37 ומנהל מרכז התמיכה הימית של USC בפיש הארבור, העיכוב שנוצר בהכנת האוספריי היה מתסכל במיוחד.
תפקיד המתקן הוא לספק תמיכה פיזית למחקר במדעי הים שמבצעות USC או כמה אוניברסיטאות הקשורות אליה.
נוסף על התמיכה הפיזית בכלי השיט העוגנים ברציפיו, המרכז כולל מעבדת מחקר ימית מאובזרת במלואה, המשמשת בסיס לכמה מיזמים הקשורים לנמל. מערכת מיוחדת של מי ים זורמים מספקת מים למחקר בהתפתחות לרוות של דגים ולעבודה בתחום בקרת הזיהום, בין היתר. דגימות הנאספות במרכז למדעי הים של USC באי קטלינה מועברות לעיתים לפיש הארבור ומוחזקות שם לצורך מחקר נוסף או משלוח לקמפוס יוניברסיטי פארק.
ניומן, בעל תעודה בטכנולוגיה אוקיינוגרפית ממכללת פולרטון ותואר במנהל עסקים מ־USC, עובד באוניברסיטה זה 15 שנה.
״אני כאן בשביל המדע״, הוא אומר. ״אני אוהב לארגן הפלגות, לתת לחוקרים את מה שהם רוצים, להביא אותם ליעדם ולהחזיר אותם. אבל עד שהאוספריי תהיה מוכנה, החלק הזה בעבודה שלי צריך להישאר בהמתנה״.
אין פירוש הדבר שלניומן חסרה תעסוקה. מרכז התמיכה הימית, בדומה למרכז למדעי הים ש־USC מפעילה באי קטלינה, הוא משאב אזורי. הוא מספק לכמה אוניברסיטאות ומוסדות אחרים שירותי תמיכה חיוניים, כגון תחזוקה וציוד של כלי שיט, וכן שטחי מעבדה על חוף הים.
בהתרת השימוש במתקנים האלה למוסדות אחרים, USC מסייעת לייצר את המימון הדרוש לתחזוקתם. הודות לתמיכה ממשלתית, לתשלומים יחסיים של מוסדות משתתפים כגון UCLA, אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז ואוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, ולתמיכת אגודת ידידי האוקיינוגרפיה של USC, המתקנים האלה, מן השורה הראשונה, עולים לאוניברסיטה מעט יחסית.
במערך של ניומן עובדים 18 אנשים במשרה מלאה, וחמישה מהם עוסקים רק בחידוש האוספריי. ניומן משלם להם שכר נמוך במקצת מזה שהיו יכולים להשתכר במספנה. אבל הם נשארים, הוא אומר, מפני שהאוספריי הפכה למלאכה הנעשית באהבה. ״וגם כי אני לא מעביד אותם עד מוות״. בינתיים הוא חוסך את תשלום הוצאות התקורה של מספנה מסחרית. לדבריו, החיסכון הנובע מכך הוא כ־80 אחוז. ומכיוון שהוא יכול לפקח על כל היבט של הבנייה, ניומן אינו חושש מעבודה רשלנית. אנשיו מקפידים על תקני הבנייה ועל הנהלים של לשכת הספנות האמריקאית. אין טובים מהם, או תובעניים מהם.
סיור באוספריי בשלב הזה עלול להטעות. לוחות המתכת של הגוף והסיפון חלודים. גנרטור עצום מוטל על הסיפון. אזור המעבדה בצד שמאל של הסיפון הראשי אינו מרשים במיוחד.
מתחת לסיפונים המצב דומה. התאים מרווחים אבל מוזנחים. צריך להחליף את השטיחים. המרפאה היא חלל ריק. תאי הדגים, שרוקנו מקילומטרים על גבי קילומטרים של צינורות קירור, נראים כחדרי מתכת ריקים וחשופים.
ואולם חדר השירותים הראשי הוא מראה שהיה מעלה דמעה בעינו של ימאי ותיק. ארבעה יכולים להשתמש בו בעת ובעונה אחת, והמקלחת גדולה כמעט כמו תא של איש צוות באונייה קטנה יותר.
אבל במקומות החשובים, האוספריי כבר יפהפייה. הושקעו בה עבודות בשווי שניים וחצי מיליון דולר, ורק מיליון נוסף מפריד בינה לבין ההשלמה.
בארבע השנים האחרונות הספיק הצוות של ניומן הרבה. המנוע הראשי ושלוש יחידות העזר עברו שיפוץ מלא, בעלות של כ־147,000 דולר. מערכת הנעה בסילון מים למהירות נמוכה, שתוכל לשמש במקום המנוע הראשי בפעולות איטיות, כבר הוזמנה. גשר הפיקוד במצב מצוין. לוחות הסיפון הראשי הוחלפו והוא הורחב. מעל הירכתיים הותקן מתקן הרמה בצורת A, המסוגל להרים 40 טונות ועולה עשרות אלפי דולרים. מנוף טלסקופי נרכש והותקן. התורן הגבוה, ששימש עד כה לאיתור להקות טונה, הוסר ויוחלף בתכנון חדש ושימושי יותר.
במהלך ששת החודשים הקרובים מקווה ניומן לשדרג את המגורים, להתקין מערכת מיזוג אוויר ומתקן לטיפול בשפכים, לצייד את האונייה במתקן לייצור מים ובגנרטור חירום, ולשדרג את מערכת התקשורת של גשר הפיקוד כך שתאפשר טלמטריה מיידית, משלוח פקסים וגישה למאגרי נתונים ממוחשבים.
״לא צריך הרבה כדי לשפר את המראה החיצוני שלה״, אומר ניומן. ״מה שנראה כמו חלודה הוא למעשה ציפוי חדש לגמרי של לוחות מתכת, עם הריתוכים הנקיים ביותר שראיתם אי פעם. מנהל העבודה שלי, שמבצע את הריתוך, בוחר שעות מסוימות ביום ליצירת התפרים שלו, כדי להימנע ממאמצים תרמיים מוגזמים״.
למעשה, לאחר ניקוי בהתזת חול וצביעה, האוספריי תבריק. ״אבל זה להקדים את המאוחר״, אומר ניומן.
ניומן היה חדש בתחום בניית האוניות כשהאוספריי הופקדה בידיו. היו לו הסתייגויות לגבי התאמתה, בעיקר בגלל גודלה. אבל מאז השתנתה הערכתו מן הקצה אל הקצה.
״היא באמת אונייה נהדרת״, הוא אומר. ״והיא אונייה רב־תחומית. קיבלנו חוות דעת מכולם — גאולוגים, ביולוגים, אוקיינוגרפים פיזיקליים — לפני שסיכמנו תוכנית להסבתה. שקללנו את הדרישות והגענו לתוכנית הטובה ביותר שאפשר, עם מספר הפשרות הקטן ביותר״.
פטריק ארטני, מנהל המינהל של מכון הנקוק וסגנו של המנהל הזמני קיץ׳, אומר שהאוספריי הוסבה, ככל האפשר, מתוך מחשבה על דרישותיו העתידיות של המחקר האוקיינוגרפי.
״כמה מגמות ברורות״, הוא אומר. ״למשל, הציוד משתפר כל הזמן, אבל הוא גם נעשה גדול יותר. לכן שטח העבודה יהיה חשוב מאוד, ולדעתי זו אחת הסיבות שהאוספריי תוכל להמשיך לשרת היטב גם בעשורים הראשונים של המאה הבאה״.
ניסויי הים של האוספריי מתוכננים לתחילת 1989. מרגע שתוכרז כשירה להפלגה, תתחיל תוכנית המחקר המדעית. הפעלת אונייה בגודל הזה — אפילו חסכונית כמו האוספריי — יכולה לעלות בין 7,000 ל־12,000 דולר ביום. שום מוסד יחיד לא יוכל להשתמש בה במשך 250 הימים בשנה שבהם היא צריכה לפעול כדי לקיים את עצמה. למעשה, לא סביר שתבלה בים יותר ממאה ימים בשנה הראשונה. אבל הקרן הלאומית למדע יכולה להשלים עם ההסדר הזה. וגם USC. היתרונות לאוניברסיטה שבהפעלת אונייה כמו האוספריי משמעותיים מאוד.
לכאורה, אומר קיץ׳, הממשלה מתייחסת לכל תוכניות מדעי הים האוניברסיטאיות באופן שווה.
״אבל״, הוא אומר, ״תוכניות שיש להן אוניות — במיוחד אוניות מן השורה הראשונה כמו האוספריי — שוות יותר מן האחרות״.
דון ניומן על הסיפון: במקומות החשובים, האוספריי כבר יפהפייה.