מאמרו של שלדון טייטלבאום על ״פרחים בעליית הגג״ מעיד על היכרות לא מקצועית ולא מבוססת עם הפקת קולנוע בת זמננו (Outtakes, 15 בנובמבר).
מאז ראשית עשיית הקולנוע מציגים מפיקים את סרטיהם בהקרנות מבחן, וכיום כמעט כל הסרטים עוברים הערכה מעמיקה בעקבות הקרנות כאלה, כדי שאפשר יהיה לקבוע בבירור כיצד הקהל הרחב מגיב לסרט.
אין זה הוגן ליצור את הרושם ש״פרחים״ הוא סרט פגום משום שהסרנו את גילוי העריות המפורש וערכנו שינויים נוספים.
כשרוב ניכר מן הקהל — ש־75% ממנו קראו את ספרה של וי־סי אנדרוז — מתנגד לגילוי עריות על המסך, אני חושב שעלינו לטפל בסצנות האלה, וכך עשינו.
הכנסות סוף השבוע הראשון, בסך 5,020,317 דולר ב־1,051 אולמות, מוכיחות שיש לנו סרט טוב שאנשים רוצים לראות. וכשנעשה את סרט ההמשך, ״עלי כותרת ברוח״, נערוך גם לו הקרנות מבחן ונתייחס לתגובות הקהל לבחירות שנעשה בסרט ההוא.
עם זאת, איננו רואים בתגובות להקרנת מבחן צו מחייב. אנחנו משתמשים בהן רק כאחד הכלים בתהליך הסופי. עלינו לפתח וליצור סרט. איש מלבד התסריטאי, הבמאי, השחקנים והמפיקים, יחד עם צוות טכני יוצא מן הכלל ומקצועי, אינו יכול לעשות זאת.
צ׳רלס ו׳ פרייז, Fries Entertainment Inc., לוס אנג׳לס.