כאשר הקולנוען פרד שפיסי ביים את ׳I.Q.׳ — שבו וולטר מתאו מגלם את אלברט איינשטיין כדובר יידיש, העסוק לא רק בפענוח סודות היקום אלא גם בשידוך אחייניתו המבריקה, מג ריאן, למכונאי רכב טוב לב והגון, טים רובינס — הוא כנראה לא צפה שהאוניברסיטה העברית בירושלים תתבע אותו על שימוש בלתי חוקי בדמותו של איינשטיין.
איינשטיין מת ב־1955 והוריש את ספרייתו ואת כל מסמכיו האישיים לאוניברסיטה שסייע להקים. וכבעלים החוקיים של כל זכויות היוצרים הקשורות בשמו ובדמותו של איינשטיין, האוניברסיטה מוכיחה שהיא שומרת קנאית של תדמיתו. מאז 1984, עם חקיקת חוק זכויות הידוענים בקליפורניה, שנועד להגן על זכויותיהם של ידוענים שמתו ושל יורשיהם, הפקידה האוניברסיטה את ניהול ענייניו הארציים של המדען המנוח בידי רוג׳ר ריצ׳מן, מחברו של החוק האמור, שבין ׳לקוחותיו׳ נמצאים מרילין מונרו, לואי ארמסטרונג, האחים מרקס, אודרי הפבורן, סטיב מקווין ובוריס קרלוף.
לפני שריצ׳מן קיבל לידיו את הטיפול בענייניו, הוא אומר, דמותו של איינשטיין נוצלה ללא רסן ל׳ערבוביה מחרידה של מוצרים מבזים׳, החל בכרזות של הפיזיקאי מוציא לשון וכלה במודעות למספרות שהבטיחו להשתלט על רעמתו המפורסמת בעולם.
ריצ׳מן לא תמיד יכול להטיל וטו על שימושים בלתי מורשים בדימויים של איינשטיין — הדבר תלוי, הוא אומר, בחוקי המדינות ואפילו בחוקי המדינות בארצות הברית שבהן נעשה שימוש בדמותו. אבל לעיתים קרובות הוא יכול להבטיח לאוניברסיטה העברית את חלקה החוקי בהכנסות.
ריצ׳מן סירב להגיב על ההליך המשפטי בעניין ׳I.Q.׳. הוא גם לא הסכים לגלות כמה כסף הניבה דמותו של איינשטיין. אבל הוא אמר שבעשור האחרון העניק רישיונות לשימוש בה לקומפאק ולאפל מחשבים, ל־IBM, לוול סטריט ג׳ורנל, ליונייטד איירליינס ולאחרונה גם לפנסוניק.
שלי טייטלבאום / לוס אנג׳לס.