באלבומו החדש ׳Skin׳, ׳עור׳, בהוצאת סוני, יוצר פיטר הימלמן, מוזיקאי פולק־רוק יהודי אורתודוקסי מלוס אנג׳לס, מחזור שירים שאפתני המבקש לעשות לתפיסת אחרית הימים היהודית את מה שעשה ׳ספר המתים׳ הטיבטי לבודהיזם.
שירי האלבום מתווים את דרכו לאחר המוות של טד, חומרני הוליוודי גס רוח שנספה במכונית הספורט שהעמיד מעל אנושיותו שלו. ב׳אחד־עשר חודשים באמבט הרוחות המזוהמות׳ שר הימלמן על כניסתו של טד למצב ביניים, שבו הוא הופך לזמן מה לאנשים שמהם התעלם או שאותם ביזה בחייו. בשיר אחר שיר מתמודד טד לראשונה עם הכאב הטמון ב׳חליפת העור׳ שלבש בעבר.
אילו עסק בנושא מאיים פחות, אולי היה ׳Skin׳ הופך לפריצת הדרך המסחרית של הימלמן, חביבו של קהל מעריצים מסור. אבל אפילו חמו, בוב דילן, לא היה עוסק בנושאים כבדי משקל כאלה באופן כה חשוף ונוקב.
בהימנעותו מן הנושאים הארציים אך הרדודים של חלק גדול כל כך מן הפופ העכשווי, יצר הימלמן אנטי־אופרת־רוק מובהקת.
שלי טייטלבאום / לוס אנג׳לס.