עזבו את התיפוף בתוף טם־טם באיזה יער מרוחק. אנחנו, תושבי העמק, מוצאים אחווה גברית היכן שאפשר. אצלי ואצל שלושת החברים האחרים המרכיבים את מפגש הפטפוט והקפה של שבת בבוקר, שהענקנו לו את השם ״אבות פיקאסו״, זה קורה במקרה במגרש חניה בנורת׳רידג׳. ג׳ים שטיינברג מטרזנה הוא יזם נדל״ן בן 44. אל רבינוביץ, בן 51, מתגורר בוודלנד הילס ועובד כעורך סרטים וכמפקח על הפוסט־פרודקשן. פול ג׳ייקובסון, בן 47, הוא מורה למתמטיקה מנורת׳רידג׳. אני כותב עצמאי מגרנדה הילס. הסיכוי שדרכינו יצטלבו מעולם לא היה גדול. אבל הבנות שלנו לומדות ציור ב־Art Class Inc., ואחרי כמה שיחות בזמן ההמתנה התחלנו לדון בפוליטיקה, בכלכלה, בכל דבר. זה היה לפני שמונה חודשים.
״מדהים עד כמה מעט הזדמנויות יש בתרבות הזאת לעשות את מה שאנחנו עושים״, אומר ג׳ייקובסון. ״אתה עובר יום שלם בלי לפגוש אנשים שאין להם איזה אינטרס נוסף״. רבינוביץ שמח להתרועע, לשם שינוי, עם אנשים שאינם מעסקי הבידור. בשביל שטיינברג, התמורה היא ההזדמנות להתמוגג מהישגי ילדינו. ״אני חושב שכמה מההורים המעורבים בליגת הילדים בבייסבול צריכים לקפוץ לכאן״, הוא אומר. מאת: שלדון טייטלבאום. תצלום: פילוסופים במגרש החניה — ״אבות פיקאסו״ מטפחים אחווה גברית, בנוסח העמק. צילום: בריאן דייוויס.