הסרט ״רובי״ בוחן את תעלומת היהודי מטקסס שירה במתנקש בקנדי.
בלילה שלפני שג׳ק רובי ירה למוות בלי הארווי אוסוולד — יומיים בלבד לאחר שהנשיא קנדי נרצח ביריות — הוא שהה בבית כנסת בדאלאס ועשה חשבון נפש.
״רובי חשש מאוד מההשלכות שיהיו למעשיו על העם היהודי״, אומר סטיבן דייוויס, התסריטאי בן ה־41 האחראי ל״רובי״, סרט עצמאי על חייו המפוקפקים של בעל מועדון הלילה היהודי והעבריין הזוטר, שרצח אוסוולד הפך אותו לדמות לאומית.
״רובי״ מבוסס על ״לאב פילד״, מחזה של דייוויס שהועלה בלונדון לפני שבע שנים, והופק בעלות של מעט פחות מ־10 מיליון דולר — רבע מהסכום שאוליבר סטון הרעיף על ״JFK״. הסרט, שבכורתו בארצות הברית מתוכננת ל־27 במרץ, מציג בתפקיד הראשי את השחקן האיטלקי־אמריקאי דני איילו (״מוכת ירח״ ו״עשה את הדבר הנכון״), ואת שרילין פן — אודרי בסדרת הפולחן ״טווין פיקס״ — בתפקיד קנדי קיין, נערת בר בדיונית המורכבת מכמה דמויות.
ג׳ק רובי היה איש ביצוע זוטר של המאפיה בדאלאס ומודיע מזדמן של ה־FBI, ובעליו של מועדון לילה בעיר בשם ״קרוסל״. בעיני דייוויס, רובי היה גם האמריקאי האתני המובהק: גאה מאוד בזהותו ורגיש ביותר למה שתפס כהערות אנטישמיות.
״יהדותו של רובי הייתה בבירור חלק מהותי מאופיו״, אומר דייוויס. ״הוא היה יהודי שנטש את הדת, אך נשאר גאה בזהותו היהודית ועמד עליה בתקיפות״.
דייוויס מציין שלקראת סוף חייו בתא כלא בטקסס, כשהוא מתמודד עם שני גזרי דין מוות — אחד שהטיל בית משפט בטקסס והאחר שהטיל הסרטן, שהביא לבסוף למותו ב־1967 — החל רובי לדבר בהזיות על מזימה עולמית לענות את היהודים בהמוניהם.
בשלב זה, הוא סבור, רובי ״נעשה פרנואיד למדי מבחינה קלינית. זכרו, הוא עבר ייסורים. הוא היה כלוא ונידון למוות. העובדה שיציבותו התערערה לא הייתה מפתיעה כלל״.
התסריטאי עצמו הוא יהודי בריטי בן הדור השני, ממוצא מזרח־אירופי. ״התפוררותו של מרקוס פליישמן״, מחזה רדיו ששידרה ה־BBC ב־1975, כשהיה בן 24, ושעובד אחר כך לטלוויזיה, היה הופעת הבכורה שלו כמחזאי.
נושאו: אדם מת בשואה ומתגלגל לקוף מעבדה שבנו שלו עורך בו ניסויים גנטיים.
״כמי שנולד ב־1950״, הוא מספר, ״נדהמתי והתפכחתי מהמחשבה שרק חמש שנים לפני כן הובילו את בני דורם של הוריי בהמוניהם למחנות המוות. זה לא היה בכוכב לכת אחר. יהודי אנגליה ניצלו כחוט השערה״.
אולם כשהביא את רובי למסך חש דייוויס צורך לצמצם את יהדותו של גיבורו לחיבה למלפפונים חמוצים כשרים ולהתגוננות גברית תקיפה על מוצאו. הזיותיו בדבר מזימה נגד יהדות העולם הושמטו במכוון מהתסריט, וביקורו בבית הכנסת בדאלאס, אף שצולם, נותר על רצפת חדר העריכה. ״ברור שיהדותו הייתה מסיחה ביחס למעשיו״, אומר דייוויס. ״אני לא חושב שהניתוח הסופי של מה שקרה ב־22 בנובמבר 1963 יחשוף אי־פעם קלף יהודי. יהדותו של רובי הייתה רק חוט דק אחד במארג״.
בשלבים שונים בחקירת ועדת וורן רמז רובי שהוא יודע על רצח קנדי הרבה יותר מכל אדם אחר, לרבות הוועדה, שקבעה לבסוף שאוסוולד פעל לבדו. הדבר שימש נקודת מוצא לתסריטו של דייוויס.
״מבין כל הדמויות המשחקות שחמט שמעלה המחקר על רצח קנדי״, הוא אומר, ״ההערות המיוסרות והאפוקליפטיות שרובי השמיע בכלא הדהדו את תחושתי שהרצח הוא תעלומה, מורכבות עמוקה. גיליתי בו דמות חיה ודרמטית של עבריין קטן, שנקלע למשהו הגדול עליו בהרבה״.
דייוויס דוחה את ״תיאוריית הקשר המאוחדת״ שאוליבר סטון מציג ב״JFK״, המערבת את כל המכלול הצבאי־תעשייתי האמריקאי במה שהיה למעשה הפיכה. ב״רובי״ הוא מציג את הרעיון שהנשיא נרצח בעקבות שיתוף פעולה בין ה־CIA למאפיה שיצא משליטה.
״אני מציע השקפה סבירה יותר על האירועים מזו שאנשים מסוימים מייחסים לסטון״, אומר דייוויס. ״קשה לי, אם לא בלתי אפשרי, לעכל את הרעיון של הפיכה צבאית.
״אני חושב שיש סכנה בהחלפת המיתולוגיה הבלתי אמינה של ועדת וורן במיתולוגיה חדשה על הפיכה צבאית. איני מסוגל להעלות על הדעת שהממסד הצבאי האמריקאי יכול לבצע הפיכה מדהימה כזאת לאור היום ולהסתיר אותה במשך 27 שנה״.