רק אחד מעשרה מתוך כ־50,000 הישראלים המחוברים כיום לאינטרנט הוא משתמש מושבע, היוצא מדי יום לאוטוסטרדת המידע העולמית. רוב האחרים יוצאים לרשת רק לעיתים רחוקות, בזכות קשריהם עם אוניברסיטאות, מוסדות ציבור או חברות היי־טק בינלאומיות המפעילות מתקני מחקר ופיתוח בישראל.
כביש הגישה המקומי לאוטוסטרדת המידע נסלל לפני עשור, כשמוסדות חינוך ישראליים התחברו ל־Bitnet, רשת מחשוב אקדמית עולמית. החיבור הזה התפתח והתרחב והיה לרשת האקדמית הישראלית, ILAN, האחראית כיום לקיום חיבורי האינטרנט בישראל.
יש שני קישורים בין האינטרנט בישראל לשאר העולם: האחד, באמצעות לוויין, יוצא ממכון ויצמן למדע ברחובות ומסתיים בניו יורק, ב־NYSERNet; האחר עובר בכבל תת־ימי מאוניברסיטת תל אביב לז׳נבה. לחברות רב־לאומיות בעלות סניפים בישראל, כגון IBM ואינטל, יש חיבורי אינטרנט לווייניים משלהן.
ישראלים שאינם יכולים להצטרף לאינטרנט דרך האוניברסיטה או מקום העבודה יכולים לרכוש מנוי באחת מארבע חברות מסחריות המציעות חשבונות בחיוג ללקוחות פרטיים: קו מנחה, דטאסרב, בזק זהב ואקטקום. כל אחת גובה כ־60 דולר לחודש. כל החיבורים האישיים נעשים באמצעות ILAN, ונדרש להם רישיון ממשרד התקשורת.
צבי לנדו מ־Jerusalem One, שירות שמרכזו בישראל ומציע מגוון מלא של פעילויות באינטרנט עם נופך יהודי, רואה פוטנציאל מקומי גדול. ״ב־J1״, הוא אומר, ״יהודים יכולים לעסוק ב‘פעילות יהודית’ באווירה הנתונה לגמרי לשליטתם, בלי הכוונה מצד רבנים, פוליטיקאים או אנשים אחרים בעלי כוונות טובות... איש אינו כופה עליהם לעשות דבר״.
לנדו צופה שמספר משתמשי השירות שלו, העומד כיום על 120,000 — אין דמי מנוי — יגדל ליותר מכפליים עד סוף השנה. בקרוב מאוד, הוא מאמין, תהיה ירושלים ״בירת המידע של העולם היהודי״. ש״ט.