רק בהוליווד: שני כישרונות צעירים מעולם הבידור שקיבלו את ההזדמנות של חייהם מוצגים בידי כתבנו בלוס אנג׳לס, שלי טייטלבאום. השחקנית הישראלית מילי אביטל עברה בתוך שבוע ממלצרות למשחק לצד קורט ראסל בשובר הקופות המדע־בדיוני ״סטארגייט״. הבמאי בועז יכין, שהרקע שלו כולל חינוך אורתודוקסי, זכה לשבחי המבקרים על סרט הבכורה ״פרש״, העוסק ברחובות הקשים של הגטו השחור.
יום אחד בסתיו שעבר הגישה מילי אביטל בת ה־22 מנות צוהריים מיוחדות בדיינר במנהטן, וחסכה את הטיפים כדי לשלם את שכר הלימוד בבית הספר למשחק. עשרה ימים אחר כך הייתה באריזונה, משחקת לצד קורט ראסל וג׳יימס ספיידר בתפקיד הנשי הראשי בשובר הקופות המדע־בדיוני ״סטארגייט״, שעלה לאחרונה למסכים והופק ב־55 מיליון דולר.
זהו סיפור הוליוודי קלאסי של מעבר מעוני לעושר, עם תפנית מיוחדת: אביטל היא שחקנית ישראלית ששליטתה באנגלית אינה מושלמת, ושהייתה בארצות הברית בקושי שנה. יתרה מזאת, היא כבר קיבלה תפקידים ראשיים בשתי מדינות בלי להיבחן אפילו פעם אחת.
״זה מוזר״, אומרת אביטל בצניעות ובתמיהה כנות. ״אני עדיין לא מצליחה להבין את זה״.
אביטל נולדה בירושלים וגדלה ברעננה, מצפון לתל אביב. שני הוריה בוגרי האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל בירושלים; אביה, ממוצא מרוקאי, מעצב אריזות. בנעוריה למדה תיאטרון בתיכון תלמה ילין לאמנויות, שם הפגינה כישרון בימתי מוקדם. בזמן שלמדה לבחינות הבגרות המליץ עליה מורה לתיאטרון הקאמרי היוקרתי בתל אביב לתפקיד הצעירה המתפתה בגרסה הבימתית של ״יחסים מסוכנים״.
״לא חשבתי שייצא מזה משהו״, נזכרת אביטל. ״זו הייתה ההצגה הכי חמה בעיר, כל השחקנים הגדולים רצו תפקידים, ואני לא הופעתי קודם בשום דבר. אבל הבמאי פשוט פגש אותי. לא עשיתי אודישן, לא קראתי לתפקיד״.
ההפקה הייתה להיט, המבקרים התפעלו ממשחקה של אביטל, והיא החמיצה את מסיבת הסיום של התיכון כי הייתה צריכה לעלות לבמה. היא החמיצה גם שירות צבאי: הקאמרי קיבל דחיות רבות כדי להשאיר אותה בהצגה, ולבסוף הצבא פטר אותה.
״יחסים״ ירדה אחרי שנה, ואביטל המשיכה לטלוויזיה ולקולנוע. תפקיד ראשי בסרט הטלוויזיה מ־1991 ״החברים של יעל״, דיוקן של נערה ישראלית מפונקת, שבר עבורה את הקרח.
״מאותו יום״, היא אומרת, ״זה היה תפקיד אחרי תפקיד״. תחילה בא ״מעבר לים״, מבט קומי במשפחה ישראלית בשנות ה־60 המתכננת להגר לקנדה. הסרט זכה ב״אוסקר״ הישראלי לסרט הטוב ביותר ב־1991, ואביטל, שגילמה את הבת הפרועה במשפחה, זכתה בפרס שחקנית המשנה. שנתיים אחר כך כיכבה ב״גרופי״, סרט על נערה תל־אביבית בת 16 הבורחת בעקבות אלילה, רוקר זר המבקר לזמן קצר במדינה היהודית.
״עד אז״, אומרת אביטל, ״כבר היו תוכניות שיחה וראיונות, ולא היה מקום שיכולתי ללכת אליו ופשוט ללמוד את המקצוע שלי. הייתי צריכה להתרחק. דיברתי עם נעם סמל, מנהל הקאמרי, שהיה אז קונסול התרבות בניו יורק וכיום שוב מנהל הקאמרי. הוא הציע לי לבוא לשם ללמוד בבית הספר למשחק Circle in the Square״.
וכך עשתה: במשך שנה למדה והתפרנסה מכתיבה על תיאטרון למוסף ניו יורק של היומון הישראלי ״מעריב״. לאחר חזרה קצרה לישראל לקידום ״גרופי״, החלה למלצר בדיינר מול דירתה במנהטן. ״אחרי מסע הקידום״, היא אומרת, ״כבר השתוקקתי לעבודה אמיתית עם אנשים אמיתיים. אהבתי את הרעיון לערוך שולחן, להאכיל אותם, לקבל תודה על המאמץ ותשלום עליו״.
ואז שוב האירה לה המזל פנים. אישה נכנסה למסעדה ושאלה מהן המנות המיוחדות. אביטל דקלמה אותן בחיות מספקת כדי שהאישה, שהציגה עצמה כמאתרת הכישרונות מירנה ג׳ייקובי, תגיד שאביטל בוודאי שחקנית. האם יש לה קטעים מצולמים מעבודתה שתוכל להביא למחרת למשרד? היו לה, וג׳ייקובי הזמינה אותה לחתום אצלה. ״לא ייחסתי לזה מספיק חשיבות אפילו כדי לספר להוריי״, היא אומרת.
ג׳ייקובי התרשמה מהקטעים די הצורך כדי לשלוח אותם לבמאי רולנד אמריך, שניסה במשך שישה חודשים ללהק את התפקיד הנשי הראשי באפוס המדע הבדיוני ״סטארגייט״. דין דבלין, שותפו של אמריך לכתיבה, זוכר את קבלת הקלטת. ״היא הייתה בעברית; כלומר, לא הבנו אף מילה. ובכל זאת, ברגע אחד כולנו ידענו שהיא הבחורה הנכונה״.
בערב ראש השנה חזרה אביטל לדירתה באחת בלילה ומצאה את המשיבון גדוש בהודעות מג׳ייקובי. ״בואי למשרד שלי בשבע וחצי בבוקר״, נאמר לה, ״והביאי את הדרכון, את הקטעים המצולמים וכל מה שתצטרכי לארבעת החודשים הקרובים. את הכוכבת החדשה של סרט עתיר תקציב עם קורט ראסל וג׳יימס ספיידר״.
הצילומים החלו ביום שני שלאחר מכן, אבל כשהגיעה לאריזונה הודיעה אביטל לבמאי שלא תבוא לעבודה ביום כיפור. אמריך קיבל זאת ברוח טובה.
״סטארגייט״ הוא אפוס פעולה מדע־בדיוני שבו צוות מדענים אמריקאים עובר דרך ״משגר חומר״, המסיע אותם בנסיעת רכבת הרים בין־ממדית לכוכב לכת שלפי המסופר הוליד את מצרים העתיקה שעל כדור הארץ. ספיידר, ארכאולוג, מוצא את אהבת האמת שלו בשאורי, בדואית חלל נאה שאביטל מגלמת בצניעות.
בסרט מדברת שאורי מעין ניב קדם־מצרי, הזר רק מעט פחות מקלינגונית. בנחישותה הילדותית להבין ולהיות מובנת, היא משכנעת תמיד. ״זה בהחלט היה אתגר אינטלקטואלי מעניין״, אומרת אביטל, ״להעניק משמעות רגשית אמיתית לג׳יבריש״.
אביטל, שכיום מיוצגת בידי סוכנות ויליאם מוריס, כבר לוהקה לסרט נוסף: ״איש מת״, מערבון בבימויו של במאי הפולחן ג׳ים ג׳רמוש (״נרדפי החוק״). בסרט תוכל למתוח את כישוריה הלשוניים עוד יותר מאשר ב״סטארגייט״, בתפקיד זונה מהדרום העמוק שמוצאה הזר מורגש רק במעומעם.
אם אביטל תשיג הצלחה מתמשכת כלשהי בקולנוע האמריקאי, יהיה זה הישג יוצא דופן. אף שחקן ישראלי, פרט לחיים טופול שהתפרסם ב״כנר על הגג״, לא זכה אי־פעם לתהילה בינלאומית ממשית. ייתכן שבסופו של דבר ישוו את אביטל לדליה לביא, כוכבת ישראלית צעירה שזכתה לפרסום הוליוודי קצר בשנות ה־60 לפני שנעלמה לפרישה מוקדמת.
אביטל מצליחה לשמור את מזלה הטוב בפרופורציה. ״אני מניחה שקל היה לתת לזה לעלות לי לראש״, היא אומרת. ״אני פשוט מנסה להישאר אדם טוב, ולא מישהי מפונקת או יהירה. המאבק שלי הוא להישאר עם הרגליים על הקרקע, לשמור על הערכים שעליהם גדלתי, להיות טובה בעיני אלוהים. כשחיים בישראל מבינים שהחיים והמוות הם העניינים החשובים ביותר. הכרתי אחת מהנשים שמתו בפיגוע באוטובוס בתל אביב. כשיש משהו כזה ברקע שלך, כל שאר העניינים ההוליוודיים האלה נראים מטופשים״.