די קשה לשלב חיים כיהודי אורתודוקסי עם קריירה כמתעד עולם הפורנו.
שלי טייטלבאום, לוס אנג׳לס.
ללוק פורד יש בעיה. למעשה, לגולה האוסטרלי בן ה־35 יש כמה. אבל זו שבה אנחנו מתמקדים בשיטוט במעוז היהודי האורתודוקסי פיקו־רוברטסון בלוס אנג׳לס היא זאת: איך יכול מי שנראה כגר כן ליהדות האורתודוקסית למצוא מקום בקהילה שלעולם לא תוכל לעכל את הדרך שבה הוא מתפרנס — אילו באמת היה מגלה להם בכנות מה הוא עושה?
פורד מסקר את תעשיית הסרטים הפורנוגרפיים. הוא מראיין שחקנים, מפיקים ומפיצים; מדווח מסטים, מירידים מקצועיים ומטקסי פרסים; מבלה עם אנשי התעשייה כדי להוציא מהם את ה״לכלוך״ האחרון; כשהעניינים שקטים, הוא מפרסם באינטרנט הרהורים מתמשכים על קשייו שלו לאזן בין דרישותיו של מקצוע לא נעים לבין ניסיונותיו לחיות חיים של שמירת מצוות. הוא אפילו כתב ספר, ״A History of X: 100 Years of Sex in Film״, שיצא ב־1999.
בדרך כלל, סיקור תחום שנוי במחלוקת, דוחה ככל שיהיה, לא היה מציב מכשול בלתי עביר לקבלה בקהילה היהודית האורתודוקסית. קשה לדמיין, למשל, עיתונאי שמורחק מן החברה המכובדת מפני שהוא מסקר פשע מאורגן או סחר בסמים.
אבל פורד אינו עיתונאי רגיל. למעשה, כמה מנטיותיו הפילוסופיות קשות לעיכול לכל אדם: הוא מצטט לעתים קרובות מכתבי הנאו־נאצי האמריקאי הקיצוני ויליאם פירס, ורואה בליברליזם, בקומוניזם, בסוציאליזם, בפמיניזם ובפרוידיאניזם חוליים שמקורם בעיקר ביוזמה יהודית, בוגדניים לא פחות מן התחום שהוא מסקר.
כשמבקר באתרו שאל לאחרונה איך הוא מיישב את מקצועו עם זהותו כיהודי אורתודוקסי, כתב פורד:
״אני רואה את חובתי היהודית העיקרית לעבודתי בעשייתה היטב. עיתונות היא מקצוע מכובד. אני עיתונאי הכותב על פורנוגרפיה. אינני תומך בפורנוגרפיה יותר משעיתונאים הכותבים על המאפיה תומכים במאפיה. כן, האתר שלי ממומן בידי חברות פורנו. אז כן, אני מרוויח כסף מפורנו. זה מטריד מאוד מנקודת מבט יהודית. אין לי תשובה לזה. צד שלישי מפעיל את כל הפרסומות באתר שלי, ואני מקבל המחאה שבועית קבועה. הצד השלישי יכול למכור את הפרסומות לכל מי שישלם״.
אף שאינו מסתיר את דעתו השלילית על תעשיית הפורנו המתפתחת ועל האנשים הקשורים בה, פורד אינו נמנע מלבלות עם אחדים מהם, להזדהות עם אחרים או לאמץ את לשונם הגסה. למעשה הוא אף הופיע כניצב לבוש בכמה מן ההפקות שעליהן כתב.
קרבה כזאת לסביבה חריגה לחלוטין אינה יכולה להתקבל היטב אצל חבריו ומכריו האורתודוקסים, שכמה מהם הדריכו אותו ותמכו בגיורו בלי לדעת איך הוא מרוויח את לחמו. פשוט יש פער גדול מדי בין ההילול המגרה אך הסתום של התשוקה המינית במקורות מקראיים כגון שיר השירים, לבין ההזדווגות המכנית בסרטי פורנו בעלי כיוון יהודי כמו ״Debbie Duz Dishes״, ״Mitzi’s Honor״ ו״The Three Daughters״.
לכן לא היה צריך להפתיע שכאשר מנהיגי קהילת ״ישראל הצעיר״ בסנצ׳ורי סיטי, שבה למד פורד תלמוד מדי יום, התוודעו לאחרונה למקצועו, הם לא התלהבו. כועסים על המצג המטעה שלו לא פחות מאשר על האתר, נטלו ממנו הרבנים את תפיליו, החזירו תרומה של 600 דולר וסילקו אותו מן הבניין.
סקירה של התעשייה ב״ניו יורק טיימס״ באביב הזה כינתה את פורד ״מאט דראדג׳ של הפורנו״. דראדג׳, מייסד אתר ״דראדג׳ ריפורט״, התפרסם כשקדם לתקשורת המרכזית בחשיפת פרשת מוניקה לוינסקי. אבל בעוד דראדג׳ הפך את הסקופ לעבודות בתשלום בטלוויזיה וברדיו, פורד לא ממש הצליח להתקרב להצלחתו. האתר שלו, הנתמך רק בפרסומות, הכניס בשנה שעברה סכום צנוע יחסית של 40,000 דולר, וסביר שכך יהיה גם השנה. והוא חי חיים סגפניים, מבלה את לילותיו בשק שינה על הרצפה במוסך קטן שהוסב למגורים בשכונה היהודית הזאת של המעמד הבינוני. מטבחו כולל מיקרוגל וכירה חשמלית. הדירה הזעירה עמוסה בערמות מגזינים ישנים; על מדף ספרים יחיד מונחים ספרים מאת מנחה הרדיו היהודי דניס פרייגר. עותק מספרו שלו אינו נראה בשום מקום.
אתרו של פורד מושך יותר מ־1,600 מבקרים ביום. סיפורו המתמשך משובץ בדואר אלקטרוני מאנשי תעשייה ומנספחים המפליגים בתלונותיהם וברכילותם האחרונות, וממעריצים שאינם מאמינים למזלם הטוב על שהם יכולים לתקשר עם גיבוריהם ברשת. בכל יום נתון ימצאו הקוראים לדיון נושאים כמו מעורבות המאפיה בפורנו — עדיין עניין רלוונטי, הוא מדווח; מדוע נשים המופיעות בסרטי ״ויוויד״ היוקרתיים נראות לעתים קרובות חסרות חיים — חלקית בגלל סמים, וחלקית משום שהחברה חושבת שמראה בלתי מושג מפתה; מה התעשייה מקווה להשיג בביקור קרוב של ״קואליציית חופש הביטוי״ בבירת קליפורניה סקרמנטו — הפקת סרטי פורנו כבר אינה בלתי חוקית, והתעשייה רוצה שהמצב יישאר כך; יתרונות וחסרונות של שתלי שד; ומדוע קשה כל כך לבחור כמוהו למצוא בת זוג שלא רק שומרת מצוות יותר ממנו, אלא גם אינה מוטרדת מקשריו המקצועיים — וסקסית נוסף על הכול.
פורד נעזר גם בשלל דמויות דמיוניות המשמשות אותו כפרובוקטורים. ובהן חיים עמלק האימתני, שחקן וצלם וידאו שהיה פעם אגדי וכיום חי בשקט באפר וסט סייד בניו יורק, והכוכבנית המופרעת סינדי פלנום, המבקרים בלי הרף את פורד על שיטותיו העיתונאיות, על חיבתו ליהדות האורתודוקסית ועל כל הסתירות הבולטות האחרות שהוא מגלם.
לוק פורד הוא בנו של ד״ר דזמונד פורד, תאולוג אוסטרלי של הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, שבסופו של דבר גרם לפילוג בכנסייה בשל התעקשותו שחבריה אינם מובטחים בגאולתם יותר מנוצרים אחרים. הוא נראה נחוש לחקות את נטיית אביו לזעזע מוסכמות. למשל, אף שהפסיכותרפיסט שלו וחבריו הזהירו אותו שלא להתראיין, מחשש שהריאיון יגיע לחברי בית הכנסת שלו, פורד אומר שביטל את אזהרותיהם. ״אני מניח שאני פשוט אוהב את תשומת הלב״, הוא מסביר.
בגיל 16 ראה פורד לראשונה את תמונת האמצע של ״פלייבוי״. המראה של שלמות נשית כה נטולת פגמים, הוא מספר, הביא להארה ארוטית. הוא נעשה אספן נלהב של מגזיני עירום, שהחביא קבורים ביער מחוץ לביתו, ליד וואלה וואלה באוסטרליה. לפני ששרף אותם בפרץ החלטיות צדקנית, הוא מודה, הם היו משומשים מאוד.
בשנתו הראשונה בקולג׳ ב־UCLA חלה פורד בתסמונת עייפות כרונית, שלדבריו ריתקה אותו למיטה שש שנים. הוא כילה את חסכונותיו בחיפוש אחר ריפוי, ועדיין רואה במחלה מטפורה לקיומו המסוכסך.
פורד גדל בקרב אדוונטיסטים, שלדבריו עדיין רואים ביהודים רוצחי ישו, ולא פגש יהודי ממש עד שנכנס לקולג׳. אבל בכיתה ט׳, בבית ספר נוצרי באובורן שבקליפורניה, נתקל בכמה מרומני חיים פוטוק, שנראו לו תמוהים. ״היהדות״, הוא נזכר, ״נראתה מוזרה ולא רלוונטית. יהודים אורתודוקסים, החיים בגטאות דתיים ומקיימים מאות מצוות זעירות, לא הראו תחושת שליחות כלפי העולם״. אבל מאוחר יותר נתקל פורד בעבודתו של מנחה הרדיו והוגה המוסר היהודי פרייגר, והשתכנע ביעילותה של היהדות כדרך לקיום ראוי ומוסרי. בעקבות זאת נכנס לתוכנית גיור בת שנתיים אצל רב אורתודוקסי. במאי 1992 נעשה יהודי — גיור שכמה מן המנהיגים הרבניים המקומיים הטילו בו ספק לאחרונה.
ב־1994, לאחר שהחלים במידת מה מן העייפות הכרונית, קיבל פורד מה שהוא מתאר כהצעת עבודה מפרייגר כעוזר אישי. אבל העבודה והקשר לא צלחו; אתר פורד מזכיר שב־1998 הוא הואשם בהטרדת האיש באמצעות מעקב. פורד דוחה זאת ומתעקש שהתחיל לכתוב אוטוביוגרפיה של פרייגר בתחילת שנות התשעים, ושאף שמנחה הרדיו שיתף פעולה בתחילה, הוא משך את הסכמתו ב־1997 ואיים בתביעת דיבה. מצדו, פרייגר אינו זוכר שהציע לפורד עבודה כלל, ואומר שאיום התביעה נועד למנוע מפורד לפרסם באתרו חומר מוגן בזכויות יוצרים.
זמן קצר אחרי הקרע עם פרייגר ותקופה של ניסיון לפתח קריירת משחק, כתב פורד את ״A History of X״, סיפור כרונולוגי של הסוגה. ״למה פורנו? אני מניח שזה בערך מסכם איך אני חי. תמיד היה לי צד שובב, ואני מניח שהיה לי עניין זימתי בתעשייה. אבל בעיקר חשבתי שזאת הזדמנות להתבלט. אני עכשיו בראש המקצוע שלי — אפילו אם זה מקצוע מפוקפק״.
פורד חשף כמה סיפורים שלא רק זכו לסיקור בעיתונות המרכזית, אלא אולי אף הצילו חיים, בכך שזיהה כוכב פורנו מסוים שנראה שהפך את עצמו בכוונה למקור הפצה של סדרת הדבקות ב־HIV. ספרו מתעד את התעשייה ביסודיות, גם אם באופן שטחי במקצת ואפילו גס, והעלון אינו נרתע מדיון במכשולים המוסריים של מקצועו ושל אנשי התעשייה.
פורד טוען שקשה ככל שיהיה להתעלם מכך, הפורנו מכניס סכומי כסף עצומים, שרובם מגיעים מצרכנים רגילים, הגונים ושומרי חוק מלבד זאת. בתוך כך חדר ״פורנו שיק״ — הסממנים והאסתטיקה של הסוגה — למגוון אמצעי תקשורת, ובהם קולנוע, אופנה, טלוויזיה, פרסום ומוזיקה פופולרית.
אבל הכרוניקות של פורד, בסגנון גונזו וזרם תודעה במידת מה, הרחיקו ממנו רבים בתעשייה, ומפיקים ומפיצים רבים מסרבים כעת לדבר איתו ומנסים להרחיקו מן הסטים שלהם ומחייהם. ובכל זאת, מסעותיו מטעם עצמו עשו מעט מאוד כדי לזכות באהדת עמיתיו היהודים. כמה מהם, כמו העיתונאי שלדון רנץ מלונג איילנד, שגם הוא סיקר את התעשייה, מזועזעים מן ההפנמה לכאורה של עלילות אנטישמיות שונות בניתוחו את התעשייה. בארכיון אתר האינטרנט שלו, למשל, פורד מקדיש תשומת לב רבה לתפקיד היהודי בהתפתחות עולם הפורנו ומונה את שמותיהם היהודיים המקוריים של המוני שחקנים. פורד מתעקש שהפורנוגרפיה היא ניסיון מכוון של ״יהודים לא־יהודים״, המנוכרים ליהדות הנורמטיבית ולמוסר הנוצרי, לערער את הציוויליזציה המערבית.
הבולטת ביותר אולי היא משיכתו לתועמלן הנאצי האמריקאי ד״ר פירס, הטוען שהיהודים שולטים בפורנוגרפיה כדי לתקוף את המוסר המערבי המסורתי. ״נאציזם הוא סוג הפורנוגרפיה האהוב עליי״, מסביר פורד. ״הייתי אומר שאני מסכים עם בין חמישים לשמונים אחוזים ממה שיש לד״ר פירס לומר״.
אומר משקיף יהודי מקומי: ״התחושה שלי לגביו היא שאף שהוא נראה כן מאוד בדתיותו, ההשתלבות החברתית שלו מבחינה יהודית אולי עדיין מעט לא שלמה״. אבל, הוא אומר, ״יש אמרה שהיהודים קיבלו את התורה מפני שהיו זקוקים לה יותר מכול. אנחנו עם מלא תשוקה, ולפני קבלת התורה נטינו להפנות את התשוקות האלה לכל מיני התנהגויות אסורות. מכוח גיורו, לוק בהחלט היה בסיני עם כולנו. אבל במובנים מסוימים הוא החמיץ את אלפי השנים שבאו אחר כך. אולי הוא פשוט זקוק לקצת זמן להשלים פערים״.