ממה מורכבת התודעה האנושית? בעזרת בניין חדש כזרז, תוכניתה החלוצית של אוניברסיטת דרום קליפורניה במדעי המוח מנסה לחלץ את סודות התודעה מנבכיו הלחים של המוח.
מאת שלדון טייטלבאום
מדעי המוח של הדקו. כשמביטים במבנה הלבנים האדומות המרשים הזה, שהוקם לאחרונה בעלות 18 מיליון דולר סמוך ללב קמפוס יוניברסיטי פארק, אפשר להיזכר בניסיון המשועשע משנות השישים להרחיף את הפנטגון בכוח רצונם בלבד של האנשים שהקיפו אותו.
אין כאן שום דבר בלתי ראוי. אבל אם התוכנית המתגבשת ב־USC, וגם כמה תוכניות דומות ברחבי המדינה, תצליח לחלץ את סודות התודעה מנבכיו הלחים של המוח, בניינים מרחפים יהיו העניין הקטן ביותר. האמת היא ששום דבר, בשום מקום, לא ייראה עוד בדיוק כפי שנראה קודם.
בקושי עשור לאחר שנהגתה, כבר יצאה תוכנית המדעים העצביים, המידעיים וההתנהגותיים החלוצית של USC, המכונה NIBS, למסע חסר תקדים בנבכיו העמוקים של איבר שרבים רואים בו כיום את אחד הגבולות האמיתיים האחרונים של המדע. יתר על כן, חוקרי NIBS מקווים להתאים את עקרונות הארגון שבמוח לתכנון דור חדש של מערכות מחשב חכמות.
הדבר, אומר ריצ׳רד תומפסון, מנהל התוכנית והמחזיק בקתדרה על שם ויליאם מ׳ קק לפסיכולוגיה ולמדעי הביולוגיה, עשוי לאפשר לחקור את האמיתות הנצחיות בדרכים שלא חלמו עליהן קודם.
׳אני לא יודע אם נאהב את מה שנמצא׳, הוא אומר, ׳אבל אני חושב שבסופו של דבר נדע כל מה שיש לדעת על המוח שלנו, למעט, אולי, הבסיס המוסרי של ההתנהגות׳.
תומפסון ועמיתיו נחושים לעשות זאת, פשוט, באמצעות כינוס המוחות החריפים ביותר ממגוון הולך וגדל של תחומי מדע שונים, ולבקש מהם לעבוד זה לצד זה, לדבר זה עם זה, ללמוד את השפה המקצועית זה של זה, להיטמע בתפיסות העולם זה של זה ולשתף פעולה בדרכים שרק לפני דור היו נחשבות חריגות מאוד, אם לא בלתי הולמות לחלוטין.
אם NIBS תצליח אפילו רק לדחוף מעט את ההתפרצות במדעי המוח שרבים מאמינים שהיא עומדת להתרחש, ׳קיים בבניין הזה הפוטנציאל׳, אומר המנהל האדמיניסטרטיבי ויליאם מקלור, פרופסור למדעי הביולוגיה ולנוירוביולוגיה, ׳לשנות את תרבותנו באופן בלתי הפיך׳.
המוח האנושי, שמשקלו שלוש ליברות בלבד, מורכב במיליוני סדרי גודל יותר מכל מחשב שאפשר להעלות כיום על הדעת. המסה הרכה, הספוגית, הוורודה־אפורה הזאת של רקמת עצב מורכבת ממיליארדי תאי עצב, או נוירונים, המחוברים זה לזה בסבך מורכב, והיא מקום מושבם של התודעה, הרגש, המחשבה, ההיגיון והזיכרון האסוציאטיבי, המאפשר לרשום, לזכור ולנצל חוויות עבר.
החיבורים המגוונים שהנוירונים המרכיבים את המוח מסוגלים ליצור הם כמעט מעבר להבנה. אנחנו לומדים שהמוח אינו פועל בצורה הליניארית של המחשב; הוא מעבד מידע בממדים רבים. מחשבות שעשויות להתחיל באזור אחד של המוח מעוררות סערות של פעילות ביוכימית, המשתרגות לרגע דרך רשתות הנוירונים המורכבות שלו. אילו היה אפשר לראות את הפעילויות האלה בזמן התרחשותן, המוח היה נראה מנצנץ ובוהק כמו שמי המדבר בלילה.
יתר על כן, גוש ה׳חומרה הרטובה׳ המדהים הזה, כפי שחושבים עליו כיום כמה חוקרי מוח וסייברפאנקיסטים ספרותיים, מחווט את עצמו מחדש כל הזמן. התפיסה הנוכחית תומכת בראיית מוח המעצב מחדש לחלוטין את מבנה הסינפסות הפנימי שלו בכל כמה ימים. אחדים, כמו כריסטוף פון דר מלסבורג, פרופסור למדעי המחשב, להנדסה ולמדעי הביולוגיה, מאמינים שהמוח עשוי למעשה לאתחל מחדש את המעגלים שלו בכל כמה שניות — דבר שהופך את הסיכוי להבין היטב את פעולתו לאתגר מרתיע כמו כל דבר שחוקרים התמודדו עמו אי פעם.
אכן, יכולתו של מוח להבין את יכולתו של מוח להבין מתגלה כאחת היכולות המבלבלות ביותר, עד כדי ייאוש, בעולם הטבע. למרות ההתקדמות של חוקרי המוח בעשור או בשניים האחרונים, יש מקום לתהות אם, למרות האופטימיות של תומפסון, התודעה האנושית מצוידת מטבעה ביכולת לתפוס את עצמה בשלמותה.
הבעיה גובלת במטפיזיקה. היא נובעת בעיקר מן ההכרה הגוברת שלנו שלמרות מה שהחושים מספרים לנו, מלכתחילה אין באמת עולם טבעי יחיד. יש עולמות רבים, וכל אחד מעוגן בנקודת מבט מסוימת.
אין בכך לומר שלא קיימת מציאות אובייקטיבית שמעבר להבנתנו; אלא שיש דרכים רבות לתפוס אותה. היקום שחווה צפרדע, למשל, שונה מן היקום שחווה אדם כפי שהיקום שלנו עשוי להיות שונה מזה של יצור דמוי בלון הנושם מתאן ומרחף ברוחות הגאות של האטמוספרה העליונה של צדק.
ייתכן שאפלטון דיבר על נטיית המוח ליצור סמלים ולתפעל אותם כשהציג את משל המערה המפורסם שלו. בתוך מערה תת־קרקעית, דמיין אפלטון, נמצאים אנשים הכבולים מיום לידתם ואינם יכולים להפנות את ראשם אל הפתח המואר באש שמאחוריהם. כל מה שהם יכולים לראות מן העולם החיצוני הוא הצללים הנופלים על קיר המערה שמולם. בעיני האנשים האלה, הצללים הללו הם מלוא המציאות האנושית.
במובן מסוים המוח האנושי תופס כך את המציאות — במרחק של כמה דרגות ממנה. אבל בעבור מדענים, השימוש באיבר שבעצמו מרוחק מדרגה אחת מן היקום האמיתי כדי להבין את פעולתו שלו מציב בעיה רצינית. אין שני למוח האנושי בהשלכת חלומותיו וחזיונותיו כלפי חוץ. לפעמים אלה מפריעים להבין כיצד דברים פועלים למעשה.
׳אני לא יודע אם נאהב את מה שנמצא, אבל אני חושב שבסופו של דבר נדע כל מה שיש לדעת על המוח שלנו, למעט, אולי, הבסיס המוסרי של ההתנהגות׳.
קחו למשל את עניין הבליטות בגולגולת. במאה התשע־עשרה, כמה מטובי המוחות באירופה, ובהם צ׳רלס דיקנס וג׳ורג׳ אליוט, האמינו בטענותיו של הפסאודו־מדע המשונה הנקרא פרנולוגיה. הפרנולוגיה טענה שאפשר לקבוע את אופיו ואישיותו של אדם לפי צורתן וגודלן של בליטות בגולגולת. את אלה, בתורן, חשבו שעיצבה התפתחותם של מרכזי מוח שונים, שכל אחד מהם אחראי לכאורה לתכונות מסוימות. לכן הניחו שיש אולי אזור מסוים במוח האחראי, למשל, לרכושנות, אזור אחר לחיבה, ואפילו אחד לאדיקות דתית.
בהיעדר הטכנולוגיה שתאפשר לבחון כראוי את הנחותיהם בשלב המוקדם הזה של גילויי האנטומיה, היה קל לבעלי הנטייה הפרנולוגית להניח שהטבע צפה מראש, באיבר המופלא הקרוי מוח, את ההבחנות המוסריות שהם עצמם נטו לעשות בחיי היום־יום.
כמובן, שיטות המחקר השתפרו עם התקדמות המאה העשרים, ומדענים גילו שהמחוזות הפרנולוגיים האלה פשוט אינם קיימים. עם זאת, היה משהו ברעיון חלוקת המוח לאזורים. בהמשך התברר שאפשר להבחין בין האזורים האלה, אם לא לפי תכונה, אז לפי תפקוד; ושבמקרים מסוימים המוח גמיש מספיק כדי לאפשר לאזור אחד לפצות על אזור אחר שיכולותיו נפגעו.
בשני העשורים האחרונים אפשרו פריצות דרך בביולוגיה מולקולרית, בביופיזיקה של ממברנות, בהנדסת חשמל ובמדעי המחשב לבחון מקרוב את המוח האנושי החי בלי לחדור אליו, ולחקות באופן מכני, עדיין במידה קטנה מאוד, חלק מפעולותיו.
כתוצאה מכך אנחנו ניצבים על סף האפשרות לראות ממש, בין פלאים אחרים, את הנצנוצים האלקטרוכימיים המרכיבים מחשבה אנושית.
בסיום סדרת הטלוויזיה והספר המהוללים שלו ׳הגוף הנחקר׳, ציין הרופא וההיסטוריון הבריטי ג׳ונתן מילר שבשנים האחרונות הופתעו מדענים ופילוסופים מן הדמיון בין הדרך שבה המוח תופס את המציאות לבין הדרך שבה מדענים מסבירים אותה.
שניהם, טען, תלויים ביצירת בדיות ולאחר מכן בליטושן עד שהן תואמות בבירור את העולם החיצוני.
׳מדעי הטבע הם לשונו הטבעית של המוח כשהיא נעשית מפורשת׳, אמר. ׳המוח האנושי החזיר לבעליו את ה... ביותר׳ [המשפט נקטע במקור הזמין].