באלבום החדש ״אביב גפן III״ (הד ארצי), הזמר והיוצר בן ה־20, בעל ההופעה האנדרוגינית והשפתון, מתענג על תפקידו כאליל וכדובר של מה שהוא עצמו כינה ״הדור המזוין״ בישראל. שמות השירים לבדם הם רשימה של חרדות נעורים: ״דיכאון״, ״משוגע״, ״התאבדות״. מילים כמו ״אמא שלי, תני לי את ידך / כדי שלא אלך לאיבוד / אבא שלי, אחוז את ידי בחוזקה / כדי שלא ניפרד / אני לא רוצה להרוג את עצמי!״ מולחנות בעיטורי ארט־רוק בנוסח פינק פלויד, שמנפחים אותן לממדים בומבסטיים.
ובכל זאת, אי אפשר להכחיש את כישרונו של גפן. הוא זמר חזק שיודע לבנות שיר הן מבחינת המילים והן מבחינת המוזיקה. אם גפן יצליח יום אחד להתבגר מעבר לפוזה המוגזמת שלו ויעמוד בפיתוי להפוך לתשובה הישראלית לקורט קוביין, הוא עשוי עוד להבשיל לאחד הכוכבים הבולטים בסצנת הפופ המקומית.
אם תצליחו להתגבר על המבטאים האמריקניים המובהקים בגרסאות הג׳אז העכשוויות לקלאסיקות תפילה עבריות כמו ״עושה שלום״, ״אני מאמין״ ו״אבינו מלכנו״, תגלו ש״החיים הם שיעור״ (Go Jazz Records), התקליטור החדש של הקלידן והזמר בן סידרן, הוא תענוג.
ראשיתו של התקליט הזה לפני עשר שנים, כשסידרן, שהיה בעבר חבר בלהקת סטיב מילר, השתתף בתפילות אלטרנטיביות לימים הנוראים בבית הכנסת המתקדם ״שערי שמיים״ בוויסקונסין, שכללו ליווי מוזיקלי. המפגש נתן לסידרן השראה להצטרף לתפילות בשנים הבאות, והאלבום הזה, שבו משתתפת גם מקהלת הילדים של ״שערי שמיים״, הוא התוצאה המוצלחת. מלווים את סידרן ב״החיים הם שיעור״ כמה מן השמות היהודיים הגדולים בג׳אז, ובהם רנדי ברקר, לי קוניץ ואדי דניאלס, ואת הליווי הקולי מספקת זמרת הפולק־רוק קרול קינג. יש כאן רגש וחום רבים, ותקיעת השופר של מיילס גולדסטין לבדה מובטחת להלהיב את הקהל.
למי שאינם נלהבים במיוחד להציל את כדור הארץ, הרעיון של פסטיבל קולנוע שלם המוקדש לנושאי סביבה עלול להישמע כפיהוק גדול. אבל השקת הפסטיבל הראשון מסוגו בישראל הייתה רחוקה משעמום. כ־20 מדינות תרמו מגוון סרטים לשלושה ימים בתחילת מאי, שהחלו בסינמטק ירושלים לפני שהפסטיבל עבר לתל אביב ולכמה מקומות נוספים.
אירוע הפתיחה, ששילב עצרת התלהבות עם הקרנת סרטים, התחיל במזנון טעים — צמחוני, כמובן — שממנו נהנה קהל שהיה, יחסית לישראל, נקי למדי מעשן. בנאום נלהב הבהיר הפעיל אלון טל, ראש אדם טבע ודין, אחד מנותני החסות לאירוע, לכל הנוכחים שהגנת הסביבה ״כבר אינה ספורט לצופים מן הצד״ ושעליהם להתחיל ״ללכת למשטרה ולהתלונן״ על זיהום.
ואז החלו הסרטים. ראשון הוקרן סרט ישראלי חיוני להפתיע בשם ״סביבה טובה, סביבה רעה״, שהעמיד את עבודתו של אמן החממה אביטל גבע ואת מראות הכפר הצפוני האקולוגי כליל מול תמונות שהופיעו שוב כמעט בכל הסרטים שהוקרנו באותו ערב: ארובות שפולטות עשן וערמות גדולות של אשפה בלתי אסתטית בעליל. נקודת השפל של הערב הייתה סרט צ׳כי מחריד שקידם צמחונות באמצעות סצנות חוזרות ודוחות של שחיטת תרנגולות.
במבט כולל, עם זאת, הסרטים נעשו במיומנות, ושווה לראותם גם למי שטרם השתכנעו להתגייס למען הסביבה.
אביב גפן: האם יוכל לעמוד בפיתוי להפוך לתשובה הישראלית לקורט קוביין?