טיסות הדמיון

מפתחו של משחק הדמיה חדש ומיוחד, שנוצר בהסכמה שבשתיקה של חיל האוויר הישראלי, מקווה שכל קרבות האוויר העתידיים במזרח התיכון יתנהלו על מסכי מחשב.

אני אוחז בסטיק של ה־F-15 הנאמן שלי מחיל האוויר הישראלי, בודק את המספרים המהבהבים בתצוגה העילית, משחרר את הבלמים, מזיז מעט את המצערת ומסיע על המסלול. אחרי שלוש־עשרה שנים של רוחות ממאליבו המנקות את הערפיח בחצר האחורית שלי, נהדר לשאוף שוב את אדי הדלק המוכרים מבסיס רמת דוד. טוב, לא בדיוק; משחקי מחשב עדיין לא הגיעו לשלב הריח הווירטואלי. אבל זה כמעט כאילו באמת נתנו לאנשים כמוני להיכנס לתא הטייס של מטוס קרב אמיתי. אני ממריא לשלב הראשון במשימת החימום שלי, פונה מערבה אל קיבוץ הזורע, שבו ביליתי את סופי השבוע בצעירותי בהתאוששות מן התלאות של שירות החובה. בריכות הדגים של הקיבוץ מנצנצות בשמש בדיוק כפי שאני זוכר. אבל מתעורר בי חשק לרסס באש את אזור הרפת. נדרשו לי יותר מדי שנים לשכוח את הריח הבקרי המבחיל שנישא אל הצריף הטרומי ששימש לי מגורים.

אני חולף מעל יקנעם הסמוכה בבום על־קולי שוודאי ישחרר את הסתימות בשיניהם של רוב התושבים, סוטה דרומה ואז מזרחה לבסיס הישן שלי ליד רמלה, ומתכוון להטיל פצצה במשקל חמש מאות ליברות על משרדו של שליש נפוח ונקמן שחשב שהתייצבתי לצד קצין יריב. למזלו של שלמה השמן, אני מאבד שליטה במטוס ופוגע בצלע גבעה אי שם, נדמה לי ליד לטרון. הלכה מכונה של עשרים מיליון דולר. כשכדור אש מרהיב ממלא במהירות את מסך המחשב, אני מתחיל להבין מדוע הפסיכולוגים של חיל האוויר חשבו לפני כעשרים שנה שאגרום למדינה פחות נזק בחיל אחר.

הרהורים כאלה נעשים עניין שבשגרה כשמפעילים את משחק הדמיית הטיסה המצופה של Jane’s Combat Simulations, ״IAF: Israeli Air Force״. זהו סימולטור הקרב המסחרי היחיד בתולדות משחקי המחשב שניסה להדמות את הנכסים הצבאיים של חיל אוויר שלם — והוא זכה לשיתוף פעולה סביל, אם לא פעיל, של חיל האוויר הישראלי. המשחק מציג את F-4 פנטום, F-4 2000, F-15i, F-16D, מיראז׳ III וכפיר C-7. כמה מיגים רוסיים כלולים במצב מרובה המשתתפים. נראה שמטוס הקרב הסילוני היחיד בארסנל חיל האוויר שאינו מדומה כאן הוא הסקייהוק. על כך מפצה די והותר ההזדמנות להיכנס לתא הטייס של מטוס הקרב הישראלי מן הדור הבא שנולד מת, לביא ATF, פרויקט מטוס במיליארדי דולרים שבוטל בסוף שנות השמונים לפני שהגיע לפס הייצור.

״IAF״ נהגה ותוכנת בישראל בידי פיקסל מולטימדיה מתל אביב, אבל מטעמים מסחריים הוא נושא את חותמות החסות של החברה הבת בסן מטאו שבקליפורניה של חברת פרסום המידע הביטחוני הלונדונית Jane’s, ושל Electronic Arts. המשחק מרחיב את גבולות סימולציות הטיסה יותר מאי פעם. הוא פועל על מנוע תוכנה דינמי ליצירת פני שטח, הממיר תמונות לוויין למפה טופוגרפית מפורטת מאוד, בעלת גבהים אמיתיים ומרקמים מן המציאות. פני השטח אינם ממש תלת־ממדיים, אם כי המטוסים והפיצוצים כן, כשמריצים אותו במחשב בעל מאיץ גרפי חזק. אבל ״IAF״ מציג הדמיה כמעט מציאותית כתצלום של כמעט כל פיסת אדמה בארץ ישראל. שום סימולטור טיסה אחר לא השיג דבר שאפתני כל כך.

ב״IAF״ יכולים מי שחולמים להיות טייסי קרב להשתמש במחשבים האישיים שלהם כדי לטוס לאורכה ולרוחבה של הארץ וסביבתה, לרדת בקניונים אמיתיים, לעורר גלים מעל הכינרת, להיצמד לכבישים או לחלוף על פני נקודות ציון טבעיות ומעשה אדם כמו מצדה, תחנת הכוח בחדרה, רציפי אשדוד ומפעלי ים המלח.

לאחר שאני מתאושש מן ההתרסקות שלי, אני ממריא שוב, הפעם לאורך החוף, מעבר לתחנת הגבול בראש הנקרה, אל לבנון וביירות. משם אני עוקב אחר כביש ביירות–דמשק עד הבירה הסורית, שלפי הסדר מוקדם בתפריט האפשרויות נמנעת באדיבות מלירות בי טילים נגד מטוסים. שלג מכסה את הגבעות כשאני פונה דרומה לעמאן. הייתי ממשיך לאילת, אבל שכחתי לבחור ״דלק בלתי מוגבל״ בתפריט. לדברי מנכ״ל פיקסל רמי ויץ, אני טס בחברה טובה. חובבי משחקי מחשב, במיוחד בישראל, משתמשים ב״IAF״ הן כדי לחיות מחדש את תהילת המבצעים של חיל האוויר — המשחק כולל משימות קרב על רקע המערכות של 1967, 1973 ו־1982, וגם עימות משוער בעתיד הקרוב עם מצרים, סוריה ועיראק — והן פשוט כדי לראות את הנופים המקומיים.

למרבה הצער, לא כל חובבי סימולציות הטיסה התרשמו באותה מידה מן המופע הטופוגרפי הזה. כתבה במגזין Computer Games כינתה אותו ״המשחק המכוער ביותר בסוגה״. המבקר התלונן שבמיוחד בגובה נמוך, ובמיוחד במחשבים חלשים יותר, מוצגת הגאוגרפיה באפקט מרצד שרבים מוצאים מטריד. ״מגובה נמוך״, כתב, ״פני השטח מתפרקים לפלטה פסיכדלית של כתמי צבע רחבים ומתחלפים, כאילו אלוהים יצר את העולם בצבעי אצבעות. נראה שישראל היא אכן ארץ זבת חלב ודבש, שלא לדבר על גלידה מעורבבת ועוגת שוקולד משוישת.״ פיקסל, שהכירה בבעיה, הוציאה לאחרונה ״טלאי״, כלומר תיקון תוכנה, המטפל בה ובכמה תקלות אחרות.

אבל אפילו Computer Games מכיר בהיקף ההישג של פיקסל. המשחק מהנה מאוד למשחק, הוא מסכם, במיוחד דרך האינטרנט, ב־www.janes.ea.com, שם אפשר להתחבר למשימות זה מול זה או בשיתוף פעולה. ובסופו של דבר מחליט המבקר שהוא אפילו מסוגל לחיות עם הגרפיקה. ״אחרי שמשחקים קצת מתרגלים אליה״, הוא אומר. ״היא חדשה, ייחודית ומכוערת, אבל מכוערת בדרך שונה לחלוטין שלא ראינו קודם.״

המשחק הוא תוצאה של ארבע שנות עבודה של חברת אנימציה וגרפיקה ממוחשבת ישראלית שהקימו ב־1991 טייסי המילואים ויץ וגיא פורן. פיקסל התפרסמה תחילה בהפקת תקליטור מולטימדיה בשם ״מגילות ים המלח נחשפות״, ובהמשך כמפיקת תקליטור ״Sports Illustrated Almanac״. בריאיון טלפוני אמר ויץ, העומד כיום בראש חברה של יותר מחמישים עובדים, ל״ריפורט״ שרצה לתכנן משחק הדמיה של חיל האוויר הישראלי כבר לפני עשר שנים. המכשול העיקרי אז, הוא נזכר, היה טכני. ״עדיין הייתי בחיל האוויר, וחשבתי שיבוא היום שבו אעשה משחק מחשב אישי על החיל. אבל היה לי ברור שהמשחק ידרוש טכנולוגיות מיוחדות.״

הטכנולוגיות האלה, אומר ויץ, נעשו זמינות, או לפחות מעשיות, לפני כארבע שנים, אז החל להרכיב צוות ולחפש מוציא לאור שיסכים להפיץ מוצר כזה. מפתחים רבים של סימולציות מגייסים טייסים לשעבר, מפקדי טנקים או מפקדי צוללות כיועצים לדיוק ולמציאותיות. ויץ הרחיק צעד נוסף ושכר יותר מתריסר טייסי מילואים של חיל האוויר לעבודה במשרה מלאה עם מתכנתיו. הוא טוען שחיל האוויר אישר את הפרויקט מלכתחילה, ושהטייסים היו כולם אנשי מילואים שעדיין טסים פעם בשבוע.

״אבל המטרה אף פעם לא הייתה ליצור מחדש את סוג הסימולטורים שעליהם התאמנו. אלה נועדו לגרום לך להזיע באמצעות השלכת מצבי חירום שונים לעברך. מראש רצינו לעשות משחק שקל ללמוד וכיף לשחק. היה קל יחסית לגייס אנשים שרצו לעשות את זה. היינו החברה הראשונה בישראל שעמדה לעשות משחק כזה ולהביא אותו למדפי חנויות התוכנה בצפון אמריקה כמו CompUSA או Fry’s״, אומר ויץ. ״עבור טייסים רבים זו גם הייתה הגשמת חלום. הנה חברה שעושה משהו אחר. לטייס שטס במילואים פעם בשבוע זה כיף עצום לחזור מהטייסת ולטוס במחשב בשאר השבוע. וב־1998 ברור אפילו לטייסים לשעבר ולמתכנני מטוסים שסימולציות כאלה הן דבר רציני מאוד.״

התזמון של ויץ סייע לו גם בזכות שנת היובל של חיל האוויר. החיל כבר יצר אתר אינטרנט מתקדם ופתוח באופן מפתיע, www.iaf.co.il. עיתונאים שסבלו שנים מעול הצנזורה הצבאית מצאו בו, למשל, מפה שחשפה את השמות ואת המיקומים של כל בסיסי חיל האוויר, חומר שהיה עד אז מסווג. וגם המפקדים הבכירים אהבו כנראה את הרעיון של ויץ לצרף למשחק סקירת מולטימדיה חגיגית והיסטוריה של חיל האוויר.

ומכיוון שהיה איש החיל, הבין ויץ כמה חשוב לא לפגוע בביטחון בתהליך. הוא וצוותו עבדו בצמוד ובשיתוף פעולה הן עם ביטחון השדה של צה״ל והן עם אנשי הארכיון של חיל האוויר. ״הייתי קדוש יותר מהאפיפיור בענייני ביטחון״, אמר ויץ ל״ריפורט״. ״היה לנו חשוב לעשות דברים נכון ובכבוד, ושאף אחד, בשום רמה, לא יקבל תחושה שאנחנו מנסים להגניב למשחק משהו שלא צריך להיות בו. אבל נדהמנו כמה חיל האוויר פתוח ומתקדם בחשיבתו. נאלצנו להוציא הרבה פחות ממה שהייתם חושבים.״

אבל היו מתנגדים. חבר אחד בקבוצת דיון באינטרנט על סימולציות טיסה קרבית קרא לחרם על המשחק, וסירב לשחק בו אפילו בחינם. ישראל, הכריז, היא ״מדינה סוררת, ואני לא חושב שמישהו צריך לשחק במשחק שמציג מדינה מרושעת כמו ישראל כגיבורה״. אבל רוב השחקנים דחו במהירות את שונא חיל האוויר על ערבוב פוליטיקה בסימולציות טיסה. וציניקן אחד העיר באכזריות מסוימת שסימולטור טיסה המדמה במדויק חיל אוויר ערבי יחייב את השחקן לאבד את כל מטוסיו באחר צהריים אחד.

״שיחקתי ב׳Rainbow Six׳ של הטרוריסטים, משחק המחשב החדש של טום קלנסי״, אמר אחר. ״זה לא אומר שאני תומך באוסאמה בן לאדן. קניתי את ׳Secret Weapons of the Luftwaffe׳ לא מפני שאני נאצי, אלא כי אהבתי את המשחק והבנתי שבשום אופן אין זה אומר שאני תומך במטרה הנאצית. גם לא קניתי את ׳Panzer Commander׳ מפני שיש לי חשק סודי לפוצץ רוסים... אני מסוגל לזהות את ההבדל בין הצהרת אמונה לפעילות פנאי.״

נראה שהמשחק מצליח בצפון אמריקה. ובישראל, שבה ויץ משווק גרסה בעברית, הוא אומר ש״IAF״ כבר הוא משחק המחשב האישי הנמכר ביותר בתולדות המדינה. פיקסל הוציאה כמה תיקוני תוכנה שנועדו להחליק קצוות מחוספסים, גם עבור מי שיש להם מעבדים בינוניים יותר. ״היה לנו חשוב לומר משהו באמצעות הוצאת המשחק, עם כל הפגמים״, אמר ויץ ל״ריפורט״.

ויץ אומר שטייסי חיל האוויר אוהבים את המשחק כל כך, עד שהקימו רשתות פרטיות סגורות באינטרנט כדי לשחק בו. אזרחים, לצערם, אינם רצויים, ומוזמנים לחפש במקום זאת משתתפים באתר של Jane’s, ב־www.janes.com. אבל ויץ מקווה לשכנע בסופו של דבר טייסים לשעבר וטייסים פעילים ממדינות שכנות להצטרף. ״במשרד שלי״, אמר ל״ריפורט״, ״כבר יש עשרים קופסאות המיועדות לחברי חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן. אני רק צריך למצוא דרך להביא אותן לאנשים הנכונים.

״יש משהו אוטופי באמת ברעיון הזה. החלום שלי הוא להביא אותם לכאן, פיזית או דרך הרשת, ולטוס איתם ומולם, בתקווה משותפת שהמשחק הזה יהיה שדה הקרב האחרון שלנו.״