הכתב הבכיר שלי טייטלבאום מצא בני שבטו שלו החיים בקרב שבט אחר, במהלך ביקור בן שבועיים בצפון קנדה בתחילת השנה. כשנסע בין האינואיטים — שנקראו בעבר, וכיום שלא בהתאם לתקינות הפוליטית, אסקימואים — החל טייטלבאום להבחין בפנים מוכרות. הכול התחיל בדייב ברמן, יליד טורונטו, שטייטלבאום פגש בארוחת ערב ביום שישי במסעדה באינוביק, ליד ים בופור. ברמן נתן לטייטלבאום, יליד מונטריאול המתגורר כיום בלוס אנג׳לס, רשימת שמות של קומץ היהודים שסיפוריהם מסופרים ב״הישרדות אתנית באזור הארקטי״ (עמוד 30).
טייטלבאום שמע גם על כמה יהודים שכבר עברו דרומה. ״הסיפור האהוב עליי״, הוא אומר, ״הוא על מל לסמן, שניהל חנות למכשירי חשמל לפני שחזר לטורונטו בסוף שנות ה־60 או בתחילת שנות ה־70 ופתח רשת קמעונאית ענקית. כשחזר, ההישג הגדול שלו היה לפרסם, בכנות גמורה, שפעם מכר מקרר לאסקימואי״.
מעצרו של דאוד כותאב בידי המשטרה הפלסטינית בתחילת מאי והחזקתו במעצר במשך שבוע הדליקו נורות אזהרה אצל ישראלים שעבדו עם העיתונאי הפלסטיני המוכר. זמן קצר לאחר שחרורו של כותאב, הזמין ממנו העורך הבכיר גרשום גורנברג מאמר על הסיבות למעצרו ועל השפעותיו (״דמוקרטיה פלסטינית — עכשיו״, עמוד 55). המאמר, מציין גורנברג, עוסק בסוגיה החשובה של זכויות האדם הפלסטיניות, שזכתה לסיקור נרחב בג׳רוזלם ריפורט. אבל היו גם סיבות אחרות. ״ברור שכאשר אתה מכיר את פניו ואת קולו״, אומר גורנברג, ״סיפור כזה נעשה קצת יותר מיוחד״.
עדיין אפשר להשתתף בתחרות החיבורים לציון מאה שנים לציונות, בחסות הריפורט והרשות המשותפת לחינוך יהודי ציוני. הפרס הראשון: טיסה חינם לישראל ובחזרה, ופרסום החיבור הזוכה בריפורט. המועד האחרון להגשת חיבורים בני 800 מילים מאת תלמידי כיתות י׳, י״א וי״ב הוא 15 ביולי.
על החיבורים לעסוק באחד מארבעה נושאים: המשכיות יהודית; תפקידה של ישראל כ״אור לגויים״; האם ציונים חייבים לחיות בישראל; ותפקיד התפוצות. הפרטים המלאים פורסמו במוסף על מאה שנות ציונות, שראה אור בגיליון הריפורט מ־1 במאי והופץ בבתי ספר יהודיים ברחבי העולם.