המודעה הצנועה בשבועון מקומי בשפה העברית הודיעה על בואו הקרוב של אחד, מתי כספי — זמר, מפיק, מלחין ומעבד. החל ב־20 בינואר, נאמר בה, יהיה כספי זמין לשיעורים פרטיים וקבוצתיים בפסנתר, בגיטרה, בפיתוח קול ובאקוסטיקה.
נועם ניב, תושב טרזנה ובעבר אמרגן בישראל, קרא את המודעה בחוסר אמון. 'זה לא יכול להיות הוא', אמר ניב. 'זה כאילו אתה גר באיזה פרוור נידח של תל אביב ורואה מודעה שאומרת שאלטון ג'ון פנוי ללמד כתיבת שירים.'
ובכל זאת, הנה הוא. מתי כספי, בלי ספק הדמות המשפיעה ביותר ב־25 שנות ההיסטוריה של הפופ הישראלי, הופיע בלוס אנג'לס שלושה ימים לאחר שרעידת האדמה בנורת'רידג' גרמה לאנשים קשוחים פחות להימלט אל מעבר ליבשת בחיפוש אחר קרקע יציבה.
כאן מקווה האיש שבילה כמה שבועות בחזית במלחמת יום הכיפורים ב־1973, בהופעות עם לאונרד כהן — ושיצירותיו בוצעו בידי כישרונות שונים זה מזה כמו הרב אלפרט ופטולה קלארק — לפתוח קונסרבטוריון צנוע.
הודות לעבודת הכנה מיומנת של קומץ חברים מקומיים, הדברים כבר נראים מבטיחים לזמר העברי העצוב ובעל עיני האיילה. לוח ההופעות של כספי בצפון אמריקה מלא לששת החודשים הבאים. חברים מנסים לשתף אותו בקונצרט התרמה בחסות הקונסוליה הישראלית לנפגעי הרעש של 17 בינואר.
בינתיים בודק כספי אפשרות לחבר שיר הלל משותף לשלום במזרח התיכון עם אמן אמריקאי מן השורה הראשונה.
'חיכינו חמישים שנה ללחיצת היד', אמר. 'אבל לפעמים לחיצת יד יכולה להביא רק לחיצת יד. ליצור הבנה ופיוס בין אנשים זה משהו אחר. אני רוצה לכתוב שיר שיאפשר לשני הצדדים בסכסוך הערבי־ישראלי לראות את עצמם כמנצחים, ולא כקורבנות.'
אילו נטה לרחמים עצמיים, כספי יכול היה לספר על הפגיעה בו עצמו לאחרונה. הוא נמלט מארץ מולדתו לפני שבעה חודשים, לאחר שקשיים מקצועיים וקשיים בנישואיו עוררו מסע טרף בעיתונות הישראלית הרעבתנית. במורת רוח הוא מכיר בתפקיד שמילאו הקשיים הללו בעזיבתו. אבל פועלת כאן גם, לדבריו, תאוות הנדודים התוקפת ישראלים רבים בגיל צעיר יותר, בדרך כלל אחרי שהם משלימים שלוש או ארבע שנות שירות צבאי.
כספי לא יצא לשוטט בנפאל או באוסטרליה לאחר שירותו בלהקת פיקוד הדרום. עד שהשתחרר, לדבריו, כבר היה נטוע בזירת המוזיקה הישראלית.
'אבל עכשיו תורי לשים תרמיל על הגב', מתעקש כספי.
אף שנשאר במקומו אחרי השחרור, כספי למד כמה קל לאבד את חיבת הקהל בשוק שהוא מגדיר בלי היסוס כ'פרובינציאלי'. בניגוד לשורה של אמנים ישראלים ששמותיהם נעלמו כמעט לחלוטין מן הזיכרון, כספי הקפיד על הקצב שלו. בעבודה עם הפזמונאי המוערך אהוד מנור, הוציא אלבומים בערך אחת לשלוש שנים. במכוון נמנע מלהפוך לנוכחות קבועה בערוץ הטלוויזיה היחיד של ישראל.
כספי מעולם לא הגיע לפופולריות המסחררת של כמה מעמיתיו שהציפו את גלי האתר. אבל הוא החזיק מעמד. יצירתו השפיעה על כמעט כל מי שבא אחריו, ולו בכך שעוררה מרד. היה זה כספי שבסוף שנות השבעים עורר בישראל שיגעון ממושך למוזיקה ברזילאית, באמצעות תוכנית רדיו של אמנים, ובהם הוא עצמו, שביצעו שירים מתורגמים. תוכנית הרדיו הפכה למופע במה מצליח, לסיבוב הופעות ולשני תקליטים רבי־מכר. הוא עשה דבר דומה למוזיקה הצוענית, כשמאוחר הרבה יותר הפיק לאמן אחר אוסף מצליח של יצירות רומאני שעובדו לעברית. כישרונו של כספי לחולל קאמבקים בלתי סבירים זכה להכרה נוספת לאחר שהחזיר לאור הזרקורים בישראל גולה אחרת מלוס אנג'לס, זמרת הפופ ריקי גל.
כספי גם ניסה להפוך לתשובה הישראלית לאמן הילדים הקנדי ראפי. הוא כתב, הפיק והופיע באוסף וידאו מסוגנן, יקר ועטור שבחים בשם 'בובה מתי'.
כספי מקווה להמשיך כאן את עבודתו עם ילדים בהוראת מוזיקה. כבר עכשיו התמלא יומנו בילדיהם של מהגרים ישראלים, שהוריהם לא האמינו למזלם הטוב כשמצאו אדם ברמתו שילמד פסנתר וגיטרה.
'אני מעדיף ללמד ילדים', הוא אומר. 'תמיד יותר כיף ללמד מישהו שאינו יודע שום דבר.' לפני כמה שנים, בשעה שהאינתיפאדה השתוללה ואמנים ישראלים מן השורה הראשונה, כמו חוה אלברשטיין, שלמה ארצי ונורית גלרון, החלו לראשונה לעסוק בשירי מחאה, הכריז אהוד מנור כי 'חוץ מספרות, מוזיקת הפופ נעשתה צורת האמנות המתקדמת ביותר בארץ'.
מנור ממלא זה שנים את תפקיד ברני טופין לצד אלטון ג'ון של כספי. אבל כספי אינו שותף להתלהבותו של עמיתו. המדינה צעירה מדי, אומר כספי. הגלובליזציה שהביאו תחילה הרדיו והטלוויזיה, ולאחר מכן שידורי הלוויין, MTV והדגימה הדיגיטלית, מחקה את סיכוייה לפני שהספיקה לפתח צליל ייחודי. 'אין מוזיקה ישראלית, ואין דבר כזה סגנון ישראלי', הוא אומר. 'יש רק מוזיקאים ישראלים. אני לא בטוח שזאת טרגדיה גדולה כל כך. מוזיקה היא שפה בינלאומית. אם אתה מוכשר ומיומן, אתה יכול לתרום לה, לא משנה מאיפה באת ואיפה אתה חי.'
צילום בצבע: למתי כספי מתוכננות הופעות לששת החודשים הבאים. / אנקלטו ראפינג / לוס אנג'לס טיימס.