סומטאו סוצ׳ריטקול היה מחליף את גלריה שרמן אוקס ועוד עשרה קניונים כמוהו תמורת שבוע אחד בלבד במולוורלד.
מולוורלד הוא מרכז קניות מדהים לחלוטין, שאורכו כ־48 קילומטרים, הצף בחלל העמוק. עם כ־20,000 חנויות במערכת כמעט אינסופית של מפלסי קניות, זהו המקום לצרכן העתידי החובב זוהר. ואילו סוצ׳ריטקול — סופר מדע בדיוני שמיקם במולוורלד סדרת סיפורים סאטיריים פופולרית — היה יכול באמת לגור שם במקום בדירתו הצנועה בוואן נייס, החיים היו נפלאים.
איפה עוד, הוא שואל, אפשר להיות כדור אנושי במכונת פינבול בגודל מגרש פוטבול? או לשקול מוות אצילי בידי ערפד בסלון התאבדות המבטיח להחזיר אותך מיד לחיים?
״סופר חדש וחשוב״.
״זה עולה בהרבה על לייזר־מייז״, אומר הסופר בן ה־34.
סוצ׳ריטקול התיישב בעמק סן פרננדו לפני שנה, כדי לפתח את מה שמתברר כאחת הקריירות המגוונות ביותר במדע הבדיוני כיום.
בתחום שבו הילדים הנוראים השולטים נעשים זקנים באופן מדאיג ונשיכתם קהה, סוצ׳ריטקול מגלה סימנים לכך שיהפוך לסאטיריקן מן השורה הראשונה.
רוברט בלוך, מחבר ״פסיכו״ ושם מכובד בסוגה, מכנה את סוצ׳ריטקול ״סופר חדש מבריק וחשוב, שעבודתו היא כברק — מאירה ומחשמלת גם יחד״. ב־1981 קיבל סוצ׳ריטקול את פרס ג׳ון ו׳ קמפבל לסופר החדש הטוב ביותר בסוגה, והיה מועמד פעמיים לפרס הוגו, המקבילה של המדע הבדיוני לאוסקר.
״מולוורלד״, שיצא בהוצאת דונינג ב־1982 והודפס מחדש בידי טור ב־1984, הביא לסוצ׳ריטקול הכרה בין־לאומית כסאטיריקן של מדע בדיוני.
״הצרפתים אוהבים מאוד את ׳מולוורלד׳״, אמר, ״וזו היצירה הבדיונית היחידה שלי שפורסמה מאחורי מסך הברזל.
״אין ספק שהוא נחשב כתב אישום צורב נגד השיטה הקפיטליסטית, סאטירה נושכת על הניוון האמריקני. אבל אני רק תיארתי את סוג המקום שהייתי רוצה ביותר לחיות בו״.
סוצ׳ריטקול מודה שהוא מכור לקניונים. כשהוא מבקר בפעם הראשונה בעיר אמריקנית, הוא פונה ישר לקניונים שלה.
קניונים של פולחן.
״זה היה באמת הדבר המדהים ביותר באמריקה ששמתי לב אליו בביקוריי הראשונים כאן״, אמר. ״למדינות אחרות יש מקדשים, מסגדים ובתי כנסת, אבל זו הייתה צורה חדשה לחלוטין של פולחן. אין לי כמעט ספק שהגלריה ממלאת את תפקידיה של קתדרלה בימי הביניים״, אמר סוצ׳ריטקול.
בספרו, מולוורלד הוא נקודת האור ביקום חשוך למדי, שבו אפילו מראה הכוכבים נשלל מן האנושות. למעשה, הוא משמש היטב כממלא מקום לעמק סן פרננדו העטוף בערפיח. סוצ׳ריטקול עבר לוואן נייס מוושינגטון, שבה התגורר שש שנים, ״כי הרגשתי שאוכל לעבוד ביצירתיות באווירה של שממה תרבותית בלתי נתפסת.
״ואני אוהב את המקום הזה. אהבתי לעמק דומה במידת מה לאהבתי לסרטי בי. במובנים מסוימים, סרטי בי הם הדברים המעניינים היחידים שיוצאים מהוליווד״.
סוצ׳ריטקול, הכותב גם בשם ס׳ פ׳ סומטאו, נולד בבנגקוק שבתאילנד, נכד אחיה של מלכת סיאם אינדרסקדיסאצ׳י. אביו הוא משפטן בין־לאומי ששימש כשגריר תאילנד ברומא ובירושלים, בין בירות אחרות, וכיום מלמד באוניברסיטת נוטרדאם בסאות׳ בנד, אינדיאנה. ״בילדותי הלכתי אחרי אבי ברחבי אירופה כשהוא אסף תארים״, אמר סוצ׳ריטקול. ״זה היה נפלא לכתיבת מדע בדיוני, כי מעולם לא קיבלתי את התחושה שתרבות מסוימת כלשהי היא הדרך שבה דברים חייבים להיות״.
רגישותו של סוצ׳ריטקול כאאוטסיידר התחדדה לראשונה במגרשי המשחקים של איטון, שאליו נשלח בידי אביו כדי לקבל חינוך בריטי מן השורה הראשונה.
ואף שהלטינית שלו הייתה חלשה ומעמדו החברתי לא עמד בדיוק באמות המידה של בית הספר, סוצ׳ריטקול הצעיר הצליח, ובסופו של דבר סיים את לימודיו בקיימברידג׳ בתואר שני במוזיקה.
מלחין אוונגרד.
לאחר שחזר לתאילנד, שם למד את שפת מולדתו ואת המוזיקה התאילנדית המסורתית, הפך, לפי המגזין Asia Week, לאחד ממלחיני האוונגרד המובילים במדינה.
״בהתחלה ראיתי את עצמי נעשה לקוויסאץ הדרך — המונח העברי למשיח עתידי המשמש ברומן המדע הבדיוני ׳חולית׳ — של המוזיקה התאילנדית״, אמר.
״אבל נשחקתי בערך באותו זמן שבו המוזיקה שלי, שבכמה חוגים מסורתיים הואשמה בחילול הקודש או אפילו בהשראה קומוניסטית, נראתה כמאבדת חן״.
סוצ׳ריטקול פנה לכתיבה לאחר שגילה, לפני כשמונה שנים, ששיר שחיבר בגיל 11 הודפס מחדש כמוטו לאוטוביוגרפיה של השחקנית שירלי מקליין, ״אל תיפלי מן ההר״.
השיר הופיע בבנגקוק פוסט באנגלית, והוא משער שמשך את תשומת לבה של מקליין כשעברה בתאילנד.
״אה, אני מניח שהיא חשבה שאלה דבריו של איזה חכם עתיק המחזיק בסודות המזרח״, אמר בצחוק.
הוא קיבל על השיר את הסכום המלכותי של 200 דולר, שעדיין נותר התשלום הגבוה ביותר למילה שקיבל אי פעם על כתיבתו. סוצ׳ריטקול החל להשתעשע במדע בדיוני, שקרא בהתמדה כילד, והפיק חיקויים ליצירות סופריו האהובים כדי ללמד את עצמו את הצורה. ב־1981 יצא הרומן הראשון שלו, ״ספינת חלל והייקו״, בהוצאת פוקט בוקס.
כתיבה לטלוויזיה.
מאז שעבר לעמק כתב סוצ׳ריטקול כמה תסריטים לסדרות אנימציה של שבת בבוקר שעתידות לעלות, ובהן הסדרה המשודרת בסינדיקציה ״דינוזאוסרס״.
הוא גם מכר תסריט לטרסל פרודקשנס, חברה מלוס אנג׳לס, לסרט באורך מלא בתקציב זעום, שכותרתו הזמנית ״נינג׳ה לטאה״.
אבל למרות אהבתו לקיטש, סוצ׳ריטקול לא זנח את כתיבת הרומנים. הוא פרסם 15 ספרים, המשקפים קשת אקלקטית של תחומי עניין.
סדרת ״אקווילד״ שלו מציגה היסטוריה חלופית שבה הרומאים הקדומים יישבו את צפון אמריקה. ברומנים הבאים, לדברי סוצ׳ריטקול, הם יבנו מסילת ברזל ברחבי נברסקה ובסופו של דבר יישבו את מאדים.
עוסק בנושאים רציניים.
הוא כתב גם בנימה רצינית יותר. רומן הנוער שלו ״הארץ שנפלה״ עוסק באלימות במשפחה ומצוטט לעתים קרובות בידי אנשי חינוך, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים לילדים. רומן אחר, ״מקומות של שכחה״, שאמור לצאת באוקטובר, עוסק בהתאבדות בני נוער.
בינתיים החל לחזור בזהירות למוזיקה. הוא כתב מילים לזמריר תיירות תאילנדי המכוון לשוק היאפי האמריקני, וכעת עובד במרץ בביתו בשדרות האסקל על מוזיקה ליום הולדתו של מלך תאילנד. שני הפרויקטים הם סימנים, לדבריו, לכך שעבודתו שבה וזוכה לאהדה בתאילנד. עם זאת, לא שקל ברצינות המשך ל״מולוורלד״. מולוורלד היה חלום נעים ובלתי מציאותי, אבל יש ספרים חדשים לכתוב.
״כמובן, לעולם לא יבנו את המקום״, הוא אומר. ״אבל אהיה מרוצה אם פשוט ישימו כיפה מעל שדרות ונטורה וישאירו אותן ממוזגות״.
צילום: סופר המדע הבדיוני סומטאו סוצ׳ריטקול, מתחת לחלונות הגג של גלריה שרמן אוקס, אומר שאין לו ״כמעט ספק שהגלריה ממלאת את תפקידיה של קתדרלה בימי הביניים״. / בוב קארי / לוס אנג׳לס טיימס.